כותרות TheMarker >
    ';

    אז לאן עכשיו?

    נעליים אדומות - חפץ שהפך לאוצר?

    9 תגובות   יום שישי , 25/6/10, 20:44

    נעליים אדומות, גרסת יוני 2010


    היא לא דיברה הרבה על המלחמה ההיא.

    האימפקט של שחזור הטראומה היה ועדיין קשה לה.

    המלחמה ההיא שעיצבה את חייה, את חיי, ואת חיי ילדיי,

    וכמו שכותבת  יולנדה גמפל(*) בספרה, המלחמה  שהשפעותיה פזורות בצורת נשורת רדיואקטיבית בחיינו.

    סיפור אחד כן היה חוזר על עצמו מידיי פעם ואותו בחרה גם לספר לבת שלי, נכדתה, כשהכינה עבודת שורשים.

    היתה מספרת איך היא זוכרת את עצמה,

    כנראה מתי שהוא ב 1942,

    ילדה קטנה בת 4-5 ,

    ילדה שאיבדה את סביבתה המוכרת, ילדה שהוריה נעלמו, מסתובבת לבדה ברחובות לבוב, אחרי שנזרקה מביתו של האוקראיני שקיבל סכום כסף רב כדי לשמור עליה ולהחביא אותה מעיניי הגרמנים.

    והיא זוכרת את עצמה בתחנת רכבת, וזוג צעיר אוסף אותה לביתו , שהיה ריק מהמולת ילדים.

    הם טיפלו בה כאילו היתה בתם,

    אולם לא יכלו לגונן עליה ולהסתיר אותה זמן רב, מפחד המלשינים .

    היא זוכרת איך הביאו אותה למנזר אפל ומפחיד והשאירו אותה לנפשה.

    שוב ננטשה.

    את החיים במנזר היא זוכרת כקשים.

    במנזרים שתפקדו כבתי יתומים בזמן המלחמה, הרעב היה תמידי, חשמל היה במשורה, היה קר, הבנות סבלו ממחלות ונדבקו זו מזו, תרופות לא היו כמעט בנמצא.


    יום אחד הגיע לבקרה הזוג הצעיר.

    הם הביאו לה מתנה.


    נעליים אדומות.


    הנעליים היו קטנות עליה, אולם מאותו יום, הם היו כל עולמה.

    באוירה הקשה שבה נאלצה לחיות במנזר כילדה קטנה ויתומה,

    בתוך העולם המפחיד והמנוכר במנזר, הנעליים האלו היו אוצר בשבילה.

    את הנעליים האדומות אי אפשר היה לגזול ממנה.

    היא נאחזה בהן, פיסית ורגשית, כאילו היו כל עולמה.

    הן גרמו לה אושר.


    עד היום היא זוכרת ומזכירה אותן כמו שמתרפקים על אהבה ראשונית.


    הסיפור שלה שונה ממיתוס הנעליים האדומות המוכר כל כך, אולם אני מוצאת בו כמה קווי דמיון.

    גרסת הסיפור על הנעליים האדומות מקורה בארצות הצפון הקרות,

    בהן נעליים נתפשות כעזר להישרדות, הן מגינות מהקור והרטיבות.

    הנעליים שקיבלה במתנה  היו גם  מענה לרעב שהיה לה,  

    רעב לתשומת לב, רעב לחיים נורמליים, רעב  לאהבה...

    רעב שלא ידע שובע עד היום.


    ואני חושבת לעצמי, האם הרעב המכאיב שלה כילדה נוכח ללא הרף בנפשי?

    היתכן שהרעב הזה מתעורר בי בכל פעם שאני נכנסת לחנות נעליים?

    האם הרעב הזה מרים ראש, בכל פעם שאני מסתכלת בחלון ראווה המציג זוגות שונים של נעליים בשלל צבעים.

    המבט שלי תמיד מתביית על הנעליים האדומות .

     

    כבר חמישה זוגות נעליים אדומות שוכנים קבע במגירת הנעליים שלי.


    זה שבתמונה, החמישי.


    נקנה השבוע
    .


    ללא סיבה נראית לעין


    לא בגלל מחסור


    האם גם עבורי הנעליים האדומות הן חפץ במשמעות של אוצר?
      


    * יולנדה גמפל, 2005, ההורים שחיים דרכי - ילדי המלחמות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/11 17:09:

      לכל אחד או אחת יש בחיים זכרונות שונים, שלא תמיד הסביבה תבין. ולעיתים הסביבה תחשבת בשל כך, למשוגעים או אולי תמהוניים. זה ממלחמה כזו וזו ממלחמה אחרת. ישנו ספור על אם שכולה שכתבה בשיק 6.10.73 במקום 6.10.99, וכשהמוכרת העירה לה על כך, החלה הקונה לפרוץ בבכי. האנשים מסביב לא הבינו והתפלאו, אבל לאם זה הה יום נפילת בנה במלחמת יום כיפור. כך שלא נדע איזה מטענים סוחב כל אחד מעברו.

        2/9/10 12:10:

      צטט: ארמה 2010-08-28 07:27:40

      איזה יופי של כתיבה.
      ובלי קשר, הייתי מתה לזוג נעליים אדומות, לא קרה מעולם, כנראה שגם לא יקרה, כל מיני דברים רודפים אותנו מילדותינו...



      תודה .

      בהחלט קשה להתעמת עם הדברים שרודפים אותנו מילדותינו... (גם לי יש שק ענק שכזה...)

      במקרה של נעליים אדומות זה נורא קל...














       

        28/8/10 07:27:
      איזה יופי של כתיבה.
      ובלי קשר, הייתי מתה לזוג נעליים אדומות, לא קרה מעולם, כנראה שגם לא יקרה, כל מיני דברים רודפים אותנו מילדותינו...


















        29/7/10 02:53:

      צטט: או דומה לו 2010-07-28 00:59:28

      הנעלים הן הבסיס
      הצבע הוא הרוח
      והגודל לא קובע

      ללא ספק !

      תודה.

        28/7/10 00:59:
      הנעלים הן הבסיס
      הצבע הוא הרוח
      והגודל לא קובע
        26/6/10 23:46:

      צטט: אורית ע. 2010-06-26 15:27:00

      יקירה

      את כותבת כל כך יפה, ובמשפטים ברורים מידך, מביאה את הגלוי, וברמזים עדינים שוזרת כמיהות וכאבים סמויים יותר, בדרכך המיוחדת.

      את הכאב שנוצר אז את לא תוכלי לתקן, רק אולי לרכך עמדה אישית א צריך, אולי,

      יש דברים שאי אפשר לשפוט,

      לא אצלה וגם לא אצלך,

      ולא צריך. 

       

      הזוג עצמו יפיפה,

      ככה בפני עצמו ללא יצוגיות של אף דבר,

      וכמובן שאת לוקחת אותו למקום החשוב לך לקחת אותו...

       

      בעיני זהו זוג סקסי,

      שמשדר אישיות,

      שמביא נשיות דרמה לנוכחות!

       

      עוד לא קראתי את הספר שהמלצת לי,

      ונעליים אדומות יש להן משמעויות רבות בתרבויות שונות למיטב הבנתי,

      (תשאלי את אמא שלי על הונגריה למשל...האדום שולט שם אצל נשים אלגנטיות)

      ולי יש שלושה זוגות וזוג סנדלים אחד בארון... כך שאני מתקרבת איך,

      עם הקשרים אחרים לאדום......

      :-)

       

       

      (אזל הכוכב על תמונת עלי התה, אבל אשוב מחר!)

       

      כל כך מורכב...ולא פשוט

      אני אקח אותן איתי למפגשנו הקרוב

      שיהיה לו, למפגש, נופך נשי ודרמטי... קריצה

      תודה על הביקור }{

        26/6/10 18:57:

      צטט: Emilia 2010-06-26 18:24:09

      האם ידעת שנעליים אדומות הם פריט קבוע באיקונוגרפיה של האמנות העתיקה? לובשות אותן רק אנשים חשובים.

      הבאתי רק שתי דוגמאות.

      שרה בנעליים אדומות מתוך מוזאיקה מהמאה ה-5 ברומא:

      http://www.sacred-destinations.com/italy/images/rome/maria-maggiore/resized/mosaic-panel-4-isaac-blessing-jacob.jpg

       

      הקיסר יוסטיניאנוס מסן ויטלה מהמאה ה- 6 ברוונה:

      http://employees.oneonta.edu/farberas/arth/images/109images/early_christian/san_vitale/justinian.jpg

       

      כך שמעבר לכל הזכרונות והאסוציאציות, את בחברה טובה.

       

      תודה על השיעור.

      ואני חשבתי, אם כבר בהקשר חיובי,  על נעליים אדומות+פנינים....

      ממש קיסרי... קריצה

       

        26/6/10 18:24:

      האם ידעת שנעליים אדומות הם פריט קבוע באיקונוגרפיה של האמנות העתיקה? לובשות אותן רק אנשים חשובים.

      הבאתי רק שתי דוגמאות.

      שרה בנעליים אדומות מתוך מוזאיקה מהמאה ה-5 ברומא:

      http://www.sacred-destinations.com/italy/images/rome/maria-maggiore/resized/mosaic-panel-4-isaac-blessing-jacob.jpg

       

      הקיסר יוסטיניאנוס מסן ויטלה מהמאה ה- 6 ברוונה:

      http://employees.oneonta.edu/farberas/arth/images/109images/early_christian/san_vitale/justinian.jpg

       

      כך שמעבר לכל הזכרונות והאסוציאציות, את בחברה טובה.

       

        26/6/10 15:27:

      יקירה

      את כותבת כל כך יפה, ובמשפטים ברורים מידך, מביאה את הגלוי, וברמזים עדינים שוזרת כמיהות וכאבים סמויים יותר, בדרכך המיוחדת.

      את הכאב שנוצר אז את לא תוכלי לתקן, רק אולי לרכך עמדה אישית א צריך, אולי,

      יש דברים שאי אפשר לשפוט,

      לא אצלה וגם לא אצלך,

      ולא צריך. 

       

      הזוג עצמו יפיפה,

      ככה בפני עצמו ללא יצוגיות של אף דבר,

      וכמובן שאת לוקחת אותו למקום החשוב לך לקחת אותו...

       

      בעיני זהו זוג סקסי,

      שמשדר אישיות,

      שמביא נשיות דרמה לנוכחות!

       

      עוד לא קראתי את הספר שהמלצת לי,

      ונעליים אדומות יש להן משמעויות רבות בתרבויות שונות למיטב הבנתי,

      (תשאלי את אמא שלי על הונגריה למשל...האדום שולט שם אצל נשים אלגנטיות)

      ולי יש שלושה זוגות וזוג סנדלים אחד בארון... כך שאני מתקרבת איך,

      עם הקשרים אחרים לאדום......

      :-)

       

       

      (אזל הכוכב על תמונת עלי התה, אבל אשוב מחר!)

       

      ארכיון

      פרופיל

      -li-
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין