מיומנו של מישקה
קורותיו מסמרי הפרווה של חתול ג'ינג'י מטורף וחובב שחייה אולימפית.
פוסטים אחרונים
- בתיה אפולו 26/10/18
- בוקר טוב 4/4/11
- פוסט בלתי ירוק בעליל או למה אני אוהב לפעמים לעשות אמבטיה 11/12/10
- "סטארט אפ " היסטרי 19/7/10
- מצעד הגאווה 2010- sex in the city - פוסט צבעוני מצולם 11/6/10
- חוכמה שלאחר מעשה ? 31/5/10
ארכיון
אני לא זוכר פרצופים של אנשים
יש לי מן דפקט שכזה , שאני מתקשה לזהות אנשים , להתאים פנים לשם . וזה לא קשור לעובדה המעציבה שגם בשמות אני לא משהו.
זה תמיד היה וכיום ממרומי גילי זה אפילו מחריף וזה לא ממש נעים. הפדיחות שאני עושה באופן שוטף יכולות לאכלס כל מיני ספרי שיאים . מספיק שמישהו / מישהי ,אפילו מוכרים למדי ישנו תספורת באופן קיצוני , או שאפגוש מישהו מחוץ לקונקסט שבו אני רגיל לראות אותו וטרח הוא נעלם לי מהדיסקט.והאמת ,זה אפילו לא מצחיק באותו הזמן.
אבל זה מה שיש. רק לאחרונה גיליתי שאני לא לבד וזו תופעה /דפקט/פגם מוכר. אני נעזר בלא מודע בפרטים מזהים צדדיים: תנועות אופייניות, צורת הליכה , סגנון ביגוד וכאלה מן ובעיקר הקשרים. אבל ....כאמור לא תמיד זה מסייע. הכי מביך זה שכולם יודעים שיש לי זיכרון צילומי פנומנלי וישר משייכים את הפגם (שלי) לזה שהם לא הותירו עלי את רישומם. ( דבר שלעתים ,אבל רק לפעמים ,הוא אפילו נכון).
זה הזמן לבקש מחילה אפילו שאנחנו קצת אחרי כיפור מכל מי שמכיר אותי ולא הבין מדוע פניתי אליו כמישהו אחר או סתם התעלמתי ממנו משחלף על פני ,ממש מולי , תוך שאני מפגין התעלמות טוטלית . "יקירי ובעיקר יקירותי - זה לא אתם זה אני." |
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
טוב, אז אם מותר.. אני אספר כאן על שתי חברות,
שהן כבר 75 שנים ביחד,
מטיילות להן לאט לאט,אנגז'ה, באבן-גבירול,
מגיעות מול גן העיר, א, אומרת ל.. ב,"אולי את רוצה
שנעבור לצד שני ונטייל קצת,,, ניסתכל בחנויות ?
ב עונה לה, רעיון טוב מאוד.
הן מגיעות למעבר החצייה, א עוברת ו..ב אחריה,
כשהיגיעו לצד השני, ב אומרת ל, א, אבל את עברת באור אדום
אז א, עונה לה,,, אוי ואני חשבתי שזו את נוהגת.".
הזמנים חולפים,
הפרצופים משתנים.
לא קרה דבר.
גם אני לא תמיד זוכרת פרצפים. אבל כן אלופה בשמות.
אם לא הציגו לי בן אדם בשם, אשכח מאד מהר כיצד הוא נראה. אבל אם כן אדע את שמו,אז גם את פניו אזכור זמן רב, אפילו אחרי שנים. ככה זה עובד אצלי.
וזה דווקא מזכיר לי: שתי פולניות זקנות נפגשות. שואלת אחת את השנייה: "תגידי, זאת שמתה לפני חמש שנים, זאת את, או אחותך התאומה?"
גם אצלי ככה וכבר יודעת שזו צרת רבים... אם כי לא כל כך רבים כנראה (אף לא אחד ממכרי הקרובים). אצלי זה סלקטיבי וקפריזי - לא, לא קשור לאלצהיימר, זה היה לי מגיל צעיר ביותר, אבל אז את רואה את אותם אנשים יום יום וזה קצת עוזר.
אני יכולה לדבר עם מישהו שלוש שעות ולמחרת לא לזכור.
או להתבלבל בין אנשים ולחשוב שההוא זה בכלל מישהו אחר.
ומצד שני - יש אנשים שראיתי פעם אחת בחיים לזמן קצר - ולא שוכחת. לך תסביר, אולי זה בכלל פסיכולוגי?...
שתיתיתה עם רוזמרין, שעוזר לשיפור הזיכרון.
...וחזרתי עם *
וחיבוק.
משעשע
קראתי עם חיוך רחב עד הסוף.
ואולי בגלל...צרת רבים חצי נחמה
תודה
היה כייף לבקר פה
נועם
אם את אומרת
כנראה שאת זוכרת
אלא שלא כולם כמוך-
הנה למשל אני,
לא זכרתי לחזור וליתמוך
בחברי עודד
כמוך.
מה שחשוב
זוכרים
תמיד
שלוםשלום
ראשית הצילומים שלך מקסימים, והחתול הג'ינג'י שלך פוטוגני מאד. גם לי יש חתול ג'ינג'י בשם רוטקופ , והוא חבר מקסים שגם אני וגם בעלי "נמרחים" עליו בהנאה, והוא מתמסר בלי להתלונן....
לגבי הזיכרון הנמס, ממש שמחתי לקרוא שאינך זוכר שמות ואינך מחבר אותם לפרצופים, אני כבר אחוזת בלהה מאלצהיימר אפשרי, והנה אתה מקבל את זה בטרדה שולית ותו לא. אז אתה לא יחיד בסרט הזה, אם זה מנחם אותך (האמנם?) .....
כרגע חזרתי מקצת יותר משבוע במקום הכי יפה בעולם ( נכון לרגע זה ) הריביירה האיטלקית באוקטובר , פורטופינו וסנטה מרגריטה . פשוט לא יאומן שאלה מקומות אמיתיים.
אז אני תמיד שמח כשאת מגיבה וגם לנושא המצחיק / וקצת כאוב הזה
,
חיבוקים ,
עודד אילן (מישקה הנמר)
עודד ~ חברי היקר.
סליחה שלא הגעתי, יותר מוקדם. בדיוק על הנושא הזה,
יש לי די הרבה להגי
דב, אך מכיון שהשעה מאוחרת, אחזורלכאן שוב, מחר.
בנושא השכחה. אוי שכחתי את ה י', טוב אז מחר.גם טיפ טיפה שתויה, לפני השינה,
ככה זה עם סבתות (צריכות משהו שיעזור להן לישון )
....אז אמרתי מחר, נכון ? (ארשום לי מיד פתק, שיזכירלי.)
נ.ב. אני אישית, אוהבת אותך איך שאתה, באמת!
תודה,
ללב אני לא לוקח,אבל אין ספק שזה תמיד בין מצחיק לפדיחה .כבר התרגלתי כי כאמור זה מלווה אותי מאז ומתמיד וככל שהתקדמתי בשנים כך ,באופן טבעי הכרתי הרבה יותר אנשים והדיסקט הלא רצוני מוחק את הישן.
אל תיקח ללב. גם אני ממרומי גילי לא זוכרת פרצופים, ודרך קבע עושה פדיחות חדשות לבקרים.
לא מצאתי שיטה איך לזכור אם תמצא אחת כזו אנא הודע לי:))
אצלנו במשפחה נהוג לאמור באופטימיות ובהומור-לא לדאוג, דה רק יהיה יותר גרוע
כתוב נפלא
יכולתי לכתוב בדיוק אבל בדיוק את אותו פוסט.
מזדהה לחלוטין.
מישקה...זה מה יש ואוהביך, מכיריך ומוקיריך יקבלו מן הסתם,
וכל השאר, קצת מאמץ מכאן ןקצת מכאן ויסתדר.
אני נמצאת במצב הפוך שבו "כולם" נראים לי מוכרים....
יש עוד שלב לפניך , כשמתחוללת רגרסיה נוספת
ואתה מתחיל לזהות פרצופים לא רלוונטיים .
בשימחת תורה התגלגלתי לכיכר החלקה על הקרח
במעלות . ואז ראיתי עלמת חן בתולית מחליקה לה בנועם .
נופפתי לה בפראות .. "אני מכירה אותך" ..כמעט היא
הביאה חְלִיקַה אסוֹנִית . בסוף יצא שכּוּלַה אני זוכרת אותה
מנסיעה באוטובוס שהתרחשה באוגוסט .
או כמו שרנרט אומר : "לכי תתבטאי בבלוג שלך" .
מישקה, אתה לא לבד!
(אפשר לתפוס טרמפ על ההתנצלות?
)
צרת רבים ?
ואני דווקא חייכתי.
אז מה לכל אחד הייחוד שלו..
אז את הלא זוכר..
שיתאצמו להזכיר לך.