על כל הדברים שבעולם
מעניין כמה זמן עבר כבר... אוף, רק עשר וחצי... איך אני הולך להעביר פה עוד שעתיים וחצי...?! השקט המחורבן הזה ודווקא היום הלך לי הטרנזיסטור! איזה דֶפק, כאילו בכוונה! טוב, אני יודע שאסור, אבל הייתי שם אותו על הכי חלש, בתוך הכיס. בלי קצת שירים, איזה קול של בנאדם, משהו - השמירה הזאת תעבור לי כמו שמונה שעות!
"תחשוב חיובי", טלי אומרת לי תמיד... קל להגיד! על מה אני כבר יכול לחשוב פה חיובי, בכלום הזה על יד המסלולים? מה, מה חיובי פה?! טוב נו, בסדר... אז נכון, שם למטה, בתעלה, הרבה יותר גרוע. איזה חום - גיהנום והחול נכנס לך לכל החורים, ועוד זה שלא רואים את הסוף...! אז באמת אין לי מה לקטר על שמירה אחת... אבל זהו, שזה לא על השמירה...! הכל בגלל הקובי הזה, חתיכת נבלה, ביקשתי שיחליף אותי הערב, ממש התחננתי, אפילו הייתי מוכן לשלם לו...!
אחרי איזה שלושה שבועות שאנחנו יחד בקורס, סופסוף טלי אמרה שהערב אין לה משהו מיוחד והציעה, היא הציעה! שנצא, אולי לטיילת, לחוף הים, "רק לא לסרט", אמרה, "סתם ככה, לדבר על כל הדברים שבעולם". אז דווקא הערב יצא לי לשמור... כלב בן כלב, הוא עוד יראה אצלי!
- עצור! סיסמא! - "אבטיח"! - "אדום", סע! - מה קורה? חם, מה? האוויר לא זז ... - ממש...! ת'שמע, אולי תביא איזה אבטיח אד...
האוויר לא זז אבל הוא זז, ועוד איך זז!! ככה זה בני אדם - שואלים אותך מה קורה, אבל אף אחד לא ממש מעוניין לדעת... לא טוב, שוב נפלתי ל"שלילי"... אבל מאיפה, בחיי מאיפה אני מקריץ עכשיו משהו חיובי???
איך שהמילה הזאת, "חיובי", מתגלגלת לי בראש, ישר אני רואה את הפנים של טלי. איזו חמודה הילדה הזאת! האמת, לא יפה במיוחד, ממש לא אחת ששורקים אחריה, אבל אותי היא מושכת, כי היא אמיתית כזאת. בחיים היא לא תשחק עם בנאדם, לא כמו הנורית ההיא... אפילו שעוד אין בינינו משהו, יש לי הרגשה שבידידות הזאת יש פוטנציאל...! איך שנפתח בבסיס קורס באנגלית למתקדמים, ישר נרשמתי! טוב, לא ממש ישר... בדיוק יצאתי מהשליש ושמעתי את טלי מספרת לבנות במשרד שהיא נרשמה, אז ישר אחרי זה נרשמתי גם. באתי מוקדם לשיעור הראשון, טלי קצת אחרה, חיפשה מקום - נעשה לי חם רק מלהיזכר - איזה חיוך דבש היה לה כשגילתה אותי. ישר באה לשבת לידי!
האמת להגיד, לא הכי מסתדר לי עם הדקדוק של השפה הזאת. בעברית, עבר זה פשוט עבר וחאלס! אלה, יש להם past רגיל ואחד מתמשך ועוד אחד: past perfect - משוגעים! אבל לא איכפת לי, העיקר שטלי יושבת לידי ומסבירה לי ואז הכל ממש פרפקט! אני מאוד מקווה, מאוד, שיהיה בינינו גם future continues...
- עצור! סיסמא! - "אבטיח"! הנה קח, הבאתי לך חצי של אחד ממשי! - אה, זה אתה?! מה...?איך... ?הייתי בטוח שלא שמעת... - מה לא שמעתי? - שביקשתי שתביא, כמו הסיסמה, אתה מבין... - באמת לא שמעתי, אבל פשוט הייתי במטבח להביא אספקה לחברֶה בהאנגר, אז על הדרך - שתרטיב לך קצת את הגרון... - כל הכבוד! באמת כל הכבוד לך!!
בחיי, זה בנאדם! בא לו מהלב... איך שאי אפשר אף פעם לדעת על בני אדם... מעניין כמה זמן זמן עבר. רגע, ניחוש! אני אומר שעכשיו משהו בסביבות אחת-עשרה ורבע, אולי אפילו קצת יותר, הלוואי...! לא מאמין, בחיי, כבר אחרי שתים-עשרה!!
נו אז הלך הערב. טלי לא עשתה עניין. "יהיה בפעם אחרת, לא נורא", ככה בדיוק היא אמרה. אני זוכר כל מילה שהיא אומרת, בייחוד משפטים שיש להם קשר אליי...! נראה, אולי ביום חמישי יהיה לה שוב ערב פנוי כזה בלי שום דבר מיוחד ונוכל לצאת ולדבר על כל הדברים שבעולם... מצידי, אפילו בשבת, כל השבת! מוכן לוותר על המשחק נגד "עמידר", במילא יפסידו. אמרו שהמשחק בכלל מכור...! גועל נפש מה שהולך פה בארץ עם הכדורגל, ובכלל - אנחנו הישראלים, קונים ומוכרים כל דבר, אפילו תורנות שמירה!
- עצור! סיסמה! - "אבטיח". - "אדום", סע! - איך עובר? - אה, זה אתה המפקד, הכל חלק וגם עובר, ברוך-השם! - מי מחליף אותך בשתיים? - עודד, המפקד. - טוב... להתראות!
גם בשבילו לא לא תענוג. מכיר את נמרוד, הוא גר כמה בתים אחריי. נשוי, שלושה ילדים, אחד ג'ינג'י ממש כמוהו! אבל מה, לקצין בקבע נופלת תורנות רק פעם בחודשיים שלושה, ולנו... סטופ! אני מת להשתין. שרק לא יבוא לי בדיוק איזה טנדר ויאיר לי את "הקשת"...
מה פתאום לחתום?! לא בא בחשבון! אני, עם המקצוע שלי, יכול ישר להתברג בתעשיה האווירית ולהרוויח כסף טוב, ובכלל נמאס לי כבר מהמדים האלה, ואפילו שיהיו מדקרון! טעים האבטיח הזה, רק חבל שהוא לא קר... "חיובי", טמבל, תחשוב חיובי...!
אה, איך שנגמר אתמול השיעור ועמדנו לצאת, חוברת העבודה נפלה לה מהידיים. התכופפתי להרים לה וגם היא התכופפה, אז ראיתי לה מפתח החולצה... הסמקתי נורא, זה לא שלא ראיתי בחיים שדיים של בחורה, אבל הפעם זה בא ככה בהפתעה... אוף, נהיה לי חם רק מלהיזכר, כאילו שלא מספיק חם גם ככה... אוי טלי, טלי...! רגע-רגע, נזכרתי...
לפני שבוע, בדרך למגורים, היא סיפרה שהיא שוקלת לחתום שנה, לעשות קצת כסף בשביל טיול. "אולי במהלך השנה אחליט ללכת על קצונה", ככה בדיוק היא אמרה... שנה... לא נורא... האמת, לא ממש פורשים לי שם שטיח אדום בתעשיה. את ערן קיבלו רק אחרי איזה חצי שנה, וזה עוד שהדוד שלו הוא שם איזה מנהל מחלקה...! אז זהו, מחר אני ניגש לצור וגומר עניין. שיהיה מבסוט, מגיע לו! כמה זמן הוא כבר עובד עליי שאחתום... או, מישהו מתקרב ברגל... - עצור! סיסמה! - "אבטיח", יה דפוק, אתה לא רואה שזה אני?! - עודד...? מה, כבר??? מה השעה? - השעה הגיעה להחליף אותך בשעמום הזה. - בחיי, לא הרגשתי איך שהזמן עבר... - מה אתה מדבר, איך זה יכול להיות?! - ככה זה כשחושבים על כל הדברים שבעולם.
כל הזכויות שמורות (C) |