לפני חצי שנה, אולי קצת יותר, כל ציוד הצילום שלי נגנב..

זה היה יום שבת, חזרתי מצילום יום הולדתה של אמי היקרה שחגגה 70 עגול ויפה.

צילמתי את המשפחה, הבכי, הצחוקים, ההתרגשות, המתנות, הרגעים..

חזרתי לקראת לילה הביתה..אני זוכרת שהנחתי את התיק שלי עם כל הציוד, על המיטה.

מאותו הרגע ועד אחרי חמישה ימים, אינני זוכרת דבר.

התיק נעלם ואיתו אהבת חיי, המצלמה.

היו בו גם חמש עדשות מעולות, פלאש, כרטיסי זיכרון, מצלמת פילם ועוד כמה דברים, כמו שנשים אוהבות..תיק עמוס בכל טוב.

כל חיי היו שם..ומישהו לקח לי אותו..ויחד עם התיק, לקח איבר מאיבריי..

לא אפרט ממש לעומק בדבר החיפוש..

רק אומר שבסופו של דבר הוא לא נמצא והעלמותו נשארה תעלומה כואבת.

מאז, חזרתי לחיות בפריימים שאין להם תשובה, לפחות לא בצורת תמונה מוחשית...

פריימים שאני רואה בעיניי ונשארים בראשי..

מאמינה שיום אחד ארכוש ציוד חדש אבל עד אז..

אני צלמת ללא מצלמה.

כמעט כמו סבון ללא סבון רק יותר עצוב.

אולי זה מצחיק קצת, אבל אני מתגעגעת אליה עד כלות...