לפעמים לא צריך מילים, לפעמים דוקא בשריקה ניתן להביע הרבה יותר, טל כהן מביא בפניכם את השריקה המפורסמת ביותר בתולדות הקולנוע, כזו שאין אחד שלא מכיר, מבולבלים? צפו בקטע הקצרצר הבא. http://www.youtube.com/watch?v=MHQVJoEKQy4&feature=related
הסרט "הגשר על נהר קוואי" זכה בלא פחות מ7 פרסי אוסקר בשנת 1957, ביניהם כמובן גם הפרס לסרט הטוב ביותר לאותה השנה. הסרט, כמו רבים מהסרטים הגדולים שהנפיקה הוליווד מבוסס על ספר. הספר העונה לאותו השם, נכתב על ידי סופר צרפתי ועל בסיס הספר כתבו התסריטאים את התסריט המשובח.
סיפור העלילה אף על פי שהוא בדיוני לחלוטין מבוסס על מאורע אמיתי והוא בניית פס הרכבת מבנגקוק, תאילנד לרנגון שבבורמה. קו רכבת זה נבנה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ב1943 ע"י היפנים בכדי לחזק את שליטתם בשטחים אותם כבשו. בניית מסילת הרכבת והגשרים בדרכה הם זיכרון עד לברוטאליות ולאכזריות בה יכולים בני אדם לנהוג זה בזה, במהלך בנייתה ולשם זירוז הבנייה הונהגו שיטות עבודה שגבו חייהם של מאות אלפים. סיפור העלילה , למי שהספיק לשכוח, מתרחש במחנה שבויים. השבויים הם חיילים בריטים אשר נשבו על ידי היפנים ומועסקים על ידם בבניית הגשר מעל לנהר קוואי, עליו אמורה לעבור מסילת הרכבת. הכתיבה של הספר ושל התסריט, המציגה במלוא עצמתה את האכזריות ובעיקר את האיוולת שבמלחמה זכתה את הכותבים בפרס האוסקר. אך ברצוני לעסוק דווקא בצד המוזיקלי של הסרט.
אוסקר נוסף מבין אותם 7 שהוענקו לסרט, ניתן למלקולם ארנולד על המוזיקה הנפלאה לסרט, שמתבססת במידה רבה על שיר שנקרא "קולונל בוגי". השיר נכתב בימי מלחמת העולם הראשונה על ידי חייל בשם קנת אלפורד. מעבר לעובדה שהשיר הוא קליט מאוד וגורם לנו באופן מיידי לזמזם אותו ישנן עוד כמה עובדות חשובות. השיר שנכתב כאמור במלחמת העולם הראשונה, היה פופולרי מאוד גם בימי מלחמת העולם השנייה ולמילותיו היו גרסאות רבות שלעגו לגרמנים בכלל ולהיטלר בפרט. הגרסה המוכרת תמלילה עוסק בעובדה שלהיטלר היה רק אשך אחד.
Hitler, has only got one ball Goering, has two, but very small Himmler, has something similar !But poor old Goebbels, has no balls At all
יוצרי הסרט בחרו שלא להיות וולגארים ובסרט החיילים אינם שרים את מילות השיר אלא רקשורקים את השיר להנאתם. ההנחה שעמדה מאחורי החלטה זו היתה שהקהל שצפה בסרט ללא ספק הכיר את השיר ואת מילותיו המשעשעות. חשובה לא פחות כמובן, היא העובדה שההתעקשות הבריטית לשיר / לשרוק מנגינה קלילה ועליזה בעלת מילים מבדחות הלועגות לבעל הברית הגדול של היפנים דווקא כאשר הם מובלים מושפלים במחנה השבויים, היא הדרך המיוחדת והמרגשת שלהם להפגין את התעקשותם לא להכיר בסמכות היפנית ולמרוד בהחלטות השירותיות של שוביהם המחזיקים בהם בתנאים תת אנושיים. . |