כותרות TheMarker >
    ';

    Boriship - יצירות, רגעים מוזיקלים ומחשבות

    כל הזכויות שמורות (c)

    החזרה הגנרלית הגדולה מכולן...

    13 תגובות   יום שבת, 26/6/10, 09:45

     

    רקע

     

    בסרט הצרפתי המופתי "אמילי" (2001) אחד מיושבי בית הקפה "מונמארט" הקבועים, הוא הסופר ה"לא מוגשם" היפוליטו. לאורך הסרט הוא זורק את משפטיו המאולצים שמתחפשים לכאילו-שנונים, ונעלמים בחלל האוויר מיד עם אמירתם.

    בסיקוונס הסיום של הסרט הוא עובר ברחוב עם הידיים בכיסים ואז רואה על קיר ארוך את כתובת הגרפיטי המרוססת עם אחד ממשפטיו:

     

    "החיים הם חזרה גנרלית להצגה שלעולם לא תתקיים"

     

    הציטוט הזה נשאר איתי מאז הסרט. ותהליך התבגרותי כאדם הוא דינאמי באותה מידה כמו שינוי ההתייחסות שלי למשפט המופלא הזה. ממבט ראשון הוא משדר ייאוש. התפכחות מאשלייה, שכולנו שרויים בה בנקודת זמן כלשהי בחיים. שהכל מתרחש כהכנה ל...            

    בתור אדם שהתקשה שנים רבות להנות מהדרך וחיכה תמיד לתוצאות כדי להעריך משהו - נפלתי גם אני בקלות לייאוש הראשוני הזה במשפט.

     

    וכשהתחלתי לאט לאט לחבב את הדרך, יכולתי גם להסתכל אחרת על המשפט...

     

    מי אמר שההצגה בהכרח מעניינת יותר מהחזרה הגנרלית? נכונה יותר? נחשבת יותר?

     

    היום בחזרה הבמה חלקה. המזגן מקרר כאילו אין מחר ורטיבות הרצפה מנקיון הבוקר עדיין לא התייבשה. והם עומדים שם, מריונטות המשחק האלה, ומדקלמים דיאלוגים עם תנועות מחול לא רצוניות. משפט - שפגאט, משפט - שפגאט, מונולוג - ומכנסיו של השחקן הראשי נקרעות להן. קומדיית אבסורד כשהטקסט בכלל מורבידי.

             האיפור היום לא מדויק. סילבי המאפרת חזרה אתמול הביתה וגילתה שבן זוגה עזב ולא השאיר מכתב. אז היום היא משתוללת למדי עם השחור. זה אומר שגם תום, ילד בן 4, נראה כמו מישהו שישן 4 שעות מדי לילה וטרוד בעניינים פיננסים.

             והתאורן הביא לחזרה את בוטש כלבו, שמלווה אותו בטוב וברע כבר 15 שנה. אין פנס שלא נפל היום, אין כבל שמישהו לא דרך עליו בטעות, ואין יד שלא ליטפה את בוטש במקום להתרכז בסצינה.

     

    לכאורה יש כאן מקום לטעויות, יש מקום לריחוף, וגם לבמאי מותר להזיע מהתרגשות, כי מחרתיים כשהוא יבוא לערב הבכורה - להשאיר עיגולי זיעה על חולצה לבנה בתוך חליפת "תראו-איזה-ערב-גדול" שלו לא בא בחשבון. אבל הם עומדים שם ומאבדים עצמם לדעת. הם זורמים עם חלקיקי אנרגיה, נעים בלי לדעת לאן. וכמה שינסו להשליט סדר, מיכלי הניצבת תמשיך להיות מאוהבת בשחקן הראשי מה שיגרום לשורה שלה "אני שונאת אנשים מאוהבים" להישמע מאוד מאוד חלש. והפרימדונה של ההצגה - מיס גזר הם קוראים לה בגלל הכתום שהיא לובשת - תמשיך להתנהג כאילו האולם שייך לה. רק שהאמת היא שהיא שייכת לאולם. הנה ממש ברגע זה היא מחליקה ושוברת את רגלה.

     

    ההצגה לא תעלה מחרתיים, גם אם באמת ישבו שם בעולם מאות אנשים, וגם אם על הבמה יישמעו מילים. וכך הם החיים, מתרחשים בחזרות הגנרליות והקטנות יותר וכדי להעלות אותם על הבמה אפשר מקסימום להנציח אותם - על דף, על ציור, במגע אינטימי, בלגימת מים, בחשבון נפש.

              להנציח, כפי שהמבקר הנרגן מנציח את רשמיו. והרי בחזרה הגנרלית לכל אבסורד היה שם מבקר קטן משלו. לכל רגש - מבקר קטן משלו.

     

    וכך גם כולנו. לכל אדם בעולם הזה יש מישהו אחר שהוא המבקר שלו בחזרה הגנרלית. אשה שמתעוררים לידה כל בוקר, חבר שמחליט להשאר בחיים למענך, כלב שבא לנחם בערב כשהטלפון על שקט והדלת נעולה כאילו השתתקה לתמיד.

     

    הבעיה היא רק שאנחנו מתקשים להנות מחזרות גנרליות. כל כך בא לנו להיות שחקנים בהצגה, שאנחנו שוכחים בכלל להציץ ולראות אם יש בכלל קהל שיוכל לצפות בנו. וכשנשחק בשביל אף אחד - היש דבר דומה יותר מזה לחזרה גנרלית?

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/6/10 21:41:

      צטט: עגורה לבנה 2010-06-28 21:39:43


      בוריס,

      חזרות גנרליות הן הכי כיף בעולם, כי יש בהן משהו עדיין פתוח, תוהה, לא מושלם, וככה החיים.

      ברגע שיש שלמות, זה מוות.

      שתמיד יהיו לנו חזרות גנרליות.

      :)

      תמי.

      תודה תמי!

       

      התגובה שלך היא האחות התאומה של הפוסט הזה...:)

       

        28/6/10 21:39:


      בוריס,

      חזרות גנרליות הן הכי כיף בעולם, כי יש בהן משהו עדיין פתוח, תוהה, לא מושלם, וככה החיים.

      ברגע שיש שלמות, זה מוות.

      שתמיד יהיו לנו חזרות גנרליות.

      :)

      תמי.

        27/6/10 21:46:

      צטט: The B. Land 2010-06-27 11:14:09

      כל מה שהפוסט הזה מנסה להראות הוא שהמשפט לא באמת פסימי כפי שהוא אכן נראה ממבט ראשון....

      אני יודעת...:)

       

        27/6/10 19:24:

      צטט: אירית.מ 2010-06-27 11:44:40

      "הבעיה היא רק שאנחנו מתקשים להנות מחזרות גנרליות.

      כל כך בא לנו להיות שחקנים בהצגה, שאנחנו שוכחים בכלל

      להציץ ולראות אם יש בכלל קהל

      שיוכל לצפות בנו.

      וכשנשחק בשביל אף אחד -

      היש דבר דומה יותר מזה לחזרה גנרלית? "

      ואיך שאתה כותב! נפלא אחד!!!

      וכמו כתבת את חיי רבים כל כך.

      מה שחשוב זו ההתרגשות. להרגיש את הלפני.

      את הניואנסים. את החיים עצמם.

      תודה. חיבוק. גם.

      אוהבת מאד את שכתבת כאן.

      אירית

      תודה לך אירית. מרגש מאוד.

       

        27/6/10 11:44:

      "הבעיה היא רק שאנחנו מתקשים להנות מחזרות גנרליות.

      כל כך בא לנו להיות שחקנים בהצגה, שאנחנו שוכחים בכלל

      להציץ ולראות אם יש בכלל קהל

      שיוכל לצפות בנו.

      וכשנשחק בשביל אף אחד -

      היש דבר דומה יותר מזה לחזרה גנרלית? "

      ואיך שאתה כותב! נפלא אחד!!!

      וכמו כתבת את חיי רבים כל כך.

      מה שחשוב זו ההתרגשות. להרגיש את הלפני.

      את הניואנסים. את החיים עצמם.

      תודה. חיבוק. גם.

      אוהבת מאד את שכתבת כאן.

      אירית

        27/6/10 11:14:

      צטט: יעל מ 2010-06-27 11:12:04

      המשפט ההוא באמת פסימי בטירוף.

      אני לא יודעת מה לומר, אמרת כבר הכל בערך.

      אהבתי את הכתיבה.

      נ.ב. מסתבר שאין לי כוכבים, אז אני אחזור...

       

      תודה על ביקורך

       

      כל מה שהפוסט הזה מנסה להראות הוא שהמשפט לא באמת פסימי כפי שהוא אכן נראה ממבט ראשון....

        27/6/10 11:12:

      המשפט ההוא באמת פסימי בטירוף.

      אני לא יודעת מה לומר, אמרת כבר הכל בערך.

      אהבתי את הכתיבה.

      נ.ב. מסתבר שאין לי כוכבים, אז אני אחזור...

        27/6/10 10:18:

      צטט: שושי1 2010-06-27 10:02:53

      מזמן לא נהניתי כך, עשית לי מסאז' ללב :)

      חיוך פנימי כזה היה הכי נחוץ לי בעולם.

      תודה

       

      אני שמח לשמוע, חברתי היקרה

      תודה לך.

        27/6/10 10:02:

      מזמן לא נהניתי כך, עשית לי מסאז' ללב :)

      חיוך פנימי כזה היה הכי נחוץ לי בעולם.

      תודה

        26/6/10 15:47:

      צטט: יסמין ישועה 2010-06-26 15:13:14


      כתבת פה ספר במחי דף אחד.

      נפלא !

      אני עומדת על רגליי ולא יכולה להפסיק להריע.

      אונקור, אונקור !

       

      היי יסימין

       

      תודה רבה לך. לא מרגיש כי זהו ספר אז אם ראית, זו מחמאה מתוקה :)

        26/6/10 15:13:


      כתבת פה ספר במחי דף אחד.

      נפלא !

      אני עומדת על רגליי ולא יכולה להפסיק להריע.

      אונקור, אונקור !

        26/6/10 13:31:

      צטט: ליריקה- 2010-06-26 13:05:32

      זה מעניין מה שאתה אומר, החזרה הזו היא תקפה בפני עצמה .

      ומילה אחת עושה את ההבדל- ההשלמה.

      אפילו ניתן לומר שמדי פעם מזדמנים לנו תפקידי- בונוס מוקדמים..מאותה הצגה .

       

       

      תגובה נהדרת. תודה. קיבלת את התפקיד הראשי! :)

        26/6/10 13:05:

      זה מעניין מה שאתה אומר, החזרה הזו היא תקפה בפני עצמה .

      ומילה אחת עושה את ההבדל- ההשלמה.

      אפילו ניתן לומר שמדי פעם מזדמנים לנו תפקידי- בונוס מוקדמים..מאותה הצגה .

       

      ארכיון

      פרופיל

      The B. Land
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין