בערב חג שמחת תורה חזרתי הביתה מארוחה אצל חברים. השעה הייתה בערך אחת אחרי חצות. כשהחניתי פתאום ראיתי אש בשדרה. ישר הבנתי שהגלובוס בוער.

בסוכות האחרון הציבה העירייה בחסות הבורסה אם אני לא טועה תערוכת גלובוסים לאורך שדרות רוטשילד. ים של אנשים, משפחות ותיירים הגיעו, התרשמו והצטלמו. אני נשארתי אדיש. גם ויתרתי על הקפה מתחת לעץ בבוקר, פשוט כי הספסל שלי היה תפוס כל הזמן.

אני כבר רגיל לזה. זה התחיל נראה לי בפינגווינים, היו גם שוורים, היה איזו תערוכה כתומה של אורנג' על תקשורת ועכשיו הביאו גלובוסים מוארים. שמעתי שבפעם הבאה יהיו דובים!

בפעם הקודמת שרפו שור. דיברו על איזה ארגון שמתנגד לתערוכות האלו, ששונא בעלי הון ואת ההפרטה של הרחוב לטובת מיזמים מסחריים ופרסומיים. לי זה הזכיר את עגל הזהב.

הפעם זה הזכיר לי שהגלובוס באמת בוער. גם אני שונא את ההפרטה. אבל יותר מפריע לי שמיום ליום אני רואה יותר הומלסים על הספסלים, אותם ספסלים עליהם אני יושב עם הקפוצ'ינו וקורא את העיתון. מזל שיש את "ישראל היום", שמרפד להם טוב טוב את הספסל/מיטה.

אני לא נגד פעולות מחאה שנוגדות את החוק. אם הן לא פוגעות ממש במישהו, אלא רק בכיס של איזה חליפה, אין לי ממש בעיה. מה שכן מפריע לי זה השלהוב והתשוקה שיש לארגונים האלו לפעול בכזו אנרגיה נגד הדברים האלו. לא חשוב יותר להאכיל את ההומלס? להפגין מול חולדאי שייתן להם בית? מחסה? יאללה, חולדה, עשה תערוכת דיור מוזל.