באחד השבטים היתה נערה נאה וממשפחה טובה. בחורים רבים ביקשו את ידה מאביה, אבל היא לא הסכימה להינשא אף לאחד מהם. גבר אחד, שהיה מושלם בתכונות הגברים, שלח אליה שליח שאמר לה: "אם תסכימי להינשא לי - אבקש את ידך מאביך. ואם לא תסכימי - עין לא ראתה עין. ניפרד בשקט".

כששמעה את דברי השליח אמרה לו: "הגד לו: "לא אסכים להינשא לך אלא אחרי שתגרש את אמך הזקנה מביתך. לא אסכים לגור יחד אתה. ואם אינך מסכים לתנאי הזה - לך חפש לך אשה אחרת". אחרי ששמע הגבר את דברי האשה מפי השליח, הרהר קצת ואחר כך שלח לה מספר חרוזי שיר שאמר בהם:

אמי, בראותה את צלליתי מרחוק, תצהל
היפה, בראותה את צלליתי תתעסק ביופיה.
לאמי אין מחסה מחום השמש ומלהטה
היפה, אם תבקש לה צל, מצא תמצא.
תשעה חודשים בבטנה חסיתי
שלוש שנים משדיה, כמו מתוך נאדות, שתיתי
ובזרועותיה השתעשעתי ומלמלתי יא... יא...

כששמעה הנערה את דברי השיר אמרה לשליח: "חזור אליו והגד לו שאני מסכימה. אמור לו שילך אל אבי ויבקשני ממנו. אני רציתי לבחון אותו. וכשראיתי שהוא "זרק" אותי ולא "זרק" את אמו, אהבתיו בכל לבי. כל בן יגדל וידמה לאביו. ואני מקוה שילדי, שיולד לי ממנו, ילך בדרכיו ולא יזנחני לעת זקנתי". 
..........הגיבו אם אהבתם