גם אני כמו כל אזרח במדינה, דואגת וחרדה לגורלו של גלעד שליט אבל לצערי, נראה לי כי הדרך בה מנסה משפחתו להיאבק במצב הבלתי נסבל אליו היא נקלעה היא לא הדרך שתביא לתוצאות. אני כמובן לא שופטת אותם בשום דרך וגם אני אמא ובכל זאת יש איזשהי תחושת החמצה כאשר מסתכלים על המצב.אני גם לא אומרת דברים מתוך ידיעה אלא מתוך תחושת בטן עמוקה שמשהו צריך לקרות ובמסלול הנוכחי זה לא יתרחש בקרוב.

נראה לי כי כל הפעולות הציבוריות שנעשות רק מחלישות את יכולת המשא ומתן של המדינה מול הגורמים העויינים שקשובים לתקשורת בישראל ומכוונים את מעשיהם בהתאם. גובה המחיר נקבע ביחס ליוקר החיים אצלנו וזה ברור לכולם.

בגלל שתג המחיר הוא כה גבוה מדינת ישראל לא מסוגלת לאפשר שחרורו עם כל הצער שבדבר וזה מביא לאיזה לופ שחוזר ומתגלגל ככה כבר 4 שנים.

אני חושבת מתוך צער ואמונה שגם אני כאם הייתי עושה כל מה שביכולתי כדי להחזיר את בני, כי הדרך היא לשבור את הכלים אבל לא מול התקשורת אלא מול הגורמים הפוליטיים המעורבים.

לדפוק על שולחנות גם של בכירי הממשל בארץ וגם בחו"ל.

לא להיות תמיד נחמדים מיוסרים ואדיבים כפי שהוריו נראים בתקשורת אלא כאנשים שאין להם מה להפסיד שמסוגלים למעשים לא הגיוניים מתוך צער.

כאשר יבינו גם בצד השני כי הוריו ומדינת ישראל נמצאים באותו צד של המתרס גם המחיר יהיה הגיוני יותר ותימצא הדרך להשיבו. כל עוד יחשוב מישהו בצד השני כי אפשר להשיג מחיר גבוה יותר עבורו לא תתבצע ההחלפה כי אופן החשיבה אצל החמאס הוא כאילו מצוייה אצלם סחורה יקרת ערך שצריך למכור במחיר הכי גבוה שאפשר. והסבל האנושי הנגרם בדרך לכל הצדדים? זה לא ממש מטריד אותם. הם לא מתעסקים בקטנות...