אתמול נסעתי למוזיאון תל אביב, כדי לראות חלק מן התערוכות החדשות המוצגות שם. הרגשתי צורך בכוס קפה. מישהי אמרה לי כי במגדל המוזיאון יש בית קפה נחמד. עברתי את הגשר המוביל למגדל המוזיאון ושמתי פעמי לבית הקפה. מאחר שלא ידעתי את מיקומו המדוייק של בית הקפה, נכנסתי לבנין. ההפתעה שציפתה לי שם היתה שווה את ההליכה ברגל מהאוטובוס למוזיאון ביום קיץ חם. אני יכולה להעיד על עצמי שאני אוהבת אומנות. אני מבקרת לא מעט במוזיאונים. אך עד אתמול לא יצא לי לראות את עבודותיה של נעמה אהרונסון. מה אומר לכם? איזה כשרון. ככל שאנסה לתאר את פסליה זה יהיה אך אפס קצה החוויה. מי שאוהב אמנות מומלץ לו ללכת ולראות. למה, אגב, לא עושים לתערוכה זו יותר פרסום? או שמא עשו והחמצתי. כדי שלא תוותרו על ההתנסות האישית והביקור שם הנה מקצת מן הדברים הנפלאים שתראו שם. לימין הפואייה, המבואה, תוכלו לראות את "הארוחה": ניצב שם שולחן ארוך, ערוך בטוב טעם, עם מאכלים נפלאים, וסביבו יושבים האורחים. לפי לבושם אני מניחה שזו ארוחה חגיגית. שניים מהסועדים עומדים. בעצם אם לקחת בחשבון את זו שנעליה לוחצות ולכן הסירה אותן והיא מחזיקה אותם ביד, יש שלושה אנשים שעומדים. כל הפסלים, וכל הפריטים המהווים את הארוחה, עשויים רשת לולים, נייר, דבק ולכה והם בגודל טבעי. לאנשים ב"ארוחה" אין הבעה בפנים. אהרונסון תפסה את הרגע. מדהים. מוצגים נוספים : "מוכר הסברס", "חתן וכלה", "אשה עם תיק כחול" ועוד באותו פואייה מוצג גם מוצג של מיכל גמזו, מרשים ומקורי של עצי ברוש העשויים מסירות נייר. מיכל גמזו שגדלה לא הרחק מהירקון מביאה לביטוי את חוויות ילדותה בסירות אלה. יופי. נו, ואחרי הקפה כבר לא נשאר הרבה זמן לתערוכות שבמוזיאון. הספקתי לראות רק שתי תערוכות שאחת מהן הרשימה אותי טוטלית. הכוונה לתערוכה של טל מצליח, זוכת פרס האמנית הבכירה 2010 "הקונספט הלך לאיבוד". יש גם את תערוכת הפסלים של דגה, שלא הספקתי לראות ותערוכות נוספות. אני בטוחה שבשבוע הבא אלך לראותן. רוצו לראות. |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני שמחה שהצלחת להגיע ולהינות. את צודקת כמובן באשר לשולחנות, אבל אני
מרגישה שהמרגיז ביותר בתערוכה הוא שחלק ניכר מן הפסלים צמוד אל הקיר ולא
ניתן לראותם מאחור, כאילו - דא! פסלים שלא ניתן להקיפם מכל עבר והצופים מעקלים
צווארם באקרובטיקות משונות אל מול הקיר.
לגבי המכוניות.... זו כבר שאלה לגבי מה זו אמנות. אני יכולה לומר לך שאת בת ה-4 שלי,
המכוניות הרשימו לא פחות מדגה. והרי לך פרופורציות.
שבוע טוב!
הייתי היום בתערוכה של דגה ונהניתי מכל יצירה ומכל רגע.
הייתי פעם ב"גרנייה" בפריז בהופעת הסיום של תלמידות הבלט ולנגד עיני ראיתי אז את התמונות של דגה. היום כשראיתי את הפסלים של הרקדניות הן קרמו עור וגידים ותלבושות ושוב הייתי בהופעה המהנה ההיא בפריז.
עם זאת, לא אהבתי את השולחנות עליהם הוצבו הפסלים. ה"חיספוס" שלהם וגודלם לא התאים, לטעמי,לגודל ולעדינות שבתנועה שברוב הפסלים של דגה.
נושא נוסף שהתחבטתי בו הוא האם המכוניות העתיקות היפהפיות שהוצבו בקומת הכניסה של מוזיאון תל אביב לאמנות מתאימות למקום. אמנם נתנו לתצוגה זו שם שקושר אותה לאמנות - "פיסול בתנועה", אך אני לא סבורה שמוזיאון זה צריך להיות אכסניה לתצוגה מעין זו.
שכנעתי את עצמי שחלק מהמבקרים שיגיעו לראות את המכוניות יבקרו גם בתערוכה כלשהי וזה יקרבם לאמנות. אבל האמת - אני לא בטוחה.
תודה:)
הייתי במוזיאון פעמיים בשבוע שעבר ולא הספקתי לראות את התערוכה של אהרונסון.
ביליתי עם זאת פעמיים בתערוכה של דגה. מומלץ מאוד ללכת בבוקר, כשאין הרבה אנשים,
לקחת מדריך קולי ולהינות. לא הרבה מכירים את דגה הפסל, הוא פורסם כצייר, אבל הוא היה
פסל מחונן ומקורי שהקדים את זמנו. הפסלים שלו רוקדים, דוהרים ו"מתנועעים" בחלל. שעה וחצי
מתדלקת מאוד, שלאחריה לא כדאי לראות שום דבר אחר ולהשאר עם החוויה. תהני!
פוסט מקסים
אנושי
תרבותי
אמנותי
משולב
מטייל
בין
גובה השמיים [ אמנות ]
לגובה העיניים [ המלצות פרקטיות ]
לגובה הלב [ משתף בתחושות והרגשות ]
וכתוב קולח
יופי
יואב