0

4 תגובות   יום שישי , 25/6/10, 15:39


אפילו ילדים קטנים שאוהבים בלונים וליצנים ועוגה גדולה עם נרות שצריך לכבות חרדים לפעמים שהחברים שלהם לא יבואו לחגוג איתם.

שלא לדבר על מתבגרים ומתבגרות שאז כבר שולטים בעולמם קודים מעמדיים, אכזריים - האם אוהבים אותי מספיק כדי לשמוח איתי? ואחר כך כמה שנות שקט, אנחנו מבוגרים דיינו כדי לחגוג עם אנשים שבחרנו, או לא לחגוג בכלל.

אבל... הנה הנה שועטים לקראתנו ימי ההולדת "העגולים" - ארבעים! חמישים!!, ששים!!! שבעים!!!!!!!! (מי חושב על הלאה...) שמחה? פחד? לחלוק? לברוח? ממי? "מהם"? (שלא באו מעולם לשמוח איתי) מעצמי? מהגיל שלי?מסובך.

הכול תלוי בעיני המתבונן. מה הגיל מייצג עבורנו והאם יש לנו

"סיבה למסיבה".


דרג את התוכן: