מסיבת סיום של בני (גיל 18) בבית הספר של החינוך המיוחד כולם לבושים בלבן, מופיעים על במה אחת. ילדים,מורים,מדריכים ומטפלים. בהתרגשות ובשיתוף פעולה. אוחזים זה את זה בשמחה ובאהבה.
אנו בני המשפחה חברים וקרובים, מביטים בהם בהתרגשות רבה. לעיתים בדמעות של שמחה,שזולגות מעינינו ללא שליטה. אחד מדבר,השני מנגן,השלישי ניצב בידו כרזה, הקשורה לנושא המופע. כל אחד ממלא את תפקידו בהצלחה. בזכות ההשקעה של הצוות העוטף אותם תמיד בחום ובאהבה במהלך כל השנה , כך מסתיימת המסיבה תמיד בהצלחה.
ילדי החינוך המיוחד,מעשירים את עולמינו וכוחותינו כל שנה מחדש. ביכולת היצירה הטמונה בהם:האחד בשירה ,השני בפיסול,השלישי בציור האחר בניגון. אנו את עולמם השונה נמשיך לפענח ולקבל. הם אותנו ימשיכו להפתיע ובכך לחזק. חודש זה נותן את אותותיו, בכך שבני יניב המנגן כבר שלוש שנים באורגן ופסנתן. מופיע ביום ג' כבר שנה שלישית בקונצרט חגיגי כל שנה מתרגשת מחדש. גם השנה בטוחה שאתרגש ואזיל כמה מדמעותיי הרבות. אציין שבזכות יניב גם אני מנגנת באורגן, אך לא מגיעה לרמתו. גאה בך יניב שלי.בזכותך למדתי הרבה דברים בחיים. לכם חבריי היקרים, תודה על זמן הקריאה ואשמח לקבל תגובה . |