1. 

יום אחד נחת בקולנוע סרט באנימציה תלת מימדית. זה היה טוי סטורי הראשון, שהיה מקסים, מרגש, חדשני. ואז - הגיע סרט ההמשך. בעידן של אז, ואולי עד היום, סרטי המשך לא היו כמו הדבר האמיתי, הראשוני, וסרטים שהציגו בסופם אלטרנטיבה לסרט המשך זכו מצידי לתגובה סרקסטית. מסחטת הכסף של האולפנים, נטתה להפוך כל סרט מצליח לסדרה עם עלילה מופרכת. אבל אז הגיע צעצוע של סיפור השני, והוכיח שפיקסאר פה כדי להשאר. נכון, הם לא היו היחידים. פה ושם היו יצירות שסרט ההמשך היה הטוב בסדרה, או לפחות עמד כיצירה נפלאה בפני עצמה, דוגמת הסנדק או בחזרה לעתיד. אבל המשכון שלישי? סרט שלישי בסדרה, שלא נבנה מראש כטרילוגיה מיועד רק למעריצים, הלא. הו אז, נחת הצעצוע השלישי, שתואר הצעצוע ממנו והלאה.
 

טוי סטורי 3. יותר מצעצוע.

אני לא הראשונה ולא היחידה שמשבחת את "צעצוע של סיפור 3", אבל הוא באמת נפלא וראוי לזה. לי אונקריץ בעמדת הבימוי סוחט דמעות מהצופים בעדינות, מזכיר לכולנו מה זה להיות ילד, ועוזר גם להפרד בעדינות מהילדות. ישנם קטעים שנראים לי מפחידים מאוד, ואני תוהה איך ילדים יתמודדו איתם, ומאידך, אני חושבת שאולי זה מה שהופך את הסרט השלישי בסדרה לטוב כל כך. הוא מציג שלל חוויות, כולן משל להתבגרות, שכל צופה יפענח על פי גילו.
דרך הטוויטר של אונקריץ, הבמאי, הגעתי לקומיקס קטן שתאר את התחושה עמה יצאתי מהסרט, ואותה תעד הקומיקסאי ג'ואל ווטסון, של צופה שחוזר הבייתה, ומיד עט למצוא את הצעצועים הישנים, אלה שלא אבה לזרוק.

צעצוע של סיפור 3. סרט על התבגרות.

גם מבחינת האנימציה עצמה, פיקסאר שועטים קדימה. אחת הסיבות שאני אוהבת כל כך את הסרטים שלהם, היא כיוון שהאנימציה מוקפדת, לא מוגזמת, לא חדה מדי, אלא עדינה כל כך שבאמת אפשר להאמין שהצעצועים קמים לתחיה. אחד הדברים ששעשעו אותי הייתה דווקא האנימציה של ברבי ושל קן, שבשל המבנה שלהן כבובות, כמעט לא מזיזות ברכיים. זה נפלא, כיוון שזה באמת תופס את המהות של בובת ברבי, אבל ריחמתי על האנימטורים שהיו צריכים להתעסק עם ברבי וקן, שכן ליצור אנימציה "גרועה" שתראה טוב זה אתגר לא קטן.
 

ברבי וקן. כמעט לא מזיזים ברכיים. לחצו כאן כדי לצפות בקטע מתוך הסרט.

לפני הסרט הארוך, מוקרן כרגיל סרט קצר. לפני כמה חודשים תהיתי כאן בבלוג האם פיקסאר יוצרים סרט מצויר, בעיקר בעקבות כנס שנכחתי בו, שם העיר בוב פטרסון, שביים במשותף עם פיט דוקטור את "למעלה", שפיקסאר הולכים להפתיע בכיוון הזה. הסרט הקצר אכן מצויר, אבל כולל בתוכו גם תלת. התעוזה של פיקסאר עם הסרט הקצר הפתיעה אותי. הסרט אמנותי מאוד ומאתגר, מסוג הסרטים שאפשר למצוא בפסטיבלים לאנימציה, אבל בקושי יגיעו אל הקהל הרחב, ומשום כך זה משמח אותי מאוד.

יום ולילה. הקצר החדש.

הסרט מציג דמויות גזורות מתוך רקע שחור: יום ולילה. שתי הדמויות שקופות, ובתוכן נוף בתלת מימד. הנוף הזה משתנה כשהן הולכות, הוא בתוכן והן משפיעות עליו בשלל מצבים משעשעים, ומצד שני הן בסך הכל משקפות אותו, מאירות אותו.
על הבימוי אמון טדי ניוטון, אנימטור בעל מוח מטורף למדי, שעשה דברים נפלאים בתחום הסטוריבורד עוד ב"ענק הברזל", הגיע לפיקסאר לעבוד על "משפחת סופר על", ככל הנראה בעקבות בראד בירד, ומאז עיצב ואינמץ עבור פיקסאר.
פיקסאר ידועים בכך שהם נותנים הזדמנות לבמאים צעירים להתנסות בסרטים הקצרים, וזה נפלא שיש כר פורה להשתולל בו, בעיקר כיוון שאנחנו יכולים להרוויח סרטים קצרים ומקסימים כמו "יום ולילה".
בסרט המוצמד מעלה תוכלו לראות את היוצרים מדברים על הסרט הקצר, הציורים ממהלך העבודה, וקטעים מהסרט הקצר.

 
===

2.

פיקסאר אינם הראשונים ששמים את הסיפור במרכז. ביום חמישי האחרון הוקרן בסינמטק חולון "כוכב פרא", עם הקדמה שלי. הסרט הזה הוא אחד הסרטים האהובים עלי, ומסרטי האנימציה המפחידים שנוצרו. בסוף שנות השבעים ועד אמצע שנות השמונים הסרט הזה שודר בטלוויזיה החינוכית והפחיד המוני ילדים, הרבה בזכות המוזיקה, אבל גם בשל התכנים, והשפיע על דור שלם של אנימטורים לעתיד. עד היום לא ברור לי איך כוכב פרא שודר בשעות השידור לילדים, אבל עובדה שיצאנו פחות או יותר בסדר. כנראה.

כך או כך, הסרט לא יועד לילדים, ופענוח שלו, לצד התקופה בה יצא, 1973, מערב הרבה תכנים פוליטיים, ביקורת על מלחמות באופן כללי, ועל המלחמה הקרה (כולל פלישת בריה"מ ב-1968 לצ'כוסלובקיה, שם החלה ההפקה ונעצרה בשל הפלישה). כן אפשר למצוא גם התייחסות לנאצים ומלחמת העולם השניה ובכלל לתחלואי העולם, כשבראשם אלה הנוצרים בידי האדם עצמו, וגם ביקורת על תרבות שנות השישים והמזרח, על הסמים, המדיטציה והפסיכדליה. אלא שהכל בפלטנה מרוחקת אי שם.

כוכב פרא הוא סרט אמנותי, שבצד רעיונות ויזואליים מבריקים של המאייר והאמן הרב תחומי רולאנד טופור, דורש פענוח מסיבי, אבל גם ברמה השטחית קל מאוד להבין מה השורה התחתונה שהסרט הזה מבקש לומר.
בניגוד לפיקסאר, שמדברים על הסיפור הנרטיבי כדבר הראשון במעלה, כשרנה לאלו הבמאי של כוכב פרא מדבר על סיפור הוא מתייחס יותר לסמליות שתעלה מתוך הסרט. האנימציה בסרט פשוטה באופן יחסי, בטח ובטח לעומת האנימציה המוכרת בסרטי וולט דיסני המצויירים, אולם זוהי חלק מהאידיאולוגיה של הבמאי, וכאן הוא פוגש את האידיאולוגיה של פיקסאר: אם אתה יוצר עבור הצופה שלך את האווירה הנכונה, ודואג שהסיפור יעבוד, הוא ילך איתך עד קצה העולם וחזרה.

את כוכב פרא אפשר למצוא ב"אוזן השלישית" לקניה ולהשכרה.

הסרט השני המוצמד למעלה הוא סרט קצר המשותף לבמאי ולמעצב של כוכב פרא. זוהי הפעם השניה ששתפו פעולה ליצירת סרט אנימציה קצר, כשכוכב פרא כמה שנים מאוחר יותר היה סרטם הראשון באורך מלא, אבל כבר כאן אפשר לראות את הסוריאליזם שמשתלט על הסרט, כשיום אחד שבלולים משתלטים על העולם.