אבא הדליק סיגריה ואמר לנהג האוטובוס שידליק את הרדיו.
הנהג חיפש תחנה מתאימה ומצא משהוא מוסיקלי. אבא זימזם בשקט ושאל אותי אם אני אוהבת את פרנק סינטרה. “כן”, עניתי בלי לחשוב "למה?"
"תקשיבי למילים", הוא מחייך וממשיך לזמזם ואני בכלל אוהבת רוק כבד, אבל מקשיבה בסקרנות לסינטרה ששר בקול מלודי על איזו בייבי מלנכולית שמרגישה כחולה או עצובה.
אבא מכיר את המילים ושר בשקט
בואי אלי בייבי מלנכולית
תתכרבלי איתי ואל תרגישי עצובה
כל פחדייך הם איוולת
כי אולי את לא יודעת בייבי שאני בך מאוהב
לכל ענן יש כיסוי של כסף
רק חכי שהשמש תזרח מבעד לענן
חייכי דובשנית אהובה
בזמן שאנשק כל דמעה
אחרת אהיה מלנכולי גם אני
חייכי דובשנית כשאנשק כל דמעה
אחרת מלנכולי גם אני אהיה
הסתכלתי על אבא שעצם את עיניו ואולי זו היתה הפעם היחידה שראיתי שלווה
בפניו הכל כך אהובים, שקט ושלווה.
אחזתי בידו וחייכתי.
גשם יורד, אני פוקחת את עיניי ורואה שחלמתי. הזמן חלף, כבר מאוחר.
אני נוסעת הביתה במהירות, יש לי גוש תקוע בגרון, מסרב להשתחרר.
המוני בני אדם מסתובבים ברחוב, קשה לי באפלולית לזהות את השביל המוליך לביתי
מרגישה רכבת ללא מסילה
|
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זיכרון רחוק עמוק
כמה אושר יכול להתנקז ברגע אחד,
בו החלומות חיים :)
ריגשת אותי, גריס יקרה
תודה.
ליאורה
תמיד מרגש לחלום על ההורים.
מרגישה רכבת ללא מסילה - משפט לא קל.
תודה על הבלוז יקירה ושבת נעימה
"מרגישה רכבת ללא מסילה"
אז לא לשעוט עכשיו.
ואפשר לעצור. לבכות.
לזכור...
מחבקת
אירית
מהבלוז נולד הרוק
ועוד הרבה דברים טובים.
אוהבת.
ככה זה כשבא לבכות ומתאפקים שלא לבכות אז באמת תקוע גוש בגרון... בקיצ-קיצור, לפעמים כשבוכים זה מקל ומשחרר את מה שתקוע שם. הגשם שיורד זה כמו לבכות בעצם...
ולפעמים יורדים מהמסלול או מאבדים אותו ובסוף מוצאים מסלול טוב יותר:)
יפה.
זהו..., פשוט..., יפה.
כוחם של זכרונות - לטוב ולרע. כאן דומני שיש זכרונות טובים. האם אי אפשר למצוא בכך נחמה?
והלוואי שכולם היו מתגעגעים להוריהם.
(<והבלוז הוא הרכבה דוהרת באיטיות
כמעט מדליקה ריצוד אור של בית.
אבל, כמעט תמיד הייתה המילה הכי עצובה בעולם.
והבלוז הוא חריכה צורבת נוסעת באיטיות
כמעט משחררת.
והבלוז הוא זיכרון של גוש ששכח את הגשם
שהמשיך לדקר את קו הבלתי אפשרי.
וכשאת כותבת, הכמעט עוד יותר עצוב,
וזה שוב, בלתי אפשרי.
וכמה יפה את כותבת. כמו דמעות. כמו פנינים.
כמו שקוף. כמו כמעט. כמה דק את כותבת. כמו נהדר.>
הגשם לא ישטוף את העצב
הוא יגרום לדברים חדשים לצמוח.
החזיקי מעמד
כל כך יפה ומרגש...
והמסילה נמצאת,
והרכבת עליה דוהרת
ואוטוטו הרגש מתחבר
ומזהה...
תודה גרייס !
אם את מסוגלת לחלום בהקיץ באמצע הנהיגה,
את מכירה את הדרך לביתך בעיניים עצומות...
הייתה לך לבטח ילדות מאושרת ונהנתי לקרוא
ולהסיק - תודה גרייס. *
גרייס יקירתי
שיר מלנכולי ויפה עבורך
http://www.youtube.com/watch?v=TXJpgqhWvNY
חיבוק ממני
יוליה
גרייסי יקירתי, מרגש כל כך וחונק בגרון הבלוז שלך. הפערים שלנו לא מגשרים על העצב. תודה יקירתי ו*
לאה
את יודעת גרייס
החיבור של אוטובוס
עם שיר של פרנק סינטרה
כמו מזמן אחר בחיים.
מאוד נוגה
בזמן האחרון אני מרגישה שהכתיבה שלך כאילו ונפתחת למחוזות חדשים.
זה נהדר גרייסי.
גרייס יקרה
מרגישה רכבת ללא מסילה
כל כך יפה הפוסט
לך התודה
שבוע מבורך
אשוב שוב
היי חומד
זה מה שנוסטלגיה עושה כשאת עם עצמך
לכל ענן יש כיסוי של כסף אמריקני להחריד, תרתי, פרויידני לא כן?
השירים המושרים בארה"ב טיבם בלחנים לאו דווקא במילים
הנשמעות בדרך כלל ריקות וטפשיות - הלחנים מתנגנים נעימים לאוזן
כתוב מקסים גרייסי
מפוסט לפוסט את הופכת לבייבי המלנכולית יותר ויותר
מה יהיה גרייסי??
צריך לנער אותך היטב ולהחזיר למסילה השמחה יותר בחיים
חיבוק גדול ממני :)
גרייס היקרה,
פוסט מהנה ומרגש, כתמיד.
א' פרופו פרנק סינטרה, במילים שלך יש מוסיקה.
בידידות אנה
זאת רק הרגשה בייבי
יש שם מסילה את רק צריכה למצוא אותה
חיבוק יקירתי
אין, אין על הכתיבה שלך
שבוע טוב
}{