הייתי אתמול אצל המטפל שלי. סיפרתי לו הכל. כל מה שחשבתי עליו, וכל מה שאני מרגישה. אני יודעת שהכל נובע מכל מיני דפוסי העברה, אבל חשבתי שזה יהיה נכון לפתוח את זה מולו. קיבלתי המלצות סותרות- רוב האנשים שהתייעצתי איתם לרבות פסיכולוגים קליניים אמרו לי שלא לעשות את זה אבל קרוב לוודאי זה בגלל שהם תופסים בצורה מסוימת טיפול קוגניטיבי, שזה הטיפול שאני עוברת.

בכל מקרה, פתחתי את התחושות שלי מולו ואני ממש שמחה שעשיתי את זה. דיברנו על זה שכל מיני אנשים בחיים שלי מקבלים מיתוג בראש שלי כאחרים ממה שהם באמת. אני מאדירה אנשים מסוימים, כך גם עשיתי למטפל שלי- אני לא יכולה להראות חסרונות באנשים שאני מאדירה אותם ולכן זה ממש לא משרת אותי מולם. הבן זוג שלי הוא קופירייטר והוא בחור טוב וחמוד. אבל אותו אני לא מאדירה משום מה, לפעמים אני תופסת אותו רק על הדברים הלא טובים בו- כאילו מישהו מכריח אותי להסתכל במראה, אבל האמת שסתם יש לי יצר אובססיבי להאדיר או לעשות דה-וליואציה לאנשים- תלוי מה המטרה שלי. נראה לי שהמטרה השלי היא בעיקר לגרום לעצמי רע. כי אם המטפל שלי יותר טוב ממני, אז אני מרגישה נחותה. ואם אני יותר טובה מהבן זוג שלי- אז אני מרגישה נחותה על זה שלא מצאתי בן זוג יותר טוב. הקיצר, תמיד מעורבת בתחושת ההשוואה הרגשה שלילית.