יום ראשון, שמונה בערב. השעתיים וחצי האלה בין משחק למשחק גומרות אותי. אני שרוע על המיטה, עושה כמיטב יכולתי להתאושש מהבליץ הגרמני, וכבר צריך לשנס מותניים ולצאת למערכה נוספת.
חבר שלי אחד, ארגנטינאי מבטן, צילצל אחר הצהריים ואמר שהוא לא יכול להחליט את מי הוא שונא יותר, גרמניה או אנגליה. שעה וחצי מאוחר יותר הוא הבין שההיסטוריה לא טעתה ושהגרמנים הם אלה שמאיימים, אם לא ממש על חייו אז לפחות על ליבו ועל בריאותו הנפשית.
המחשבה על בריאות נפשית הזכירה לי משום מה את גלעד שליט. מעניין אם הוא רואה שם מונדיאל, גלעד. יש איזו תפיסה קלישאית על שבויים ושוביהם וכדורגל, לא? יש אפילו כמה סרטים כאלה. מעניין, נגיד, אם השובים שלו הכריחו אותו להיות בעד גרמניה למשל. מעניין אם המשחק נגמר כפי שהם קיוו ואיך זה משפיע על הערב שלו. סתם.
בדרך כלל, אם אני אומר שאשמור את הדעה שלי לעצמי בעניין מסויים, זה אומר שעדיין לא גיבשתי דעה בעניין. שכן לעולם אינני שומר את הדעות שלי לעצמי. גרוע מזה, לפעמים אנשים סביבי מתחננים שאסתום כבר, שדי, הם שמעו אותי והבינו מה שרציתי לומר, שהבהרתי את הנקודה, אבל אני מוכרח להמשיך - עוד, עוד, עוד, עד שאני מעייף את כולם. מה לעשות, כזה אני.
אבל את הדעה שלי בעניין שחרורו או לא של גלעד שליט באמת אשמור לעצמי. פשוט יש כבר כל כך הרבה דעות בעניין, והצעות לשיפור, ואחיזת עמדות, עד שבאמת אינני מרגיש דחף מיוחד שגם קולי יישמע בעניין.
את כאב הלב על הוריו ואחיו הצועדים ממצפה הילה ועד ירושלים, לעומת זאת, אני יכול לחלוק עם כולכם בחפץ לב.
מה שעוד אחלוק איתכם זה את עליבות ההתבטאות של נתניהו וחבר מרעיו בממשלה. ראיתי את בנימין בטלוויזיה קודם, האם כבד-הפה הזה הוא האיש שמספרים עליו תמיד שכבש את העולם כולו בזכות כריזמה אישית וכושר רטורי מרשים?
---
לו היו רגליו נשמעות לפקודות שמשדר להן מוחו, אני משוכנע שאבי היה מניח את עיסוקיו בצד ומצטרף לעלייה על ירושלים. מה שיפה בצעדה הזו, זה שמתרקם כאן מרי אזרחי של ממש. עשרת אלפים איש במצפה הילה יכולים להיות חמישים אלף או יותר בשער הגיא. ג'יהאד של ממש. בהתחשב בכך שאיש כאן אינו יוצא מהבית אם לא מבטיחים לו פלאפל וגלידה חינם זה די מעודד. נדמה שאפילו ראש ממשלה מת לא יכול היה לארגן לעצמו מחווה נאה שכזו.
מזלנו שמעולם לא מת פה ראש ממשלה. הרי מה יותר טבעי מאשר להרוג בנאדם שתפיסת עולמו אינה מקובלת עליך. הכל הלא צפוי והרשות נתונה, בכיף אפילו.
אבל אצלנו לא הורגים אנשים סתם כך. לפחות לא עד כמה שזכור לי, ואני לא היחיד.
גם ענף הפרסום בישראל, שכבר די הרבה שנים הוא אור לגויים וסמן ימני מובהק לוולגריות ולנמיכות קומה, עובר בחודשים האחרונים איזו מטמורפוזה ביחס לרצח ראשי ממשלה. זה התחיל לפני כחודשיים עם הקמפיין הכל כך מטומטם של רדיו 88 אפ.אמ לשידורי האירוויזיון. בפרסומת שנמשכה כשלושים שניות ושודרה כשלושים אלף פעם, פרסומת שעיקרה היה להלל ולקלס איזה הראל סקעת שכנראה ייצג אותי וגם אתכם שם, ולדבר גם בשבחם של הקריינים, השתרבב שם גם המשפט "אולי סוף סוף ייצא משהו טוב מאוסלו". אכן. תשואות לאנשי הרשות השידור של כל העם, ושיזכרו את זה בפעם הבאה שהם מבקשים מכלנו לשלם את האגרה.
אבל מכיוון שלטפשות ואטימות לב אין גבול וכולם רשאים להתכבד בהן כאוות נפשם, העלה השבוע איזה משרד פרסום שלצערי אינני זוכר את שמו ועל כן אינני יכול להעשיר אתכם בפיסת אינפורמציה זו, קמפיין לטובת איזו חברה שמוכרת מספרי טלפון עם כוכבית לבתי עסק (אתם יודעים: "חייגי עכשיו כוכבית חמש שתיים שלוש, כוכבית להב - והלהב מיד לשירותך"). הכל טוב ויפה כמעט, אלא שאנשי הקריאייטיב בחרו להשתמש בסלוגן "לא נשכח ולא נסלח".
מזל. כי אכן מוטב לא לשכוח ומוטב לא לסלוח ויש להקיא ולהוקיע. חבל רק שהאידיוטים האלה שיושבים סביב איזה שולחן מעוצב בחדר ישיבות אלגנטי ושותים אספרסו מפינת הקפה היפה שלהם, בוודאי לא בכוסות של איקאה כי אנשי פרסום אינם אחד האדם, חבל שאלה כל כך מדושני עונג ומלאים בעצמם עד כי אינם מסוגלים עוד להבחין בין טוב ורע או בין שנינות מטומטמת לגסות רוח ורוע לב לשמם.
---
טמטום ורשעות ורוע לב הפגין בשבוע שעבר גם שר אחד ממש ביום בו החליטה הממשלה להסיר את הסגר מעל רצועת עזה. השר ההוא, שאת שמו לא ממש קלטתי עד שהבנתי שכדאי להקשיב לאמרי השפר שלו, אמר בראיון רדיופוני כמה שעות אחרי ההחלטה ההיא כי איננו מבין את כל הרעש וכי מוטב שיפסיקו לבלבל במוח וכי דבר איננו חסר ברצועת עזה עם הסגר או בלעדיו. "אפילו מכוניות מודל 2010 הם הבריחו דרך המנהרות" אמר השר, והוסיף "תפסיקו לבלבל במוח עם זה שהם נמצאים במשבר הומניטרי".
גם על עצם הפסקת הסגר עצמה שווה להתעכב רגע. כמה נעים לדעת שמנהיגה אותנו ממשלה שקולה ואחראית, שיודעת לקחת החלטות שקולות ואחראיות, ואיננה נתונה ללחצים מבית או מחוץ. טוב שידעה להפעיל את הסגר ברגע הנחוץ. טוב שלא נכנעה למכרסמים מבית ומחוץ שניסו להפעיל לחצים למען הסרתו, וטוב ונאה שידעה להפסיק אותו מיד כשהושגו כל המטרות שלשמן הפעילה אותו מלכתחילה. זו מנהיגות כלבבי.
ומי יודע, עתה, משהוסר הסגר, אולי אפילו ארוחותיו של גלעד שליט יהיו עשירות יותר בטעמים ומגוונות יותר. אולי יזכה למנת חומוס טרי בשעת בוקר או חביתה עם עשבי תיבול לעת ערב. ומי יודע, אולי אף ילמד לבשל אצל שוביו, את מה שאנחנו כל כך נהנים לראות בו מטבח ישראלי.
---
בינתיים, על כל פנים, עד שישוב גלעד לביתו, ניאלץ להסתפק בחזרתם מן השבי של האבות מעמנואל (שאפשר לקרוא לה מעתה והלאה - עיר האבות). אני לא יודע מי שוחרר תמורתם ולמה, אבל אני בטוח שהמכה שספג שלטון החוק בישראל בסיבוב הזה, גם אם איננה נוקאאוט, היא בהחלט הפסד מסוכן שבטווח הארוך יוכיח את עצמו כהרבה יותר גרוע משחרורם של אלף אסירים עם דם על הידיים.
ובכלל כל העניין הזה עם הדם על הידיים - כל כך הרבה שנים בכלא לא היתה להם הזדמנות לשטוף את זה? אני מתפלא על השב"ס בעיקר.
---
תשע ועשרים. החבר הזה שלי, הארגנטינאי שהזכרתי למעלה, אי אפשר לדבר איתו בחודש של המונדיאל. אם חס וחלילה קורה משהו לארגנטינה בדרך, אני לא מדבר איתו עד האחד בספטמבר, וזה לא בצחוק. זו שאלה של אוויר לנשימה אצלו. אז אני איתו. כלומר לא ממש פיזית, כי הוא לא רואה את המשחקים עם עוד אנשים בחדר, זה לא אירוע חברתי בשבילו, אבל בליבי אני איתו. וגם עם גלעד.
---
ועוד דבר אחד קטן. תגידו, אם הממשלה תשחרר את גלעד שליט בשבת, החרדים יפילו אותה?
| 
נערת ליווי
בתגובה על לזכר צ'ט המנוח
Shulamit Near
בתגובה על מגיע לו שיכתבו עליו שיר
lexis
בתגובה על העתיד כבר כאן
גלית א'
בתגובה על חולדאי פינת לפיד
לא מתנגדת
בתגובה על כזו טרגדיה
תגובות (36)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אמיתיים.
הקופיבר לא צריך לשלם להם על השתתפות אלא לאלה שברשותם נמצאות זכויות היוצרים על צילומים אלה.
גם לא כדאי שהשחקנים האלה יהיו תאבי בצע יתר על המידה. היום פורסם שערך השוק של מסי, למשל, הוא 141 מיליון דולר. אם נחלק אותם לחמש עשרה שנות קריירה עתידיות (וזו קריירה נדיבה לעלם שהיה השבוע בן 23), נגלה שבכל דקה הוא שווה מעט פחות משמונה עשרה יורו, גם כשהוא ישן, או - תסלח לי - מחרבן.
אני לא משוכנע ששווה לו להתמקח על 140 היורו שעולה השימוש בצילום שלו, בטח לא יותר משבע דקות וארבעים ושש שניות של מיקוח.
וזה עוד כלום. תחשוב על ויין רוני ועל ריברי, שגם בתמונות שלהם השתמשתי. לאור ההישגים הצנועים שלהם במערכה, יפה יהיה אם ישלחו לפחות מכתב תודה על שהכללתי אותם בעניין.
מכל דברי הטעם, השנינות והציניות הראויה במצבים כאלה, בחרתי שניים -
המונדיאל. רעאבק, מחכים לו ארבע שנים וכל כך קשה להמריא איתו. אולי עכשיו ברבעי הגמר, נזכה לראות רגעי חסד של כדורגל מהנה באמת.
אנשי הפרסום. רוויים בעצמם, לא מתחשבים, נוטים להילול עצמי מיותר. אזובי קיר רדודים. (אישי לגמרי, המשפט הזה)
ואף מילה על ילד הנמק יותר מדי זמן כי מישהו לא מבצע עבודתו כראוי.
I stand corrected
שכנעת אותי. מותק
אני אגיד לך את האמת, מותק, (ותרשי לי, אצלנו בעולם העיצוב קוראים לכולן מותק), אפילו שזה לא לגמרי פוליטיקלי קורקט להגיד את זה:
כהי העור האלה, כפי שאת מכנה אותם, הם, איך לומר - פשוט לא יוצאים טוב בדפוס. אני יודע שזה נשמע נורא, אבל אתה לא רוצה שתידפק לך עבודה בגלל יותר מדי צבע שחור באמצע ההדפסה.
ככה זה, מה לעשות. יש לי שם מסי אחד, וכריסטיאנו רונאלדו אחד, וריברי אחד (ששואל אם אפשר לשלוח גם מלצרית עם האוכל), ואת כל הנבחרת האיטלקית ביחד.
והאוכל? אני לא כל כך מזהה תיאבון, למען האמת.
ובהשאלה זה די דומה לפוליטיקאים שלנו... לא ?...לקסה...
ע' מציע שמעתה יבחרו שופטים עיוורים כי בין כה וכה אין קשר בין מה שקורה במגרש לבין ההחלטות שלהם.
(:
:)) ליזיסט, החמוד השני הוא זה שבגללו כל פעם שהשחקנים עולים על הדשא הם צריכים להזהר לא לדרוך על KAKA.
ל' מותק, כבר שמעתי על הנטייה הזו במשרדי פרסום אבל לא פיללתי שגם אתה, ברוטוס. אני מקווה שביתר הארבע מתוך השש יש ייצוג לשחקנים, איך נאמר, כהים יותר. אפילו בברזילאים הלכת על המלך (היחיד) הלבן...
או בשתי מילים: דידייה. דרוגבה.
כעת. איפה האוכל.
כשהגעתי לשורה האחרונה... רציתי עוד
להב שנון חד ומשובח...
כמגיש חדשות, למה שלא תשקול פוליטיקה
שיהיה עבור מי להצביע
נהנתי מכל מילה
לפני שלוש שעות בערך, לקראת סיום הפגישה שלי עם אסירים בכלא מעשיהו, מישהו מהם ניער את עצמו, חייך אליי ושאל:
תגידי, אז מי ייקח את המונדיאל, אה?
ואני, עדיין בתוך הרושם של המפגש החד פעמי הזה ובתוך העוצמות של הרגשות שמציפים אותי, ניסיתי לאסוף את עצמי ואת כל הידע שיש לי על כדורגל בכלל ועל המונדיאל הזה בפרט (ויש לי ידע, באמאשלי יש לי) ושיתפתי אותם: דנמרק עפה, איטליה עפה ואת שתי אלה אני אוהדת אז מבחינתי לא כל כך משנה מי תיקח כי הפייבריטיות שלי כבר לא בתמונה.
הם התפוצצו מצחוק ואחד הציע לי: בואי לארגנטינה. אנחנו בעד ארגנטינה. כדאי לך. נבחרת שעושה שמח.
שמח, אני חושבת לעצמי עכשיו כשהראש מתפוצץ לי. מתפוצץ ממש, לא במטאפורה. שמח. האסירים האלה כנראה מבינים משהו בעניינים שמחים. כמו שהם מבינים באיבוד האמון והאמונה.
אז עכשיו אני שוקלת הצטרפות למחנה בתכלת-לבן. אולי זה באמת יעשה לי קצת יותר שמח.
(ויש מצב שבגלל שכואב לי הראש איבדתי את הקשר לפוסט המקורי שלך, להב, אז תסלח לי)
זמן פציעות זה מונח יותר מפעם. הבינו שהזמן הזה (שעד לפני כמה שנים לא היה מוכרז אחרי הדקה התשעים. פשוט המשחק נמשך, והשופט הפסיק מבלי להודיע לעולם מראש כמה הוא מוסיף) הוא גם זמן גולים, וזמן חילופים, וזמן של כלמיני דברים מפתיעים כמו נגיד אוהד עירום שקופץ למגרש. היום זה מכונה יותר הארכת זמן/תוספת זמן. ומה אני בכלל רוצה להגיד? שהכותרת מדייקת. יש פה משחק שלא היה צריך להתקיים. וגם אם כן, תשעים הדקות נגמרו כבר מזמן, מזמן. והשופט לא מודיע כמה זמן הוא מוסיף. כמו פעם.
וחוץ מזה פרסומת סמויה. למה מה? רק קופי בר?...
ב'דיזי' הקפה של בני וכלתי משדרים את המונדיאל על מסך גדול.
תגיד להם אם אתה בסביבה שיש לך קופון וירטואלי לבירה ממני.
(:
חתיכת מג'ימיקס עשית פה פאר היצירה שאתה ... ((:
הפוסטרים מצחיקים לאללה ומה זה לא בא לי על סטייק כעת על הבוקר או איזה נוגרה רצינית מארגנטינאי עמוס בשר לעייפה.
תיארתי לי שאתה צופה בכדורגל על פי זמן הכניסות שלך למגרש הביתי של הדה מארקר וגם כי היו פעמים שנכנסת אחרי פציעה ואמרת 'עייף'.
טוב, זה די מתיש לראות מונדיאל חרדים ביבי ועזה והכל עוד ביחד. פגז קומפוט .
ראית איזה גול שם טבס אמש?...
הכי מַאַפֵן שהגרמנים גם לקחו את האירויזיון לא ?...
שתשחרר כבר, גם על גמר המונדיאל, רק שתעשה משהו אינעל רבאק. כמה אפשר עם האימפוטנטיות הזו?
וראש הממשלה שלך ושלי? לא עילג אלא סתם שותק כטאקטיקה. כך אי אפשר לעמת אותו עם כלום וכך גם שרה לא מקבלת בקדנציה זו כותרות.
זה ראש ממשלה צעיר? נדמה שהוא צמח כי אחרת איך תסביר שהוא לא עושה כלום עם כלום?
אפשר לבקש דו"ח פעילות.
בתשובה לשאלתך. כן.
יפילו.
אהבתי מאוד
שנון..
מי זה החמוד הזה בפוסטר השני?
רואה שאני מפסידה בכל זאת בזה שאין לי טלויזיה
זה ------------------------------מה שחושב הרוב הדומם
כולל אני - מודה
אז איך אנחנו מצפים באמת שיתחולל איזה שינוי?
אהבתי את הפוסט שלך להב הלוי
מן הסתם יש המונים שחושבים כמוך
ואם החרדים יפילו א ת הממשלה בגלל שחרור שליט בשבט- שיפילו
תקום אחרת דפוקה יותר
מה זה משנה, התרגלנו
תודה לך על השתוף
אהבתי לקרוא
יודעת מה, שלא תבכי לי, פוסטר אין לי כוח לעשות עכשיו אבל אני אעלה לך שתיים מתוך שש מודעות קמפיין שעשיתי לקופי-בר לכבוד המונדיאל, לא כולל הצד העסקי שלהן.
אני מקווה שזה ישביע את רעבונך.
חמש דקות
נפלא.
"...אבל אני בטוח שהמכה שספג שלטון החוק בישראל בסיבוב הזה, גם אם איננה נוקאאוט, היא בהחלט הפסד מסוכן שבטווח הארוך יוכיח את עצמו כהרבה יותר גרוע משחרורם של אלף אסירים עם דם על הידיים..."
וזה משפט כל כך נכון... ססאמק.
הו, וכמובן, Vamos Argentina !!!
אבל למה אין כאן פוסטר מונדיאל? מז'אנר ה"נחמה פורתא"?
כל הזמן רבין רבין, גלעד שליט גלעד שליט, מה, ליואכים לב אין לב?
התסכול שלך והצער, מהולים זה בזה, ניכרים מהפוסט הזה. למה? כי הוא פחות "מוצלח" מקודמיו, קצת מבולבל, מדלג בסרבול מה בין הנושאים, קושר אותם בחבלים פרומים משהו, משתדל לשפוך אלינו את הקרביים שלך, ומצליח נדמה לי - רק פחות מהוקצע ורהוט ושנון ומדהים כבעבר. ואני מבינה. זו תקופה מחורבנת והיצירתיות נאלמת בה באופן כזה או אחר.
מקווה שהנסיבות יובילו אותך בחזרה אל הפוסטים היותר ליריים. שהמציאות תכתיב זאת.
גלי
בכל משחק ג'וניור שואל בעד מי אני, ואני - רחומה שכמותי - תמיד בעד האנדרדוג. ממש רציתי שהמקסיקנים יקחו, כי מה עוד נשאר להם בחיים חוץ מסמים וחטיפות, אבל הארגנטינאים שיחקו אותה אסטטי כל כך, ואני בשביל יופי מוכנה לתת הרבה.
וגם זה - עד שישוב גלעד לביתו, ניאלץ להסתפק בחזרתם מן השבי של האבות מעמנואל --------------- אני לא יודע מי שוחרר תמורתם ולמה, אבל אני בטוח שהמכה שספג שלטון החוק בישראל בסיבוב הזה, גם אם איננה נוקאאוט, היא בהחלט הפסד מסוכן שבטווח הארוך יוכיח את עצמו כהרבה יותר גרוע משחרורם של אלף אסירים עם דם על הידיים.
לגמרי.
כנ"ל -= בדיוק
כמו תמיד- שנון אמיתי נחרץ ובעל דעה.
יישר כח.
אהבתי את איך שכתבת, מה שכתבת ואת הדרך שהשמעת את קולך בטקסט. הבאת מחאה באופן רהוט. סחתיין. ושיפסיקו פה להיכנס בתקשורת כי באמת שנמאס לי להתנצל. התקשורת היא לא האוייב היא השופר. תפסיקו להכנס בש.ג.
שני דברים שלמדתי במחצית:
1. לא משנה את איזו קבוצה אוהדים (ברזיל, הולנד, ארגנטינה או פורטוגל) כולם רוצים שהאמריקאים יפסידו.
2. כשאני קוראת את הסיקור התקשורתי על הצעדת גילעד שליט אני מבינה שבישראל העיתונות היא לא חוקרת או מבקרת או אפילו מספקת מידע. היא סוג של דבק. בגן אורה היינו בונים פסלים מעיתונות. היינו טובלים פיסות עיתון במים וקמח, ויוצרים פסלים לתפארת.
כאוהדת אורוגוואי היה לי לא פשוט הפוסט הזה, מזל שכתבת על דברים נוספים מלבד המונדיאל
מוצלח, מדכא ומזל שאין לי טלויזיה.