יום ראשון, שמונה בערב. השעתיים וחצי האלה בין משחק למשחק גומרות אותי. אני שרוע על המיטה, עושה כמיטב יכולתי להתאושש מהבליץ הגרמני, וכבר צריך לשנס מותניים ולצאת למערכה נוספת.
חבר שלי אחד, ארגנטינאי מבטן, צילצל אחר הצהריים ואמר שהוא לא יכול להחליט את מי הוא שונא יותר, גרמניה או אנגליה. שעה וחצי מאוחר יותר הוא הבין שההיסטוריה לא טעתה ושהגרמנים הם אלה שמאיימים, אם לא ממש על חייו אז לפחות על ליבו ועל בריאותו הנפשית.
המחשבה על בריאות נפשית הזכירה לי משום מה את גלעד שליט. מעניין אם הוא רואה שם מונדיאל, גלעד. יש איזו תפיסה קלישאית על שבויים ושוביהם וכדורגל, לא? יש אפילו כמה סרטים כאלה. מעניין, נגיד, אם השובים שלו הכריחו אותו להיות בעד גרמניה למשל. מעניין אם המשחק נגמר כפי שהם קיוו ואיך זה משפיע על הערב שלו. סתם.
בדרך כלל, אם אני אומר שאשמור את הדעה שלי לעצמי בעניין מסויים, זה אומר שעדיין לא גיבשתי דעה בעניין. שכן לעולם אינני שומר את הדעות שלי לעצמי. גרוע מזה, לפעמים אנשים סביבי מתחננים שאסתום כבר, שדי, הם שמעו אותי והבינו מה שרציתי לומר, שהבהרתי את הנקודה, אבל אני מוכרח להמשיך - עוד, עוד, עוד, עד שאני מעייף את כולם. מה לעשות, כזה אני.
אבל את הדעה שלי בעניין שחרורו או לא של גלעד שליט באמת אשמור לעצמי. פשוט יש כבר כל כך הרבה דעות בעניין, והצעות לשיפור, ואחיזת עמדות, עד שבאמת אינני מרגיש דחף מיוחד שגם קולי יישמע בעניין.
את כאב הלב על הוריו ואחיו הצועדים ממצפה הילה ועד ירושלים, לעומת זאת, אני יכול לחלוק עם כולכם בחפץ לב.
מה שעוד אחלוק איתכם זה את עליבות ההתבטאות של נתניהו וחבר מרעיו בממשלה. ראיתי את בנימין בטלוויזיה קודם, האם כבד-הפה הזה הוא האיש שמספרים עליו תמיד שכבש את העולם כולו בזכות כריזמה אישית וכושר רטורי מרשים?
---
לו היו רגליו נשמעות לפקודות שמשדר להן מוחו, אני משוכנע שאבי היה מניח את עיסוקיו בצד ומצטרף לעלייה על ירושלים. מה שיפה בצעדה הזו, זה שמתרקם כאן מרי אזרחי של ממש. עשרת אלפים איש במצפה הילה יכולים להיות חמישים אלף או יותר בשער הגיא. ג'יהאד של ממש. בהתחשב בכך שאיש כאן אינו יוצא מהבית אם לא מבטיחים לו פלאפל וגלידה חינם זה די מעודד. נדמה שאפילו ראש ממשלה מת לא יכול היה לארגן לעצמו מחווה נאה שכזו.
מזלנו שמעולם לא מת פה ראש ממשלה. הרי מה יותר טבעי מאשר להרוג בנאדם שתפיסת עולמו אינה מקובלת עליך. הכל הלא צפוי והרשות נתונה, בכיף אפילו.
אבל אצלנו לא הורגים אנשים סתם כך. לפחות לא עד כמה שזכור לי, ואני לא היחיד.
גם ענף הפרסום בישראל, שכבר די הרבה שנים הוא אור לגויים וסמן ימני מובהק לוולגריות ולנמיכות קומה, עובר בחודשים האחרונים איזו מטמורפוזה ביחס לרצח ראשי ממשלה. זה התחיל לפני כחודשיים עם הקמפיין הכל כך מטומטם של רדיו 88 אפ.אמ לשידורי האירוויזיון. בפרסומת שנמשכה כשלושים שניות ושודרה כשלושים אלף פעם, פרסומת שעיקרה היה להלל ולקלס איזה הראל סקעת שכנראה ייצג אותי וגם אתכם שם, ולדבר גם בשבחם של הקריינים, השתרבב שם גם המשפט "אולי סוף סוף ייצא משהו טוב מאוסלו". אכן. תשואות לאנשי הרשות השידור של כל העם, ושיזכרו את זה בפעם הבאה שהם מבקשים מכלנו לשלם את האגרה.
אבל מכיוון שלטפשות ואטימות לב אין גבול וכולם רשאים להתכבד בהן כאוות נפשם, העלה השבוע איזה משרד פרסום שלצערי אינני זוכר את שמו ועל כן אינני יכול להעשיר אתכם בפיסת אינפורמציה זו, קמפיין לטובת איזו חברה שמוכרת מספרי טלפון עם כוכבית לבתי עסק (אתם יודעים: "חייגי עכשיו כוכבית חמש שתיים שלוש, כוכבית להב - והלהב מיד לשירותך"). הכל טוב ויפה כמעט, אלא שאנשי הקריאייטיב בחרו להשתמש בסלוגן "לא נשכח ולא נסלח".
מזל. כי אכן מוטב לא לשכוח ומוטב לא לסלוח ויש להקיא ולהוקיע. חבל רק שהאידיוטים האלה שיושבים סביב איזה שולחן מעוצב בחדר ישיבות אלגנטי ושותים אספרסו מפינת הקפה היפה שלהם, בוודאי לא בכוסות של איקאה כי אנשי פרסום אינם אחד האדם, חבל שאלה כל כך מדושני עונג ומלאים בעצמם עד כי אינם מסוגלים עוד להבחין בין טוב ורע או בין שנינות מטומטמת לגסות רוח ורוע לב לשמם.
---
טמטום ורשעות ורוע לב הפגין בשבוע שעבר גם שר אחד ממש ביום בו החליטה הממשלה להסיר את הסגר מעל רצועת עזה. השר ההוא, שאת שמו לא ממש קלטתי עד שהבנתי שכדאי להקשיב לאמרי השפר שלו, אמר בראיון רדיופוני כמה שעות אחרי ההחלטה ההיא כי איננו מבין את כל הרעש וכי מוטב שיפסיקו לבלבל במוח וכי דבר איננו חסר ברצועת עזה עם הסגר או בלעדיו. "אפילו מכוניות מודל 2010 הם הבריחו דרך המנהרות" אמר השר, והוסיף "תפסיקו לבלבל במוח עם זה שהם נמצאים במשבר הומניטרי".
גם על עצם הפסקת הסגר עצמה שווה להתעכב רגע. כמה נעים לדעת שמנהיגה אותנו ממשלה שקולה ואחראית, שיודעת לקחת החלטות שקולות ואחראיות, ואיננה נתונה ללחצים מבית או מחוץ. טוב שידעה להפעיל את הסגר ברגע הנחוץ. טוב שלא נכנעה למכרסמים מבית ומחוץ שניסו להפעיל לחצים למען הסרתו, וטוב ונאה שידעה להפסיק אותו מיד כשהושגו כל המטרות שלשמן הפעילה אותו מלכתחילה. זו מנהיגות כלבבי.
ומי יודע, עתה, משהוסר הסגר, אולי אפילו ארוחותיו של גלעד שליט יהיו עשירות יותר בטעמים ומגוונות יותר. אולי יזכה למנת חומוס טרי בשעת בוקר או חביתה עם עשבי תיבול לעת ערב. ומי יודע, אולי אף ילמד לבשל אצל שוביו, את מה שאנחנו כל כך נהנים לראות בו מטבח ישראלי.
---
בינתיים, על כל פנים, עד שישוב גלעד לביתו, ניאלץ להסתפק בחזרתם מן השבי של האבות מעמנואל (שאפשר לקרוא לה מעתה והלאה - עיר האבות). אני לא יודע מי שוחרר תמורתם ולמה, אבל אני בטוח שהמכה שספג שלטון החוק בישראל בסיבוב הזה, גם אם איננה נוקאאוט, היא בהחלט הפסד מסוכן שבטווח הארוך יוכיח את עצמו כהרבה יותר גרוע משחרורם של אלף אסירים עם דם על הידיים.
ובכלל כל העניין הזה עם הדם על הידיים - כל כך הרבה שנים בכלא לא היתה להם הזדמנות לשטוף את זה? אני מתפלא על השב"ס בעיקר.
---
תשע ועשרים. החבר הזה שלי, הארגנטינאי שהזכרתי למעלה, אי אפשר לדבר איתו בחודש של המונדיאל. אם חס וחלילה קורה משהו לארגנטינה בדרך, אני לא מדבר איתו עד האחד בספטמבר, וזה לא בצחוק. זו שאלה של אוויר לנשימה אצלו. אז אני איתו. כלומר לא ממש פיזית, כי הוא לא רואה את המשחקים עם עוד אנשים בחדר, זה לא אירוע חברתי בשבילו, אבל בליבי אני איתו. וגם עם גלעד.
---
ועוד דבר אחד קטן. תגידו, אם הממשלה תשחרר את גלעד שליט בשבת, החרדים יפילו אותה?
|