כותרות TheMarker >
    ';

    ברוכים הבאים

    הבלוג של חנה וייס

    הבנה בינדתית, שלום בטיבט, שלום עולמי, זכויות אדם, אחריות אוניברסלית, חינוך למוסר ויצירת חברה אנושית וחומלת אלה הנושאים שמעסיקים אותי היום. פועלת כדי שניקח בחפץ לב את התרופה לאפידמיית העדר המוסר הפוקדת אותנו ושניישם את תרגול המוסר בחיינו.
     
    שכל בעלי התודעה יזכו לאושר בר-קיימא!

    0

    טונג לן - הנחיות לתרגול החמלה

    2 תגובות   יום שישי , 25/6/10, 10:00

    קטע מתוך "ספר החיים והמתים הטיבטי"  (עמודים 196-208)

    מאת סוגיאל רינפוצ'ה

    תרגום: יפעת צור

    הוצאת גל 1996


    The Tibetan Book of Living and Dying by Sogyal Rinpoche 1993


     

    כיצד לעורר אהבה וחמלה

     

    לפני שתוכלו לתרגל טונגלן, עליכם להיות מסוגלים לעורר בעצמכם חמלה. זה קשה מכפי שאנו מתארים לעצמנו לעתים קרובות, מכיוון שמקורות האהבה והחמלה שלנו נסתרים מאיתנו לעתים ולא תמיד יש לנו גישה אליהם. למרבה המזל יש מספר טכניקות מיוחדות שפיתחו הבודהיסטים "המאמנים את התודעה" בחמלה, כדי לעזור לנו לעורר את האהבה הנסתרת בנו. מתוך מספרן העצום של השיטות הקיימות בחרתי את השיטות שלהלן, כשהן ערוכות בסדר מסוים, כדי שיוכלו להיות לעזר הרב ביותר לאנשים בעולם המודרני. 

     

     

    1. עדנה אוהבת: הסרת החותם מן המעיין

     

    כאשר אנו מרגישים שאין בנו מספיק אהבה, קיימת שיטה לגלות ולעורר אותה. חזרו בתודעתכם ושחזרו, כמעט חזותית, את האהבה שמישהו הרעיף עליכם ואשר באמת ריגשה אתכם, בילדותכם, למשל. באופן מסורתי מלמדים אתכם לחשוב על אמכם ועל מסירותה כלפיכם לאורך חייה, אבל אם קשה לכם לחשוב עליה, חשבו על סבתכם אם סבכם או על מישהו שהיה חביב אליכם במיוחד במשך חייכם. זכרו רגע מיוחד שבו הפגינו כלפיכם אהבה, ואתם הרגשתם אותה בצורה חיה. 

     

    עתה הניחו ללבכם להיפתח, והניחו לאהבה לזרום ממנו; עכשיו הרחיבו את מעגל אהבתכם לכל הברואים. התחילו באלה שקרובים אליכם ביותר, ואז הרחיבו את אהבתכם לידידים ולמכרים, והלאה לשכנים, לזרים, ואז גם לאלו שאינכם מחבבים או שיש לכם קושי איתם, ואף לאלו שאתם מחשיבים כ"אויבים", ולבסוף ליקום כולו. הניחה לאהבה זו להפוך יותר ויותר נטולת גבולות. העדר-פניות [שוויוניות], עדנה אוהבת [טוב לב], חמלה ושמחה הם ארבעת היסודות המהותיים של מה שמוגדר בתורה הבודהיסטית, אבני הבניין של החמלה. למעשה, המבט הנעדר-פניות וחובק-כל הוא הבסיס ונקודת המוצא של נתיב החמלה. 

     

    תמצאו שתרגיל זה מסיר חותם ממעיין של אהבה, ושהסרת חותם מעדנתכם האוהבת מעוררת את לידתה של החמלה. כפי שאמר מייטריה באחד מהשיעורים שנתן לאסאנגה: "מימי האהבה שוטפים ביוּבָל העדנה האוהבת".

     

     

    2. חמלה: לראות את עצמכם זהים לאחרים

     

    דרך רבת עוצמה לעורר חמלה, כפי שתיארתי בפרק הקודם, היא לראות את האחרים כזהים לכם לחלוטין. "אחרי הכל", מסביר הדלאי לאמה, "כל בני-האדם זהים - עשויים בשר, עצמות ודם. כולנו רוצים באושר ומעדיפים להימנע מסבל. יתר על כן, יש לנו זכות שווה לאושר. במילים אחרות, חשוב להבין את זהותנו כבני-אדם". 

     

    נניח למשל שהתעוררו אצלכם קשיים עם מישהו שאתם אוהבים, כמו אם או אב, בעל או אישה, אהוב או ידיד. כמה מועיל ומלמד לראות את האדם האחר, לא "בתפקיד" של אם או אב או בעל, אלא פשוט כ"אתם" אחר, אדם אחר שיש לו תחושות כמו שלכם, אותה שאיפה לאושר, אותו פחד מסבל. ראיית האחר כאדם אמיתי, דומה לכם בדיוק, תפתח את לבכם אליו ותבהיר לכם כיצד לעזור.

     

    אם אתם רואים אחרים כפי שאתם רואים את עצמכם, תוכלו לפתוח את יחסיכם ולהעניק להם משמעות חדשה ומלאה יותר. דמיינו מה היה קורה לו חברות ואומות היו מתחילות לראות האחת את רעותה באותה הדרך; כך היינו סוף סוף יכולים להתחיל ליצור בסיס מוצק לשלום עלי אדמות ולקיום מאושר של המין האנושי. 

     

     

    3. חמלה: אתם בנעלי הזולת

     

    כאשר מישהו סובל ואתם מוצאים עצמכם בלתי מסוגלים לעזור, שימו את עצמכם ללא היסוס במקומו. דמיינו, בתמונות חיות ככל האפשר, מה הייתם עוברים, אילו הייתם סובלים את אותו כאב. שאלו את עצמכם: "איך אני הייתי מרגיש במקומו? איך אני הייתי רוצה שחברי ינהגו בי? מה הייתי רוצה מהם יותר מכל?" 

     

    כאשר אתם שמים עצמכם בנעלי הזולת, אתם מעבירים במישרין את תשומת לבכם מכתובתה הרגילה - אתם עצמכם - אל אנשים אחרים. לכן היכולת לשים עצמכם במקום זולתכם היא דרך רבת עוצמה לערער את שליטתה של ההערצה העצמית שלכם ושל היאחזות האגו בעצמו, וכך לשחרר את לב חמלתכם. 

     

     

    4. הסתייעות בידיד כדי ליצור חמלה

     

    שיטה מרגשת אחרת לעורר חמלה לאדם סובל היא לדמיין את אחד מידידיכם הקרובים, או מישהו שאתם באמת אוהבים, במקומו של אותו אדם. 

     

    דמיינו אח, בת, הורה או חבר טוב באותו מצב מכאיב. באופן טבעי לחלוטין ייפתח לבכם, והחמלה תתעורר בכם: כמה הייתם רוצים לשחרר אותם מייסוריהם. עכשיו טלו את החמלה התעוררה בלבכם והעבירו אותה לאדם הנזקק לעזרתכם: תמצאו שעזרתכם מתעוררת באופן טבעי יותר ושאתם יכולים לכוון אותה ביתר קלות.

     

    אנשי שואלים אותי לעתים: "כאשר אני עושה זאת, האם ייגרם נזק כלשהו לידידי או לקרובי?" להפך. המחשבה אודותיהם באהבה וחמלה כה רבות יכולה רק לעזור להם, ואף לרפא אותם מכל כאב או סבל שהם חוו, חווים או יחוו.

     

    העובדה שהם אמצעי לחמלתכם המתעוררת, גם אם רק לרגע, תביא להם יתרון ותועלת רבים, מכיוון שלקחו חלק בפתיחת לבכם, ואפשרו לכם לעזור לחולים ולנוטים למות על-ידי חמלתכם, כך יחזרו היתרונות של פעולה זו באופן טבעי אליהם. 

     

    אתם אף יכולים להקדיש בעיני רוחכם את יתרונותיה של פעולה זו לידיד או לקרוב שעזרו לכם לפתוח את לבכם, לאחל לאדם זה כל טוב ולהתפלל שבעתיד הוא יהיה חופשי מסבל. אתם תחושו מלאי תודה לידידיכם, וגם ידידיכם עשויים לחוש השראה והכרת תודה, אם תספרו להם על חלקם בהערת חמלתכם.

     

    לכן השאלה "האם ייגרם נזק כלשהו לידידי או לקרובי אם אדמיין אותו מתייסר במכאובים?" מראה שלא הבנו באמת כמה כבירה ופלאית היא פעולת החמלה. היא מברכת ומרפאת את כל אלה שנוטלים בה חלק: את זה שמעורר אותה, את זה שבעזרתו התעוררה ואת האדם שאליו היא מכוונת. כפי שאומרת פורטיה ב"הסוחר מוונציה" מאת שייקספיר:

     

    אין איכות הרחמים נגרעת,

    היא מטפטפת כגשם דק משמים

    על האדמה שמתחת: ומתברכת כפליים,

    פעם בזכות המעניק, ופעם בזכות הנוטל…

     

    החמלה היא אבן המשאלות אשר אור הריפוי זורח ממנה לכל עבר. 

     

    יש סיפור נהדר שאני אוהב אותו, אשר ממחיש זאת. פעם סיפר בודהה על אחד מחייו הקודמים, לפני שנעשה מואר. לקיסר אדיר היו שלושה בנים, ובודהה היה הצעיר שבהם, ושמו היה מאהאסאטווה. מאהאסאטווה היה מטבעו ילד בעל טבע אוהב וחומל, וחשב על כל היצורים החיים כעל ילדיו. 

     

    יום אחד יצא הקיסר ופמלייתו לפיקניק ביער, והנסיכים הלכו להם לשחק בין העצים. לאחר זמן-מה פגשו נמרה שמליטה גורים והיתה כה תשושה מרעב שעמדה לאכול את גוריה. מאהאסאטווה שאל את אחיו: "מה צריכה הנמרה לאכול כדי להשיב את רוחה?"

     

    "רק בשר או דם טרי", ענו לו.

     

    "מי יכול לתת לה מבשרו ומדמו כדי להציל את חייה ואת חיי גוריה?" שאל. 

     

    "באמת מי?" ענו לו. 

     

    מאהאסאטווה היה נרעש עמוקות ממצוקת הנמרה וגוריה, והחל לחשוב: "זמן כה רב נדדתי בשבילי הסמסארה, חיים ושוב חיים, ובשל תשוקתי, כעסי ובורותי עשיתי כה מעט לעזור לשאר הברואים. כאן סוף סוף, יש לפני הזדמנות גדולה". 

     

    הנסיכים החלו ללכת חזרה כדי לפגוש את משפחתם, כאשר אמר מאהאסאטווה: "אתם שניכם לכו קדימה. אני אדביק אתכם מאוחר יותר". בלאט זחל אל הנמרה, בה עד אליה ונשכב על האדמה שלפניה כדי להציע עצמו כמזון. הנמרה הביטה בו, אבל היתה כה חלושה שלא יכלה אפילו לפתוח את פיה. לכן מצא הנסיך מקל חד ופתח פצע עמוק בגופו; הדם זרם החוצה והנמרה ליקקה אותו והתחזקה מספיק כדי לפתוח את פיה ולטרוף אותו.

     

    מאהאסאטווה הציע את גופו לנמרה על מנת להציל את גוריה, ועקב הזכות הגדולה שרכש בחמלתו, נולד שוב לתוך קיום גבוה יותר והתקדם לקראת ההארה ולקראת לידתו שוב כבודהה. אבל לא רק לעצמו עזר בפעולה זו: כוחה של חמלתו טיהר את הנמרה ואת גוריה מן הקארמה שלהם, ואפילו מן החוב הקארמטי שעלולים היו לחוב לו תמורת הצלת חייהם. כיוון שפעולת החמלה שלו היתה כה רבת עוצמה, נוצר ביניהם קשר קארמט שהוסיף ונמשך את העתיד. הנמרה וגוריה, כך נֶאֱמר, נולדו שוב כחמשת תלמידיו הראשונים של בודהה, והיו הראשונים שקיבלו ממנו את שיעוריו לאחר ההארה. איזה מראה על רוחב היריעה ועל המסתורין של עוצמת החמלה פורס לפנינו סיפור זה! 

     

    5. איך למדוט על חמלה

     

    אבל, כפי שאמרתי, לא תמיד קל להעיר את עוצמתה של חמלה. אני מוצא שהדרכים הפשוטות הן הטובות והישירות ביותר. יום יום מעניקים לנו החיים אינסוף הזדמנויות לפתוח את לבנו, אם רק נוכל לנצל אותן: אישה זקנה עוברת לידכם במבט עצוב ובודד, ורידי רגליים תפוחים ובידיה שני סלי קניות כבדים מפלסטיק, שאותם היא נושאת רק בקושי; איש זקן בלבוש מהוה מדשדש לנגדכם בתור לדואר; ילד על קביים הנראה מזדרז ומודאג, כשהוא מנסה לחצות את הרחוב בתנועה של אחר הצהריים; כלב מדמם למוות מוטל על אם הדרך; נערה צעירה ממררת לבדה בבכי ברכבת התחתית. הדליקו את הטלויזיה, ושם בחדשות תראו אם מביירות הרוכנת מעל גופת בנה הנרצח, סבתא ממוסקבה מעל קערת המרק שהיא ארוחתה היחידה היום, בלי לדעת אם יהיה לה מה לאכול מחר, או אחד מילדי האיידס של רומניה הניבטים אליכם בעיניים מרוקנות מכל הבעה. 

     

    כל אחד מהמראות האלו יכול לפקוח את עיניכם ואת לבכם לסבל הרב בכל העולם. הניחו לזה לקרות. אל תבזבזו את האהבה ואת היגון שהם מעוררים; ברגע שתחושו את החמלה גואה בכם, אל תטאטאו אותה הצדה, אל תמשכו בכתפכם ותנסו לחזור במהירות "נורמליות", אל תחששו מרגשותיכם ואל תחושו נבוכים בעטיים, או תניחו למחשבותיכם לנדוד מהנושא ולדעוך מחוסר עניין. היו חשופים; נצלו את שטף החמלה המהיר שגואה בכם ומדטו עליו, פתחו אותו, הגבירו והעמיקו אותו. בעשותכם כן תגלו כמה טחו עיניכם מלראות את הסבל, כמה הסבל שאתם חווים או רואים עכשיו הוא זעיר בהשוואה לתמונת הסבל העולמי. 

     

    כל הברואים, בכל מקום, סובלים; הניחו ללבכם לצאת אליהם בחמלה אינסופית וספונטנית, והנחו את החמלה, יחד עם ברכת הבודהות, כדי שתקל על המצוקה ברחבי העולם. החמלה עולה ואין ערוך על הרחמים. שורשי הרחמים נטועים בפחד, ויש בהם מידה של יהירות והתנשאות, ולעתים אף תחושה מדושנת עונג של "אני שמח שזה לא אני". כפי שאומר סטפן לוין: "כאשר פחדך נוגע בסבלו של מישהו, הוא הופך לרחמים; כאשר אהבתך נוגעת בכאבו של מישהו, היא הופכת לחמלה". אם כן, להתאמן בחמלה משמעו ללמוד שכל הברואים שווים וסובלים באורח דומה, לכבד את כל הסובלים ולדעת שאינכם שונים מהם או עולים עליהם.

     

    כך תגובתכם הראשונית לסבלו של הזולת הופכת לא סתם לרחמים, אלא לחמלה עמוקה. אתם רוחשים כבוד לאותו אדם ואף חשים כלפיו הכרת תודה, כיוון שאתם יודעים שמי שמזרז בכם התעוררותה של החמלה באמצעות סבלו מעניק לכם, למעשה, את אחת המתנות הגדולות ביותר, כיוון שהיא עוזרת לכם לפתח את אותה איכות שאתם זקוקים לה התקדמותכם לקראת ההארה. לכן בטיבט אומרים שהקבצן המבקש מכם נדבה או האישה החולה והזקנה הצובטת את לבכם יכולים להיות בודהה בתחפושת, המופיע לדרככם כדי לעזור לכם להעצים את חמלתכם וכך לנוע אל מדרגתו. 

     

    6. איך לכוון את חמלתכם

     

    כאשר תעשו מדיטציה עמוקה מספיק על החמלה, תתעורר בכם החלטה נחושה להקל על סבלם של כל הברואים ותחושה נוקבת של נכונות לשאת באחריות שמטילה מטרה נאצלת זו. קיימות שתי דרכים לכוון את החמלה מבחינה מנטלית ולעשותה פעילה.

     

    הדרך הראשונה היא להתפלל לבודהות וההוויות המוארות, מעומק הלב, ולבקשם שכל מה שתעשו, מחשבותיכם, מילותיכם, מעשיכם, יהיה רק לתועלתם של הברואים ויתרום לאושרם. או במילותיה של תפילה נפלאה אחת: "ברך אותי שאהיה מועיל". התפללו להיות לתועלת לכל מי שאתם באים איתו במגע, ושתוכלו לעזור לו להשתחרר מסבלו ולשנות את חייו. 

     

    הדרך השנייה והאוניברסלית היא לכוון את החמלה שיש לכם כלפי הברואים, באמצעות הקדשת כל פעולותיכם החיוביות ותרגולכם הרוחני למען רווחתם ובייחוד למען הארתם. מכיוון שכאשר אתם מודטים עמוקות על חמלה, מתעוררת בכם ההבנה שהדרך היחידה שבה תוכלו להושיט עזרה מלאה לאחרים היא להגיע להארה. מתוך כך נולדת תחושה חזקה של נחישות ואחריות אוניברסלית, וברגע זה עולה בכם שאיפה רבת חמלה להגיע להארה לתועלתו של הזולת. 

     

    שאיפה חומלת זו נקראת בסנסקריט בודהיצ'יטה (Bodhicitta): בודהי משמעו מהותנו המוארת, וצ'יטה משמעו לב. ניתן לתרגם זאת במילים "לבה של תודעתנו המוארת". הדרך להעיר ולפתח את לבה של תודעתנו היא להנביט בהתמדה את זרעי טבע הבודהה שלנו, הזרעים שבסופו של דבר, כאשר יכולתנו לחמול תהפוך מושלמת וחובקת-כל, יפרחו בהוד מלכות ויגיעו למדרגת הבודהה. אם כן, הבודהיצ'יטה הוא המעיין והמקור והשורש לדרך הרוחנית כולה. זוהי הסיבה לכך שבמסורתנו אנו מתפללים בדבקות רבה כל כך:

     

    אלו שלא הולידו עדיין את הבודהיצ'יטה רב הערך, 
    לו יעשו כן, 
    אלו שילדו אותו, 
    הלוואי ולא ימעט הבודהיצ'יטה שבהם, 
    אלא יגדל עוד ועוד. 

     

    וזוהי הסיבה לכך ששאנטידווה יכול להלל את הבודהיצ'יטה בכזו שמחה:

     

    זהו נקטר האלים הנעלה

    הגובר על שלטון המוות. 
    זהו האוצר הלא נדלה 
    המסלק את העוני מן הארץ.

      זו התרופה הנעלה מכל 

    להפגת מחלות העולם. 
    זהו העץ המעניק מחסה לכל הברואים, 
    הנודדים יגיעו בנתיב היקום המותנה. 
    זהו הגשר האוניברסלי 
    המוביל לחופש מעצבונות שבאו עם לידה. 
    זהו מולד הירח של התודעה 
    המגרש את צללי הייסורים של תפיסות שגויות.

      זוהי השמש הגדולה אשר מסלקת לבסוף  

    את ערפילי הבערות מן העולם. 

     


     

    שלבי הטונגלן 

     

    עתה משהצגתי לפניכם את השיטות השונות לעורר חמלה ואת חשיבותה וכוחה של החמלה עצמה, אוכל להעביר לכם את התרגיל הנאצל של טונגלן ביעילות הרבה ביותר; כיוון שעכשיו מצויים ברשותכם הדחף, ההבנה והכלים אשר יעזרו לכם לתרגל אותו לתועלתכם המירבית ולתועלת המירבית לזולתכם. הטונגלן הוא תרגול בודהיסטי, אבל אני מאמין שכל אחד - יהיה מי שיהיה - יכול לעשותו. אפילו אם אין לכם כל אמונה דתית, אני מפציר בכם פשוט לנסות אותו. אני מצאתתי שתרגול הטונגלן הוא העזרה הגדולה ביותר האפשרית.

     

    במובן פשוט ביותר, תרגול הטונגלן - נתינה וקבלה - הוא לקבל על עצמנו את סבלם וכאבם של האחרים ולהעניק להם בתמורה את שמחתנו, רווחתנו ושלוות נפשנו. כמו אחת משיטות המדיטציה שתיארתי קודם לכן, הטונגלן מסתייע בנשימה. כפי שכתב גשה צ'קאווה: "יש לתרגל את הנתינה והקבלה ולסירוגין, ולהיעזר בנשימה כאמצעי".

     

    אני יודע מניסיוני שלי עד כמה קשה לדמיין את נטילת סבלם של האחרים, בייחוד של החולים והנוטים למות, בלי לבנות קודם כל בעצמנו את העוצמה והביטחון של החמלה. עומצה וביטחון אלו הם מעניקים לנו יכולת לקחת את סבלם. 

     

    זוהי הסיבה לכך שאני ממליץ תמיד להתחיל את תרגול הטונגלן למען אחרים בכך שתנסו אותו על עצמכם. לפני שאתם שולחים אהבה וחמלה לאחרים, אתם חושפים, מעמיקים, יוצרים ומחזקים אותן אצל עצמכם ומרפאים את עצמכם מכל מעצור, לחץ, כעס או פחד אשר עלולים להיות לכם לרועץ ברצותכם לתרגם טונגלן עם כל הלב. 

     

    במהלך השנים התפתחה שיטה להוראת טונגלן אשר תלמידי מצאו כמועילה ומרפאה. היא היא מורכבת מארבעה שלבים.

     

    מבוא לתרגול טונגלן

     

    הדרך הטובה ביותר לבצע תרגיל זה, וכל תרגיל טונגלן אחר, היא להתחיל בכך שנעיר את טבעה של התודעה ונשהה בו. כאשר אתם שוהים בתוך טבעה של התודעה וראים את כל הדברים ישירות כ"ריקים", אשלייתיים ודמויי חלום, אתם נחים במצב הידוע בשם "המוחלט" או "הבודהיצ'יטה המוחלט", המרכז האמיתי של התודעה המוארת. התורות משוות את הבודהיצ'יטה המוחלט לאוצר בלתי נדלה של נדיבות; ואילו החמלה, כאשר מבינים אותה במשמעותה העמוקה ביותר, נודעת ומתגלה בתור הזוהר הטבעי של טבע התודעה, הדרך המיומנת אשר נובעת מלב לבה של החכמה.

     

    התחילו בישיבה ובהבאת תודעתכם הביתה. הניחו לכל מחשבותיכם להירגע; אל תזמינו אותן ואל תיגררו אחריהן. עצמו את עיניכם, אם אתם רוצים. כאשר אתם חשים רגועים ומרוכזים באמת, עוררו עצמכם קלות והתחילו לתרגל. 

     

    1. טונגלן סביבתי

     

    כולנו יודעים עד כמה אנו מושפעים ממצבי הרוח והנפש שלנו. התייחדו עם תודעתכם וחושו את מצב רוחה ואת אווירתה. אם אתם חשים שמצב הרוח שלכם אינו נינוח או שהאווירה קודרת, שאפו אוויר, ועם השאיפה ספגו במחשבתכם את כל מה שלא כשורה; ושאתם נושפים, שחררו במחשבתכם שלווה, בהירות ושמחה, שיטהרו וירפאו את אווירת תודעתכם ואת סביבתה. זוהי הסיבה לכך שאני מכנה שלב ראשון זה של התרגול בשם "טונגלן סביבתי".

     

    2. טונגלן עצמי

     

    לצורך תרגיל חלקו את עצמכם לשני היבטים, א' ו-ב'. א' הוא ההיבט המלא, החומל, החמים והאוהב שלכם, כמו חבר טוב שבאמת פנוי ופתוח אליכם, אכפתי, ואף פעם לא שופט, למרות כל הפגמים והמגבלות שלכם.

     

    ב' הוא אותו היבט שלכם אשר נפגע, חש לא-מובן ומתוסכל, מריר וכועס, ואפשר למשל שקיבל יחס לא הוגן או משפיל בתקופת הילדות או סבל ביחסיו או שהחברה עשתה לו עוול. 

     

    עכשיו, כשתשאפו אוויר פנימה, דמיינו שא' פותח את לבו לגמרי ובחמימות ובחמלה הוא מקבל וחובק את כל הסבל, השליליות והכאב של ב'. בתגובה לכך ב' פותח את לבו, וכל הכאב והסבל נמסים בחיבוק החומל. 

     

    כאשר אתם נושפים, דמיינו את א' שולח לב' את כל אהבתו המרפאת, כל החמימות, הביטחון, הנינוחות והשמחה שלו.

     

    3. טונגלן במצבי חיים

     

    דמיינו בתמונות חיות מצב שבו פעלתם שלא כשורה, שאתם חשים אשמים בנוגע אליו ואשר משהו בכם מתכווץ רק מלחשוב עליו. 

     

    אחרי כן, כאשר אתם שואפים אוויר, קבלו עליכם אחריות מוחלטת לפעולות שעשיתם באותו מצב, בלי לנסות להצדיק את התנהגותכם. הכירו ללא כחל וסרק בטעות שעשיתם, ובקשו מחילה בכל לבכם. עכשיו בעודכם נושפים, שלחו פיוס ומחילה, מרפא והבנה. 

     

    כך אתם שואפים אשמה ונושפים את התרת הנזק; אתם שואפים אחריות, ונושפים מרפא, פיוס ומחילה. 

     

    תרגיל זה יעיל במיוחד ועשוי להעניק לכם את האומץ ללכת לראות את האדם שגרמתם לו עוול ואת הכוח והרצון לדבר עמו ישירות ולבקש את סליחתו מעומק לבכם. 

     

    4. טונגלן לאחרים

     

    דמיינו מישהו קרוב, בייחוד מישהו השרוי בסבל וכאב. בעודכם שואפים אוויר, דמיינו שאתם סופגים אליכם בחמלה את כל סבלו וכאבו, ושאתם נושפים, הזרימו אליו חום, ריפוי, אהבה, שמחה ואושר. 

     

    ממש כמו בתרגול של עדנה אוהבת, הרחיבו בהדרגה את מעגל החמלה שלכם, עד שיחבוק עוד אנשים שגם אליהם אתם חשים קרובים מאוד, לאחר מכן את אלו שאתם שווי-נפש לגביהם, ואז את אלו שאתם לא מחבבים או שיש לכם קשיים איתם, ואז גם את אלה שאתם חשים שהם מרושעים ואכזריים. הרשו לחמלתכם להפוך לאוניברסלית, ולקפל בחיבוקה את כל היצורים החשים, את כל הברואים, ללא כל הבדל:

     

    היצורים החשים הם נטולי גבולות כמו החלל כולו:

     

    הלוואי שיגשימו כולם בנקל את טבעה של תודעתם,

      והלוואי שכל נברא מכל ששת מישורי המציאות,

    אשר בחיים אלה או אחרים היה אימי או אבי, 
    יגיע לבסיס השלמות הראשונית. 

     

    בפרק זה נתתי את המבוא לתרגול טונגלן בשלמותו, אשר, כפי שבוודאי תבחינו, עתיר בתהליכי הדמיה. תרגילי מבוא עובדים עם גישת התודעה והלב, ומכינים פותחים וגורמים להשראה. בזכות עצמם הם מאפשרים לכם לרפא את סביבת התודעה שלכם, את סבלכם ואת כאבי העבר, ולהתחיל לעזור, באמצעות חמלתכם, לכל הברואים החשים. אבל מעבר לכך תרגילים אלו אף מקרבים אתכם והופכים אתכם לבני בית בתהליכי הנתינה והקבלה, המוצאים את ביטוים המלא בתרגול טונגלן העיקרי. 

     

    תרגול טונגלן העיקרי

     

    בתרגול טונגלן של הנתינה והקבלה, אנו נוטלים על עצמנו, באמצעות חמלתנו, את כל הייסורים המנטליים והגופניים השונים של כל הברואים: את פחדיהם, תסכוליהם, כאביהם, כעסם, תחושות האשמה שלהם, מרירותם וספקותיהם, ונותנים להם, באמצעות האהבה, את כל אושרנו, רווחתנו, שלוות רוחנו, בריאותנו והגשמתנו. 

     

    1. לפני שאתם מתחילים לתרגל, שבו בדממה והביאו את תודעתכם הביתה. עכשיו, תוך שימוש בתרגילים ובשיטות שתיארתי, בעיקר אלו שאתם מוצאים שהם מעוררי השראה ויעילים, מדטו עמוקות על חמלה. עוררו והעלו את נוכחות כל הבודהות, הבודהיסאטוות וההוויות המוארות, כדי שדרך השראתם וברכתם תוכל החמלה להיוולד בלבכם. 

     

    2. דמיינו לנגד עיניכם, בתמונות חיות וחדות ככל האפשר, את האדם שאתם אוהבים ושסובל כרגע. נסו לדמיין כל היבט של כאבו ומצוקתו. עכשיו, כשאתם חשים את לבכם נפתח אליו, דמיינו שכל ייסוריו מצטרפים לגוש גדול של עשן שחור, לוהט ומלוכלך.

     

    3. עכשיו, כשאתם שואפים אוויר, דמיינו שגוש זה של עשן שחור מתפוגג, עם שאיפתכם, לתוך ליבת אחיזתכם בעצמי; שם הוא הורס לחלוטין את כל שיירי ההערצה העצמית שלכם, ובכך מטהר את כל הקארמה השלילית שלכם. 

     

    4. דמיינו עכשיו שההערצה העצמית שלכם הוכרעה, ושלבה של תודעתכם המוארת, הבודהיצ'יטה שלכם, מתגלה במלואו. בעודכם נושפים אוויר החוצה, דמיינו שאתם שולחים אור זוהר ומצנן של שלווה, שמחה, אושר ובריאות איתנה לחברכם השרוי בכאב, ושקרני האור מטהרות את הקארמה השלילית שלו. 

     

    כאן אני מוצא שזה מעורר השראה לדמיין, לפי הצעתו של שאנטידווה, שהבודהיצ'יטה שינה את לבכם, או את כל גופכם והווייתכם, לאבן משאלות בוהקת באור נגוהות, אשר יכולה להגשים את הבקשות והרצונות של כל אדם, ולתת לו בדיוק את מה שהוא עורג אליו וזקוק לו. החמלה האמיתית היא אבן המשאלות, משום שמטבע בריאתה היא יכולה לתת לכל הברואים בדיוק את מה שהם צריכים, ובכך להקל על סבלם ולהביא להגשמתם האמיתית. 

     

    כך שברגע שאור הבודהיצ'יטה שופע מכם ונוגע בידידכם השרוי בכאבים, חיוני לחוש שכנוע פנימי עמוק שהקארמה השלילית שלו אמנם היטהרה, ולהרגיש שמחה עמוקה ומתמשכת על כך שהוא שוחרר לחלוטין מסבל וכאב. 

     

    עכשיו, כשאתם ממשיכים לנשום כרגיל, המשיכו לתרגל בעקביות. 

     

    תרגול הטונגלן למען חבר אחד בצרה עוזר לכם להתחיל בהדרגה להרחיב את מעגל החמלה שלכם, עד שיוכל להכיל את סבלם של כל הברואים ולטהר את הקארמה שלהם, ולתת להם את כל אושרכם, רווחתכם, שמחתכם ושלוות נפשכם. זוהי מטרתה הנפלאה של טכניקת טונגלן, ובמובן העמוק ביותר, מטרתו של נתיב החמלה. 

     

    טונגלן למען הנוטים למות

     

    אני חושב שעכשיו אתם יכולים להתחיל לראות כיצב אפשר לכוון את הטונגלן במיוחד לעזרתם של הנוטים למות, כמה כוח וביטחון יכול תרגול זה להעניק לכם בבואכם לסייע להם וכמה ממשית העזרה שאפשר להגיד בדרך זו.

     

    נתתי לכם את תרגול טונגלן העיקרי. דמיינו עתה במקום לידידכם השרוי בכאבים את הנוטה למות. עברו בדיוק על כל השלבים של הטונגלן העיקרי. בהדמיה שבשלב השלישי דמיינו כל היבט של סבל ופחד של הנוטה למות כשהוא נאסף לגוש עשן שחור, לוהט ומלוכלך שאותו אתם נושמים פנימה; ודמיינו גם שבעשותכם כן, כמו לפני כן, אתם מפוררים את אחיזתכם בעצמי ואת הערצתכם העצמית, ומטהרים את כל הקארמה השלילית שלכם. 

     

    עכשיו, כמקודם, דמיינו שבעודכם נושפים, ממלא האור של לב תודעתכם המוארת את הנוטה למות בשלווה וברווחה הקורנות ממנו, ומטהר את כל הקארמה השלילית שלו. 

     

    בכל רגע בחיינו אנו זקוקים לחמלה, אבל אין רגע שבו היא נחוצה יותר מאשר בזמן המיתה שלנו. איזו מתנה תוכלו לתת לנוטה למות שהיא גדולה ומנחמת יותר מן העובדה שהוא יודע שאתם מתפללים בעבורו, נוטלים את סבלותיו ומטהרים את הקארמה השלילית שלו בתרגוליכם הרוחניים? 

     

    אפילו אם אינו יודע שאתם מתרגלים עבורו, אתם עוזרים לו, ובתמורה הוא עוזר לכם. הוא עוזר לכם באופן פעיל לפתח חמלה, ובכך לטהר ולרפא את עצמכם.  עבורי כל אדם שנוטה למות הוא מורה, הנותן לכל מי שעוזר לו הזדמנות להשתנות באמצעות פיתוח חמלתו. 

     

    הסוד הקדוש

     

    אתם יכולים לשאות את עצמכם: "אם אני נוטל את סבלם וכאבם של האחרים, האם אינני עלול להזיק לעצמי?" אם אתם חשים היסוס כלשהו או שאין לכם עדיין די כוח, אומץ או חמלה כדי לבצע את תרגול הטונגלן בלבכם, אל תדאגו. פשוט דמיינו עצמכם עושים זאת, ואמרו לעצמכם: "כשאני נושם, אני נוטל את סבלו של ידידי, וכשאני נושף אני נותן לו שמחה ושלווה." העשייה הפשוטה הזאת יכולה ליצור את האקלים המתאים בתודעתכם אשר יוכל לעורר אתכם לתרגל טונגלן ישירות. 

     

    אם אתם חשים היסוס כלשהו או אינכם מסוגלים לתרגל את הטונגלן במלואו, תוכלו לעשות אותו בצורת תפילה פשוטה, עם כוונה עמוקה לסייע לברואים. אתם יכולים למשל להתפלל: "הלוואי שאוכל ליטול את סבלם של האחרים; הלוואי שאוכל לתת את רווחתי ואושרי להם". תפילה זו תיצור את התנאים המתאימים להתעוררות כוחות הנפש שיאפשרו לכם לעשות טונגלן בעתיד. 

     

    הדבר היחיד שעליכם לדעת בוודאות הוא שהנזק היחיד שהטונגלן עשוי להסב הוא הנזק למה חיבל בחייכם יותר מכל: האגו שלכם, אחיזתכם בעצמי ובתודעתכם הטובלת בהערצה עצמית, שם השורש לכל סבלכם. כך שאם אתם מתרגלים טונגלן תכופות כלל האפשר, תודעתכם הנאחזת בעצמה תיחלש יותר ויותר. ככל שחמלתכם תהיה חזקה וגדולה יותר, כן יגדלו ביטחונכם ואומץ לבכם. כך מתגלה החמלה שוב בתור המשאב והמגן החשובים ביותר שלכם. כפי שאומר שאנטיבדווה:

     

    זה הרוצה לזכות מהר בהגנה

      לעצמו ולזולתו, 

    עליו לתרגל סוד קדוש  זה:

      להמיר את טובת עצמו בטובת האחרים

     

    הסוד הקדוש של תרגול טונגלן היה ידוע למיסטיקנים ואנשים קדושים מכל המסורות; הם חיו והגשימו אותו בלהט ובהתלהבות של חכמה וחמלה אמיתיות, וזה מה שמילא את חייהם באושר. דמות בת-זמננו אשר הקדישה את חייה לשירות החולים והנוטים למות, ואשר מקרינה דמחה שזו של נתינה וקבלה, היא אימא תרזה. אינני מכיר הצהרה שיש בה יותר שאר-רוח על מהותו הרוחנית של טונגלן מאשר מלים אלו שאמרה:

     

    כולנו עורגים לגן עדן, מקום משכן האלוהים, ואולם בידינו הכוח להיות שם

      עמו ברגע זה ממש. אבל היכולת לשמוח עמו עכשיו משמעותה -  

    לאהוב כפי שהוא אוהב, 
    לעזור כפי שהוא עוזר,

      לתת כפי שהוא נותן,

    לשרת כפי שהוא משרת,

      להציל כפי שהוא מציל,

    להיות עמו עשרים וארבע שעות,

      לגעת בו שהוא בתחפושת המצוקה שלו.

     

    אהבה מקיפה כגון זו ריפאה את מצורעיו של גשה צ'קאווה מצרעתם; היא תוכל אף לרפא אותנו ממחלה מסוכנת בהרבה, מחלת הבערות, אשר חיים אחרי חיים מנעה אותנו מלהיווכח בטבעה של תודעתנו, ומתוך כך לזכות בחירות. 

     

    להורדת כל הספר באנגלית בחינם כמסמך פי די אף

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/5/12 03:10:
      מרב יקרה, ספר תרגול - קוראים קצת, מתרגלים קצת, נרדמים קצת, מתעוררים, קוראים עוד קצת, מתרגלים עוד קצת, נרדמים קצת... כזה. שוב ושוב, עד שהמורה אומר שלא צריך למדוט יותר...
        14/5/12 19:04:

      חנה יקרה

      מעניין מאוד מאוד.

      אך

      התחלתי לקרוא, ולא גמרתי.

      זה ארוך ומתיש.

      אני חשה שהתרגום לא מקצועי (לי קשה עם זה).

      אקרא את כולו, לאט לאט.

      כי הרעיון נהדר.

      פרופיל

      חנה וייס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון