סטודנט חרוץ לחקר התקשורת כנראה היה מגלה, באמצעות בחינה אמפירית של הכתבות המסקרות את המונדיאל, כי המילה 'א-לוהים' היא אחת הפופולאריות ביותר בשיח הכדורגל, אחרי שערים, נבדלים, אדומים, צהובים וכמובן ווזבלות.
'יד האלוקים של מראדונה הארגנטינאי היא לא כמו של פביאנו הברזילאי', מצטטים ואומרים העיתונאים. וההוא, מסי, השחקן מספר אחד בתבל, 'הוא ממש התגלמות של ישות עליונה', הם חוזרים אחרי המעריצים. וכששער מפתיע שובר שוויון ברגעים האחרונים להארכה, קופצים האוהדים והקריינים גם יחד בקריאות 'יש, יש אלוקים!!'
תפיסת האלוקות בשיח הכדורגל ועוד, סך הכל רוב השחקנים משחקים מבלי שהכוח האלוקי מתגלה בהם. כלומר הבורא קובע גם יחס חד סטרי בינו לבין העולם. העולם זקוק לבורא, ואילו הבורא לכאורה לא זקוק ולא יכול להיות מושפע מהעולם.
אולם בכל זאת ישנם מקרים מעטים או שחקנים בודדים ומורמים מעם, המציגים גילוי אלוקי. כלומר תפיסת הבורא הרווחת בעולם הכדורגל מייחסת לאלוקים התערבות מדודה בעולם. הא-ל נדרש רק בזמנים מאוד מסוימים ולדברים הגדולים בחיים, או ליתר דיוק במשחקים המשמעותיים. ההתערבות האלוקית מונעת מהשופט להבחין ביד המבקיעה שער. התערבות זו שוברת לזמן מוגבל את החוקיות של הטבע, או של המשחק, ומאפשרת למשהו על טבעי להתגלות.
בהשקפה זאת, גם בחיינו היומיומיים הבורא אינו מעורב, אך במצב של מלחמה, צונאמי או מבצע הצלה המוני ומרגש, בהחלט ניתן לאתר זיקה מובהקת של יד הבורא. לרוב, העולם מתנהל על-פי הסדירות הטבעית שהוא ברא ללא זיקה מיוחדת שלו. כלומר אין זו השקפת עולם דיאסטית, לפיה הבורא ברא את העולם והניח את השלטון בו לחוקי הטבע, מבלי שהוא מתערב במהלכם. העולם, וכמובן משחק הכדורגל, אינם פועלים בצורה עצמאית לחלוטין, כקפיץ של אורלוגין שנמתח ומאפשר למחוגיו להמשיך ולהסתובב באופן עצמאי. בעולם מתאפשר במקרים מסוימים וייחודיים התערבות אלוקית מדודה המואנשת ומתלבשת בכוח אנושי.
בלק בלעם וכדורגל בלק בן צפור, מלך מואב, חושש מניצחונות בני ישראל. יחד עם שכנתו השנואה, מדיין, הוא פונה אל בלעם, שיבוא לקלל את בני ישראל וכך להביס אותם.
הפנייה לבלעם, המכשף הנודע, מעידה כי בלק אינו כופר. הוא רק רוצה את ההתערבות האלוקית לצדו בנקודת זמן מאוד ספציפית. בלעם בן בעור, כאן יש לדייק, הוא לא סתם מכשף, אלא אחד מבחירי נביאי אומות העולם[1]. בלעם היה במדרגת נבואה כה גבוהה עד כי נאמר עליו שבישראל לא קם עוד נביא כמשה, אולם באומות העולם קם - והוא בלעם[2]. בלעם מבקש להתייעץ עם הקב"ה ונענע בשלילה. אלוקים נגלה לבלעם בלילה ואוסר עליו ללכת עמהם ולקלל את העם המבורך. ובכל זאת, למרות הסירוב האלוקי, בלק מפציר שוב בבלעם. ובלעם, כך אפשר להבין, מבקש פעם נוספת רשות מאלוקים לצאת עם המשלחת המואבית. הפעם אלוקים מתיר לו לצאת אתם. ולמרות התרה זאת, 'ויחר אף אלוקים כי הולך הוא'[3].
בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכים אותו המדרש מלמד על סיטואציה זאת כי 'בדרך שאדם רוצה לילך בה - מוליכין אותו'[4]. על-פי פירוש אחד[5], בלעם היה נחוש לגבש לעצמו קול עצמאי וייחודי. הוא רצה ללכת עם מואב. הוא רצה לראות עצמו כישות נפרדת מהבורא. הוא נשמע לציוויו, אך בכל זאת הוא התאווה להיות הוא עצמו, שלא כמו משה שהיה רק עבד נאמן שהשכינה דיברה מגרונו. היינו, לדידו של בלעם יש את אלוקים ויש אותו, ואפשר עכשיו לשמוע לדעתו של אלוקים. אלוקים עבורו הוא לא כל ההויה, מה שמעליה ומה שמתחתיה. אלוקים הוא כוח חיצוני המתערב כששואלים אותו. ומאחר והוא כל כך רצה לאחוז בהשקפה זו, התירו לו לעשות כן. אלא שלבסוף, השקפה זו הובילה אותו לאבד מיכולת הראיה, הניתוח וההבנה של המציאות. חמורו, בסופו של דבר, ראה טוב יותר ממנו.
באותו אופן, תפיסת הבורא במונדיאל מגדירה אותנו כישויות עצמאיות, מנותקות מהבורא, אך נזקקות לעזרתו באירועים מיוחדים. כמרחק מזרח ממערב, כך אין לכם תפיסה רחוקה מזו, כתפיסת הבורא ביהדות.
ובכל זאת, כנראה לא תסכימו איתי, אבל אם כבר מונדיאל, אז בשם הצדק, השוויון והסדר החברתי, לפחות שגאנה תזכה בגביע.
לקריאת הרשימה באתר התבוננות
1] 'שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי', בבא בתרא טו ב. |