הרבה אנשים מחזיקים בדעה שגויה לגבי הגורמים לאושר אמיתי. אושר לא מושג באמצעות סיפוק עצמי, אלא מתוך נאמנות למטרה נעלה... זאת אמרה הלן קלר. שאלתי לא מזמן כמה חברים וסתם אנשים ששמתי להם רגל ברחוב באקראיות, מה גורם להם לאושר? או בלי להגזים, אושר זה דבר שאנו היהודים לא הכי מכירים, מה פשוט מדגדג להם בבטן לפעמים. היו תשובות בנאליות כגון: אוכל, גלידה, מזומנים, חברים, הצלחה, בריאות של משפחה קרובה. היו גם מתוחכמים וכאלה שפירטו, ועל כך אני מודה להם מקרב לב...אחד ענה שכשהוא נתקל באישה יפה, העובדה הזו מהממת אותו כל פעם מחדש. השני אמר שמנגו גורם לו לעוף בדיוק כמו שרד בול מצמיח כנפיים בפרסומות. חברה זרקה לי בשקט שסקס טוב מביא אותה לרגעי אושר נדירים, ועוד אחת שלפה מהמותן שמחמאה של בעלה בדיוק שהיא מרגישה לא הכי, מעיפה אותה למעלה....כמו כדור פורח. רק שהיא לא תתפוצץ פתאום...חבר מהמשרד, צחק ואמר שאם היו מחליפים את תלושי הקנייה שמקבלים בחגי ישראל לשטרות, הוא היה שמח מאוד, אופטימיסט אמר שניסיון חיים גורם לו להפסיק להיות פסימי, ומורה מביה"ס של בני אמרה שתשובה נכונה בעת שיעור (חיסור וכפל זה לא שיעור, זה המצאה גרועה של מורים) מספקת אותה כמו ארטיק ביום חם. הבנתי גם, שיש אנשים שלמידה גורמת להם לאושר, ואנשים (גברים עם כרס), שמה שעושה אותם מאושר היא הדרך בה השכנה ממול מזמינה לצ'אט את האישה שלהם, ולהם נוצר זמן פנוי לצפות בטלוויזיה עם בקבוק בירה ויד באזור הגנוז מעין. אתמול חיפשתי בנרות, משהו שיגרום לי לאושר רגעי, כמו קוביית שוקולד קטנה ומתוקה, כוס נס קפה רותח להתגבר על העייפות, מילה טובה של הבוס שלי שלצורך העניין מאוד קמצן בחלוקת הברות, מילים ומשפטי שמחה, או סתם, איזושהי הפוגה בשרב שתקף אותנו. אבל לא. בת הזוג ה"מאומצת" אשר שואבת את כספו כשואב אבק סופר משוכלל, של מי שמשלם לי משכורת וגורם למנהל הבנק שלי, אושר חודשי על כך שאין לו צורך להטריד אותי בזמן האחרון, גרמה לי להרגיש בדיוק ההיפך ממאושרת. היא תולה אותו כל יום עם סיכות של מילים רעות ועלבונות על חבל הכביסה שלה. היא מסרסת אותו עד שהוא רוצה לקבור עצמו תחת כל פיסת קרקע שתיקרא בדרכו...היא ממש מכה, יש מצב למכת צפרדעים, שחין ואפילו ערוב. היא כעסה עלי על כך שאני מדברת בקול רם בטלפון בעבודה. היא ממש הייתה כעוסה על העובדה שאני מתקתקת על המקלדת "בקולי קולות". היא פרחה נשמתה בגלל שעניתי ל"מאומץ" שלה לא "יפה" לטענתה. היא טרחה לשפוך על שולחנו שתייה וביקשה שארוץ להביא לה טישו, רק כדי שאקטע את פרץ הדיבור שלי עם מנהלת לשכה אחרת של עמית בעבודה. בקיצור, אוי אברוך, היא הביאה את זה על עצמה. הדבר שהכי גורם לי לאושר, ולו לזמני בלבד, כי זה לא קורה הרבה, הרי אני מאופקת ומנומסת, זו העובדה שאני יכולה לירות על אנשים שמגיע להם, תחמושת, שמחכה בסבלנות לצאת בבודדת או בצורה אוטומטית מפי. אני לא אשקר, ואומר שכסף גורם לי לאושר, אהבה גורמת לי לאושר, ספר טוב גורם לי לאושר, אוכל טוב גורם לי לאושר, מילה טובה בכלל ממלאה את מצבורי האושר בלי כל מיני בקשות נוספות. אבל אתמול, מה שהציף אותי בפרפרים בבטן, בתחושת סיפוק ובהרגשה העילאית הזו, כמו שהעכבר הקטן מסרטוני 'תום וג'רי' הרגיש כשחיכך את ידיו למראה קורבנו האומלל, היה הרגע שבו השתקתי אותה. יריתי על אוטומט, בלי לנקות את האקדח הוורבלי שלי לפני. כמה רפש הוצאתי בדקה אחת תמימה. כמה אמוציות, כמה פורקן, כל זה היה נטוע בי כמו עץ צעיר באדמה דשנה. וזהו, זה קרה. ירקתי לעברה הכול, וחייכתי. מאז, כל מה שקרה אתמול , גם החוויות המעייפות שאחרי, גם הכישלונות וגם העצבים על הילדים, הכול - עבר על ידי, ולא העיז לגעת בי. האופוריה, ההתעלות הזו מהתחושה הזו, הצילה אותי ליום אחד. ישנתי טוב בלילה, חייכתי המון לילדודס, ואפילו נידבתי את עצמי לקחת אותם לים. אני, לים, ממש התפרעתי. אז בבקשה, אנשים, תנו לי להרגיש מאושרת, שחקו אותה קורבן לעיתים כשאתם עוברים לידי. תנו לי לגלגל מעלי כמה אמוציות, אפילו תגיעו עם אטמי אוזניים לפני או קוטל זרע הפורענות שיוצא מפי...בבקשה, תנו לי להתבטא |