היום אתה נמצא במימד אחר אם רוצים להרגיש קרוב יותר אז מגיעים למקום מוזר עם מלא אבנים בכל מיני צורות וגדלים שעליהן חרוטות שמות ומילים השבוע ביקרתי אותך הסתכלתי עליך מכל הזוויות התקרבתי, התרחקתי ולא הצלחתי להתנתק מהמחשבות שמתחת לכל הירוק החי והפורח שוכבת גופתך שלד עצמות מתפורר ניסיתי להרגיש, לדבר לתקשר להגיע אליך במימד האחר
מנסה לתפוס אותך רק לדבר....
הלוווווו מימד אחר, שומע? רות. עבור. סוף.
הערה: פוסט זה נכתב כחלק מחוויות עיבוד/עיכול האבדן/מוות/חוסר/רגש/עצב
לאו דוקא מורגש ומודגש בחיי היום יום
נא לא לכתוב תגובות תנחומים כמו: משתתף בצערכם שלא תדעו עוד צער (אכן מספיק אחד... אבל זה בטח לא מסתכם בזה) רשאים לא להגיב בכלל
תודה גליה |
חייםטובים
בתגובה על אהבה חורפית
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ולוואי שכשאני אעבור פעם מקווה שעוד הרבה שנים למימד אחר
אשכב מתחת לגינה פורחת ומציבה מיוחדת כמו שיש לגלעד
שעכשיו במימד אחר
מקווה שהוא רואה את זה במימד האחר
}{שטוטית
בניית המצבה בהחלט אינה מלמדת על סגידה למוות.
גיסתי נפטרה לפני חצי שנה והתעסקנו הרבה סביב נושא המצבה.
רצינו שהמצבה תייצג את מי שהייתה...
וזה בהחלט לא פנתיאון ...כפי שהמצבה של אחיך אינה כזו...
אחיך (מבינה) גדל וחונך במסורת חייל הים... והים וזה בהחלט מייצג אותו...
אהבתי את עיניין המדחף והעוגן שהם גם מאד סימבוליים.
העוגן ננעץ במקום שהוא קבור והנשמה מרחפת בחופשיות.
להורים זה בהחלט לא משנה איך נראית המצבה...
זה לא מקל על הכאב... לעולם.
תודה ששיתפת.
אין שום כעס... להיפך אתה צודק במאת האחוזים
הבעייה לך תסביר את זה לאמא שלי - במקרה שלה
כמו שאומרים ביהדות "המת השתלט על החי"
ואין מה לעשות בעניין.... ואסור לשפוט
כל נפש בנוייה אחרת ומגיבה באופן שונה לדברים
בעניין המצבה - אבא שלי רצה לבנות
משהו שמאפיין את גלעד בחייו - הים והסירות
משום מה ,דעתי קצת שונה בענין המצבות ,לא שאינני מעריך את הלהט והרצון,
לזכור את המת ולגמול לו במותו, את מה שאולי החסיר בחייו,
לדעתי דוקא הצניעות, יפה למת, לטפח כן, להקפיד על נקיון ,איזה כמה צמחים ולדאוג להשקותם,
מי שרוצה לבנות פנתיאון זה ענין אחד אבל תרבות שמשבחת סגידה לקברים זה ענין שזר לי ,
לדעתי החיים צריכים להיות עדיפים על המתים, ותרבות שמעודדת סגידה סביב המוות,
שוחקת את העקרון הזה,
אני מעריך שהתגובה שלי תמשוך אש,ואני מצר על כך מראש ,כוונתי לא היתה להכעיס ,
אלא לבטא את אמונתי בלבד,
המצבה הזו.....כל כך מיוחדת ומלאה אהבה ומחשבה, כל כך שונה.
ואני מבינה ויודעת, גם המצבה של אבא ז"ל מאד מיוחדת, שונה לחלוטין מהשאר.
אבל זו, מצבה מיוחדת, כל אבן ואבן בה רואים שהושקע בה מחשבה, ששום דבר אינו מקרי.
מעבר לזה שהיא מעוררת מחשבה מי האדם, היא בהחלט מעוררת מחשבה מי היתה המשפחה שאיבדה אותו שכך הקימה לו מצבה כזו.
אם הייתי עוברת ליד אני בטוחה שהייתי מתעכבת רבות מאד ליד מצבה כזו. אולי גם עוברת, מלטפת פרח שם, אומרת שלום, משקה...
אפילו שאינני מכירה.
אני נוהגת לעשות זאת למי ולמה שאני מרגישה קשר, בלי שום הסבר הגיוני.
יש ליד המצבה של אבא ז"ל מצבה של איש, שאינני מכירה ולא יודעת מי ומה. שמתי לב אליה מפני שבאותו יום שקברו את אבא קברו גם אותו. אחרי חודש באזכרה גיליתי שהמצבה שאצל האיש הזה טרייה ממש, הבטון שם עוד לא היה יבש, וגם המצבה ההיא מישהו עשה אותה בעצמו עם המון אהבה, בדוגמא מיוחדת.
משום מה נהיה לי קשר לאיש ששם גר. כל פעם אני משקה, מנקה, שותלת לו משהו.
פעם אחרונה משפחתי נזפה בי וטענה שאנו באים שם רק לאבא שכך ראוי, ואני....בודאי שאני באה אך ורק לאבא, אבל לא יכולה להינתק מהמצבה ההיא...מהאיש.
הלוואי והייתי יודעת פשרו של הקטע הזה.
לא יודעת למה סיפרתי זאת דווקא כעת, דווקא לך, כאן, היה נראה לי שתביני.
חיבוק {
הגוף מתפורר ונמק
אבל הנשמה מרחפת מעלה ומגיעה למימד אחר
באסה... נדע רק כשנגיע לשם
אם לא, אומרים שאפשר לחזור...
מה הייתי רוצה להיות בגלגול הבא?
מממממ...... עוד לא חשבתי על זה
נראה לי שבכל מימד אחר
יותר כייף מהמימדיון שלנו.
סיפור החיים בכמה מילים.
מטילים עוגן....מקום המנוחה האחרון.
אוקיי... שכחתי להזכיר את מדחף הסירה... הוא גם מופיע בתמונה...
פתאום חשבתי לעצמי:
מה דוחף אותנו בחיים... כשאין רוח, המפרשים לא עוזרים...
ואז מדחף המנוע מניע אותנו קדימה או בסיבובים...
עד שאנחנו מוצאים מקום נוח ונעים... ומשליכים עוגן המיימה
נחמד לא? פעם ראשונה שאני מתעסקת בזה ככה
עד שהתגובה שלי עברה את כבר הסברת
מעניינת הצורה שהמקום מסודר
יש סיבה או סיפור לאבנים ?
תודה איריס
אוליי באמת אסביר קצת את סיפור המצבה...
מדובר בבית קברות במכמורת שם גדלנו, אבא שלי היה ימאי ולאחר מכן
מורה למכונאות ימית ב"מבואות ים", גלעד למד שם ואח"כ שירת בחיל הים
את המצבה בנה אבי בעצמו מלבני כורכר עתיקות,
המצבה עצמה היא עוגן פיניקי עתיק (של אניות עץ עם מפרשים כאלו)
בשילוב של עוגן ושרשרת ברזל
את הגינה מטפחת אמי שהולכת לשם מדי יום... מדי יום... מדי יום....