בוקר ביער האזמרגד , הפיה שלנו התעוררה ,

נסערת הייתה  ,

אמש סיפרה לה ציפור הקשת את הסיפור הבא :

ילדה נולדה בים ,ילד נולד בהר ,

 גדלה הילדה גדל הילד ,

כל אחד סחב תרמיל ,

נפגשו אישה ואיש ,

שאלה האישה את האיש מדוע גבך כפוף?

מהתרמיל ענה לה. 

אם כך מדוע אתה ממשיך לשאת אותו ?

אינני יכול להורידו ענה לה .

כבד המשא שאלה האישה ?

כבד מאוד ענה לה האיש אך מכיל  אוצר יקר .

כל יום מזכיר הוא לי את הדרך שעברתי ,האנשים שפגשתי ,

החוויות , המקומות ,הטעמים  הריחות ,

התרמיל מעניק לי את הכוח להמשיך ואת היכולת להבין מה באמת חשוב בחיים.

מה בתרמיל ? ביקשה  האישה לדעת .

הוריד האיש תרמילו בפעם הראשונה ,

פתח והוציא מתוכו אבנים קטנטנות ,

על כל אבן הייתה רשומה מילה ,

לפעמים משפט ,

החל האיש לתאר לאישה את מסעותיו ,

בהם למד על חברות ,אהבה , אושר ,אובדן ,

כישלון  ,הצלחה ,נתינה קבלה , סליחה ,

אכזבה ,קנאה ,תסכול ,שמחה ,עצב ,

חיים ומוות .

באוזניה במשך ימים רבים גולל את סיפור חיוו . 

שאלה האישה מדוע אינך מקל  על משאך ומוריד חלק מהאבנים ?

ענה האיש המסע טרם הושלם ,העת טרם הבשילה 

אולי ברבות הימים .

האישה לרגע החרישה ולאיש השיבה ,

אני את תרמילי נושאת ,

בתוך הנפש פנימה .

נפרדו אישה ואיש .

ילדה נולדה בים .

ילד נולד בהר .

כל אחד נושא תרמילו ,

הוא על גבו היא בתוך ליבה .

והמשיכו איש איש לדרכו .