| הקשת על דלת הווייתי, פתחתי, והינה את, בענייך היפות נטעת בי מבט ,
לבך ומאוויך ייחלו לאמת היא כבר כאן מולך מרחק נגיעה מתמלאת באורך נחשקת בוהה ותוהה אם להפר שתיקה ?
נאלם אל מול יופייך חפץ לשמוע קולך, השמעי משפתייך הענוגות צלילי לבך .
ושפת ליבי היא האמת מול עיניך הנוגות מחבקת הווייתך בשתיקה בלי מגע .
מרפרפת מעלך בשפתיי הוזה בלילות דמותך .
וגלי הים שבי בסערת תשוקה מחכים הם בסתר לקו החוף שבך .
בואי ארפד מצע אהבים בפרחים , על חוף מים זכים תשוקתך ארווה בעינוגים .
מחכה לך בין ורדים אדומים כאש אהבתי תמלא בלשונך את פי , וליבי כיסופים אליך אהובי...
לוטף קמורייך לשוני עינבלייך מענגת , רטט גופך תשוקה לוחשת..
מטייל בתוכי לאט ובחום מענג מתמוגג , מעורפלת חושים אני , עיניי לשמים רגעי שיא גועשים , השחפים מעלינו רוקדים ריקוד אהבה בכנפיים בוהקים ,
עוז אהבתך תשוקה חוגגת, עת , מנגנים את אני נגון עילוסים , טל גופך מרווה מסעיר לשוני החוגגת .
מענגת ורוקדת בתוכי , גופותינו רוקדים מחול תשוקה מחול אהבה , רגעי שיא כזיקוקים מתפרצים אוהבים בהווייתנו לעולמים .
אל מול ים כסוף שביל לבנה , היינו אדוות אהבה , שזרנו רגעים נצורים בזמן... |