שני הגנרלים היו מודאגים מהדרך שבה מובילים הנשיאים המכהנים את ארצם ויצאו בפומבי נגד מדיניותם. החוקה האמריקנית האיתנה, שהוכיחה את יעילותה בבלמים והאיזונים המובנים בה לאורך מאות בשנים, הורידה אותם מיד מבמת ההיסטוריה. 

הראשון שבהם היה הגנרל דאגלס מקארתור, מפקד כוחות האו"ם במלחמת קוריאה בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת. הסינים שתקפו אז את קוריאה הדרומית הצליחו לזנב בכוחות האו"ם שלחמו בהם והגנרל מקארתור, מפקד הכוחות, הציע להטיל פצצת אטום על סין. צריך לזכור שזה היה בשנת 1951, רק 6 שנים לאחר הטלת פצצת האטום על הירושימה שביפן, שהביאה לסיום מלחמת העולם השנייה. הנשיא הארי טרומן חשש שזה עלול להביא למלחמה גרעינית למרות שבאותה תקופה פצצות אטום היו רק לארה"ב. הגנרל יצא בביקורת פומבית נגד מדיניות הנשיא בעיתונות והנשיא פיטר אותו מיד למרות שמלחמת קוריאה הייתה בעיצומה וכוחות האו"ם בהנהגת ארה"ב היו בנסיגה. על פי החוקה האמריקנית הנשיא הוא המפקד העליון של הצבא ובסמכותו לפטר גנרל.

המקרה השני הוא מהימים האחרונים. מפקד כוחות נאט"ו באפגניסטן, הגנרל סטנלי מקריסטל ביקר בראיון עיתונאי את מדיניות הנשיא אובמה כרכרוכית ומזיקה לארצו. הנשיא הורה לגנרל להתייצב מיד בבית הלבן ולאחר מספר שעות הנשיא הודיע שהוא קיבל בצער את התפטרותו של גנרל מקריסטל ומינה במקומו מיד במקום את הגנרל פטראוס, כשהוא משבח את שירותו של גנרל מקריסטל לארצו במשך שנים רבות. 

זו שאלה היסטוריוסופית אם שני הגנרלים צדקו בביקורתם ומה היו פני ההיסטוריה אילו קבלו שני הנשיאים את הדרך שהגנרלים הציעו. כמובן, לשאלות מהסוג הזה אין אפשרות לתת תשובה אמתית כלשהי. המסקנה היחידה מההתרחשויות בשני המקרים היא שחוקה העומדת במבחן השנים מטיבה עם כל אומה. את המדיניות קובע רק מי שציבור הבוחרים בחר לשם כך. אם הנבחר טעה במדיניותו יישא ציבור הבוחרים (ולפעמים גם אומות אחרות) בתוצאות.