| בלעם המכונה במקורותינו קוסם ונביא מוזכר באופן מפתיע בהשוואה למשה רבנו ולאברהם אבינו, שתי דמויות אשר בלעדיהם לא ניתן אפילו לחשוב על כינונו של עם ישראל. וכך לשון המשנה במסכת אבות (פ"ה מי"ט): "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו –מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים – מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה – מתלמידיו של אברהם אבינו; עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה –מתלמידיו של בלעם הרשע". על פי מקור זה ישנה הנגדה מוחלטת בין אברהם העניו לבלעם היהיר. אברהם, למרות שמתווכח עם ה',יודע שה' הוא אדון העולם. בלעם, משוכנע שיצליח לקלל את עם ישראל נגד רצונו של ה',ומוצא את עצמו מברך נגד רצונו שלו. את הזיקה למשה ניתן למצוא במספר מובאות במדרש ובפרשנים בהתייחס לפסוק ידוע "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (דברים לד/י) נאמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה זה? זה בלעם בן בעור" (ספרי דברים פיסקא שנז ד"ה (י) ולא). מעבר לדיון על תוכן ההשוואה, אין ספק שעצם ההשוואה משמעותית ביותר. בלעם זוכה באמצעותה למקום מיוחד במינו בין שונאי ישראל. תחושה אשר מתחזקת גם לאור דברי הנביא מיכה: "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה'" (מיכה ו/ה). ...על משקל "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כה/יז). עמלק הוא אב טיפוס. האויב, בלעם, זוכה ל"העצמה" לאויב מיוחד במינו, דווקא הוא שלא לוחם מלחמה אלא מברך את העם. "וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם... וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהיעליו רוח א-להים... מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים" (במדבר כד/ א-ו).
אל ברכה זו בין השאר מתייחסת הגמרא כששואלת: על מה נאמר הפסוק של משלי נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא (משלי כז/ו). וזו תשובתה: "טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכן בלעם הרשע; אחיה השילוני קללן בקנה, אמר להם לישראל והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה, מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו - אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהן. דממו הרוחות - עמד הקנה במקומו. אבל בלעם הרשע בירכן בארז, שנאמר: ארזים (עלי מים). מה ארז זה אינו עומד במקום מים, ואין גזעו מחליף,ואין שרשיו מרובין, אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו,כיון שנשבה בו רוח דרומית - עוקרתו והופכתו על פניו. ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים". (תענית כ.)
קללתו של אחיה השילוני מתפרשת כברכה "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים ונתש את ישראל מעל האדמה הטובה הזאתאשר נתן לאבותיהם..."(מלכים א, יד/ט). ואילו ברכתו של בלעם נתפסת כקללה, ללמדנו שלא רק המילים עיקר אלא גם נסתרות וכוונות הלב. אחיה, הנביא, מביע דברים מתוך אהבה, אכפתיות כאב וזעזוע ועל-כן קללתו לא רק שלא הרסנית אלא שגם ברכה לצידה. העם אשר מושווה לקנה, כל הרוחות יכו בו אבל הוא ישרוד, שורשיו עמוקים, אפשר לכופף אותו, אבל הוא עומד שוב, הוא גמיש, רך וחיוני.לעומתו העם המושווה כביכול לארז חסון וחזק, קל מאוד להשריש אותו, להפוך אותו,לכרות אותו. שורשיו לא עמוקים כלל ומכיוון ששורשיו לא עמוקים קל לו לאותו בלעם לבסוף לייעץ לבלק את אותה עצה מחרידה וקטלנית אשר לפיה אם יצליח לגרום לגברי ישראל לזנות עם בנות מואב, זה יהיה סופו של העם הזה (ראה סנהדרין קו.). סופו של העם הזה בכך שיאבד את דרכו הערכית והרוחנית. "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן. ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל". (במדבר כה/א-ג). בלעם יודע שלא צריך מלחמות כדי לנצח את העם הזה. ההכרעה היא לא ע"י כוח אלא ע"י רוח.
"...זה דבר ה' אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" (זכריה ד',ו').
שבת שלום אתל ברילקה מרצה, מנחה ומאמנת אישית 0507830151
|