אמנו עזרה למנחם להוריד את המכנסיים. זו הייתה שעת המקלחת שלו, כל יום ב-18:30. בן 83 היה מנחם קובלסקי, פנסיונר ותיק, מפא"יניק, לוחם בהגנה לשעבר, איש התנועה הקיבוצית. לפני כשנתיים הוצמדה אליו מטעם המדינה, אמנו, מטפלת תאילנדית נאת פנים, שחורת שיער בת 24. הזיכרון של מנחם בגד בו לא פעם, וגם התשישות גרמה לו להיות עייף משך רוב שעות היום. הוא  לא היה אדם שנעים להיות בסביבתו והיחסים עם המטפלת שלו היו קורקטיים בלבד.

אמנו הייתה שתקנית ויעילה. רוב שעות היום הייתה מכבסת, מבשלת, מנקה ועוזרת פיזית למנחם בדברים יומיומיים כמו ללכת, להתלבש, לעלות למיטה, לרדת במדרגות. מנחם מעולם לא הביע כלפיה רגש. אף פעם לא אמר מילה טובה. רוב הזמן הירבה לרטון ואף התנשא מעליה לא מעט פעמים. הוא לא יכל בלעדיה, אבל יחד עם זה התבייש להיות כה תלותי ונעזר במישהי "אסייתית, נטולת השכלה" כמוה. לפעמים התעקש לעשות דברים לבד. אמנו ספגה הכל, אבל הייתה תמיד במרחק עין כדי לתפוס אותו אם ייפול.

חייה של אמנו לא היו קלים. את הכסף שלה היא הרוויחה בעבודה קשה ושוחקת. רק שעתיים חופשיות היו לה במהלך היממה, מ-16:00 ועד 18:00, בהן נפגשה עם חברותיה התאילנדיות שעובדות באותו מתחם. רוב הזמן הייתה אמנו מסביב למנחם. לפעמים הייתה משתעממת מאד. התקשורת בינהם הייתה באנגלית רעועה, אבל עם הזמן הבינה אותו גם מבלי לדבר. עברית כמעט שלא הבינה כלל, אבל כבר ידעה לזהות מתי הוא מסנן קללה. כשהיה נרדם, הייתה צופה בטלוויזיה ומוצאת ערוצים שיעניינו אותה. בלילות, הייתה ישנה לבד בחדר נפרד, נכונה לקום בכל רגע, אם מנחם יקרא לה, או יצטרך משהו. בתאילנד היה לה דווקא בן זוג, אבל הם נאלצו להיפרד כשטסה לישראל. מאז, שנתיים תמימות, לא ידעה גבר. הקשר המכתבי הלך ודעך. לפעמים הייתה חושבת עליו ודומעת.

רוב חייו היה מנחם אדם נח לבריות, אבל הזיקנה עשתה אותו מריר יותר. אשתו נפטרה כבר לפני 10 שנים, הבנים שלו לא ביקרו אותו הרבה, והחיים נראו לו קצת כמו מלפפון חמוץ שנמצא הרבה זמן במקרר. אין לו כבר שימוש, אף אחד לא יאכל אותו, אבל הוא עדיין שם. מביט סביבו במבט חמוץ על הירקות הטריים והרעננים שלידו..

אמנו הזרימה מים חמים לאמבט, בעוד מנחם ניסה בתנועות עקשניות עם הרגל להיפטר מהתחתון הסורר. לבסוף הרים את רגלו בניסיון להיכנס לאמבט. "רגע, רגע" – אמרה אמנו את אחת המילים הבודדות שידעה בעברית. היא תפסה בכף רגלו, העלתה אותה בעדינות והניחה אותה בתוך האמבט. מנחם נשען עם ידו על גבה, והצליח במאמץ רב להעלות גם את הרגל השנייה. המבצע הוכתר בהצלחה. עכשיו אמנו תפסה את מנחם מתחת לזרועותיו ונתנה לו להחליק לאט, עד למצב ישיבה. מנחם התיישב בתוך המים החמים, נשף אנחת רווחה, ועצם את עיניו. חולצתה של אמנו נרטבה מהפעולה האחרונה, והיא ניסתה לסחוט אותה מהשוליים, אבל הרטיבות עדיין הפריעה לה. היא העיפה מבט לעבר מנחם, שנראה רדום לגמרי. בתנועה מהירה פשטה את חולצתה וחיפשה חולצה נקייה בין הבגדים המקופלים שהונחו על ארון האמבטיה. לבסוף מצאה, אך בדיוק אז היא שמעה את מנחם קורא לה.  

"אמנו...".

היא סובבה את ראשה כשגבה עדיין מופנה לקיר. 

?What 

?Can you come here (קולו היה רך יותר, מלא תחינה)

 ...Sorry Mister, I must dress now

no, no....please turn around. I must see you

אמנו הייתה מבולבלת. מה המשוגע הזקן רוצה, חשבה בליבה. היא חששה, אך במחשבה שנייה, מה יש לה לחשוש? מה הוא כבר יכול לעשות? הזקן המסכן לא יכול לזוז סנטימטר בלעדיה.

 ?Please amanu. I just want to see you like that. just once. I never…. Can I see

  Menahem - אמרה בטון רחמני משהו והסתובבה אליו כשהחולצה שאחזה בידה מכסה את חזה 

 ! ...you crazy... you lo normali

מנחם חייך. הרבה זמן היא לא ראתה אותו מחייך. היא חייכה חזרה. הוא חייך חיוך רחב יותר. נראה היה שכל כולו ציפייה. אמנו התרככה מעט. היא התיישבה על שפת האמבטיה והסתכלה בעיניו. רחמים מילאו את ליבה על האיש הערירי, המריר, שנאלץ לבלות את שארית חייו לבד. אחרי עוד כמה שניות של התלבטות, החליקה בפשטות את ידה עם החולצה היבשה כלפי מטה, ושדיה הקטנים נחשפו. מנחם בהה בה ונראה שאישוניו מתרחבים מעט.

אמנו, להפתעתה, הרגישה נח עם הסיטואציה המוזרה. היא הביטה בו בחזרה ונוכחותו כלל לא הפריעה לה. היא אפילו נהנתה מתשומת הלב הגברית שמופנית אליה. פטמותיה הכהות הזדקרו. היא התמתחה מעט, טבלה את ידה במים שבאמבט והזליפה טיפות חמימות על שדיה. מנחם נותר ללא תזוזה. הוא הסתכל בה כמו שאינדיאנה ג'ונס מביט על אבן היהלום היקרה שהוא מוצא בסוף הסרט. בן 83 היה מנחם וחוץ מאשתו עליה השלום, לא ראה גוף עירום נשי אמיתי כבר יותר מ-60 שנה...

אמנו עצמה את עיניה, נעה עם כתפיה קלות לצדדים והרימה את ידיה מאחורי ראשה. כבתוך חלום, היא חשבה על צ'אנג לי, בן זוגה שבתאילנד והאופן שבו היה מענג אותה. היא חשה את אצבעותיו מלטפות את גופה. מנחם חש תחושת התעוררות שלא הכיר זמן רב. הוא הרגיש את הדם זורם מחדש בעורקיו. אדי האמבט שעלו בחדר, הוסיפו לאווירה הלוהטת שחשו, כל אחד בנפרד, מנחם ואמנו. 

מאותו ערב, טקס ההתקלחות היומי של מנחם היה מלווה בהצגה אירוטית של אמנו, ששיכללה בכל פעם את המיצג שלה יותר. מנחם, שלא יכל לבקש ריגוש נפלא יותר בסוף כל יום,  הפך אדם רגוע ונינוח יותר ויחסו אליה השתנה פלאים. פתאום אמנו כבר לא הייתה השפחה התאילנדית הנחותה, אלא פרי התשוקה האבוד של מנחם קובלסקי.