רמת גן, השעה 19:35. אני נכנסת לקבוצת שומרי משקל.

המשקל לא מראה ירידה טו מאצ' מלהיבה אבל זה בסדר. אני לא נכנסת למירמור הזה יותר. אני יורדת מהמשקל ומתיישבת ליד אחת הבנות המדהימות שבקבוצה. אני ואותה אחת התחברנו מאוד. גם בגלל האופי הדומה, גם בגלל שהגענו לקבוצה בפעם הראשונה באותו יום וגם בגלל אותה כמות קילוגרמים זהה ששתינו צריכות להשיל מעצמינו. אחוות שומרות, קשר משקלי, יעדים משותפים.

שתינו מביטות אחת על השניה ונפעמות.

היופי המדהים הזה של המדריכה ריקי פשוט מסנוור לנו את העיניים. מה זה??כל פעם מחדש זה ככה.

מתברר שריקי שומרת על המשקל שלה כבר 21(!) שנים. היא חיה את שומרי משקל, היא נושמת בריאות, היא סמל ודוגמא לניצחונות גדולים וקטנים גם יחד.

וזה נושא השיחה השבוע בקבוצה. להרגיש מנצחים. מצליחנים. להיות שם בטופ ולהביט איך היינו פעם למטה.

אני מגדירה את זה ככה: אם פעם הייתי יושבת ומנפיקה אל קיבתי שתי חבילות שוקולד פרה וחשה הזדהות עצומה לאותה דמות המצויירת על העטיפה, אזי היום אני מביטה על אותן שתי חבילות שוקולד, כשהן עדיין מונחות על המדף בסופרמרקט ויודעת שהפרה הזאת הולכת להישאר שם  עד שמישהו יבוא ויחלוב לה ת'צורה!!

מבחינתי, זהו ניצחון. מבחינתי, זוהי שליטה. זה היעד לכל מי שחובב, כמוני, מוצרי שוקולד, גם אם הם עברו תהליך ייבוא קדחתני מעזה או מעיר הבירה של איראן.

ההקבלה המדהימה שעשתה ריקי מתרבות האכילה של כל אחד מאיתנו לאיך שהוא  מנהל את חייו, נגעה בי.

כשאנחנו לוקחים את עצמנו ברצינות, משקיעים בעבודה, בזוגיות, במודעות שלנו לחיינו, אנו הופכים למצליחנים, לשולטים בחיינו ולא מגיעים למצבים המביכים הללו בהם החיים שולטים בנו ואנו משחק בידי הגורל. לא עוד!

כשזה נוגע למזון זה בדיוק אותו דבר.

אנחנו מחליטים. אנחנו קובעים מה ייכנס לגופינו ולא איזו דודה חמדמת שמכריחה אותנו לטחון קלות מהעוגה המדהימה שאפתה, ונעלבת אם חלילה נאמר לה:"לא. תודה!".

אז "לא. תודה" לכל אותם מחרטטי שליטה, "לא. תודה" לכל אותם רגעים בהם אנו נשלטים בידי החיים, "לא. תודה" לכל מי שמקנא לנו או מנסה חלילה לחבל לנו גם אם לא בידיעה. "לא. תודה" ל"כן" הזה, כשלא נעים לנו להגיד "לא".

לא תודה. נייט ספסיבה. נו טנקיו. לההה שוכראן ואינעל העולם.

מספיק להיות פלסטלינות של החיים. אנחנו כאן כדי לנצח, אנחנו כאן כדי להצליח, אנחנו כאן כדי לחיות במקסימום ולא במינימום.

אפילו גברת מומנטום הכוסית הכתומה שלי, אומרת את זה.

אז..אם מישהו מנסה להפיל עליכם תיק בלתי רצוי, אם אתם מרגישים שלא בא לכם לעשות משהו מסויים שמעיק ושואב מכם אנרגיות, או לא נוח לכם להיות במקום מסויים - תמיד תזכרו אותי ואת שתי חבילות השוקולד שנמצאות עכשיו בסופרמרקט ותגידו בפשטות ובלי מעצורים את שתי המילים הכי פשוטות להגייה: "לא. תודה".

כנסו ותרגישו את הוייב המנצח :קבוצת שומרי משקל וגברת מומנטום בפייסבוק