תחבורה פרטית

אמנם אין בישראל תעשיית רכב, אך בכבישי הארץ נוסעים קרוב לשני מיליון כלי רכב מסוגים שונים, שמספרם רק הולך ועולה מדי שנה, ומרביתם מכוניות פרטיות [1].

ביוני 2009, במסגרת מדיניות הממשלה לרתום את הכלכלה לטובת הגנת הסביבה, שרי האוצר והגנת הסביבה פרסמו רשימת הטבות במס שינתנו לרכבים שמזיקים פחות לאיכות הסביבה. בין היתר, ייקבע "מדד ירוק" אשר לפיו תדורג רמת הזיהום של כלל הרכבים המיובאים ויקבע מס קניה בהתאם למדד זה. כמו כן, ייקבע מס קניה מופחת לרכבים היברידיים וחשמליים. כפי שהוזכר לעיל, תינתן הקלה במס גם על ביו-דיזל [2].

צעדים אלה של הממשלה מטרתם להפוך את רכישת רכבי השטח הגדולים והמזהמים והנסיעה בהם לפחות כדאית, אך אינם פותרים את הבעיה האמיתית אותה אנו רואים בכבישי הארץ מדי יום: עומסים ופקקים כבדים הנגרמים בעיקר על ידי מכוניות שבהן נוסע אחד בלבד, וכמויות הגזים המזהמים והמסוכנים הנפלטים מצינורות הפליטה שלהן.

אי אפשר שלא להתייחס במסגרת זו למיזם המכונית החשמלית של שי אגסי - project better place - פרויקט להקמת תשתיות תפעול ותמיכה היקפיים עבור כלי רכב חשמליים, בארץ ובעולם. שי אגסי אף נבחר לאחד מ-100 האנשים המשפיעים בתחום המדע של TIME Magazine בשנת 2008.

פרויקט המכונית החשמלית  גייס בשנת 2007 כ-200 מיליוני דולרים בסיבוב הראשון וכ-30 מיליוני דולרים נוספים מהחברה לישראל של האחים עופר. אגסי אף חתם על הסכם לפיתוח המכונית החשמלית עם אחת מחברות הרכב הגדולות בעולם, רנו-ניסאן, וזכה לתמיכה מנשיא המדינה, שמעון פרס. 

יובהר כי כל עוד עיקר החשמל מיוצר תוך כדי שריפת פחם, המשמעות של רכב חשמלי היא העברת פליטת גזי החממה מצינורות המפלט של המכוניות לארובות תחנות הכוח. על מנת שהתהליך כולו יהיה נקי, נדרש שבתחנות הכוח יעברו בהדרגה למקורות אנרגיה מתחדשת וכך כל התהליך, הן של המכונית והן של תחנת הכוח, יהיה תהליך ידידותי לסביבה. 

במקום לקנות מכונית פרטית, אפשר להתחלק - carsharing

תורנות רכב (carpooling) ידועה בכל רחבי העולם מניו-זילנד ועד ארה"ב: מספר אנשים נוסעים יחד ברכב ליעד משותף (בדרך כלל לעבודה או ללימודים). בכבישים של מדינות רבות ישנם מסלולים מיוחדים לרכבים שבהם יותר מנוסע אחד. בישראל קיים בכבישים רבים נתיב מיוחד לתחבורה ציבורית: אוטובוסים ומוניות, אך מכוניות פרטיות אינן רשאיות לנוע בו.

יוזמה ישראלית הנקרית car2go מציעה שירות המאפשר "לשכור" מכונית מתוך צי רכבים הממוקמים בחניונים ברחבי גוש דן. חברים בשירות יכולים להגיע לכל רכב של השירות בכל רגע נתון, להעביר כרטיס חכם על השמשה הקדמית בגמר השימוש, להיכנס לרכב ולנסוע. מחזירים את הרכב למקום ממנו נלקח, ונועלים את הרכב בעזרת הכרטיס [3].

לפצח את האטום - דלק מימן (הפליטה היא מים- H2O ולא פחמן דו חמצני- CO2)

ניתן להפיק אנרגיה ממימן באמצעות תא דלק, שבו נוצרת תגובה כימית בין מימן לחמצן וכתוצר לוואי נפלטים מים.

ייצור אנרגיה באמצעות שימוש בתאי דלק מימן עשוי להיות פתרון נקי, ידידותי לסביבה ויעיל יחסית להנעת כלי רכב ואף מטוסים חשמליים. פתרון זה הוצע כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת וזכה לביקורת רבה, אך גם לתמיכה בקרב מדענים. לשם כך צריך להתגבר על צוואר הבקבוק העיקרי בתחום זה: הצורך בשימוש במימן נקי כדלק, אשר הפקתו (בדרך כלל באמצעות אלקטרוליזה, אך גם בשיטות אחרות) צורכת אנרגיה רבה יותר מאשר האנרגיה המופקת ממנו. הדרך היחידה להקטין את כמות פליטות הפחמן היא על ידי שימוש באנרגיה ממקור שאינו פחמני לפיצול מולקולות המים (באמצעות, לדוגמא, אנרגיה סולרית או אנרגיית רוח וכיוצ"ב). כמו כן, טכנולוגיות רבות משתמשות בתהליך הייצור בחומרים כימיים שלא ניתן למחזרם.

חוקרים ומדענים רבים ברחבי העולם מחפשים פתרונות שיהפכו את האנרגיה המופקת באמצעות מימן ליעילה.

במכון ויצמן פיתחו גישה חדשה לביקוע מולקולות המים, באמצעות אור וחום, אשר מובילה לשחרור מימן וחמצן. עוד משתתפת בתהליך תרכובת מתכתית "חכמה" שתוכננה ופותחה במחקרים קודמים של המכון [4].

פרט להשקעות ברכבים פרטיים מזהמים פחות, הפתרונות לבעיית העומס בכבישים וזיהום האוויר צריכים לבוא מכיוונים נוספים, כדוגמת השקעה בתשתיות של כבישים שיפחיתו את העומסים, ובעיקר פיתוח מערכת תחבורה ציבורית נוחה ולא מזהמת, כדוגמת רכבת עירונית קלה או מערכת שבילים מיוחדים לרוכבי אופניים. סוגיה זו יכולה להיות הנושא של פרק שלם ולא ניכנס איתו לעומק במסגרת זו.