כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שיקום

    3 תגובות   יום שני, 28/6/10, 14:19
    זה לא סוד שקיבלתי תוכנית שיקום ביטוח לאומי אשר נתנה לי אפשרות לקבל כמה קורסים שיוכלו לשפר את הסיכוי שלי למצוא עבודה ולחזור למעגל התעסוקה. באוגוסט ימלאו שנתיים לתאונת הדרכים שעברתי ובה קרעתי רצועה בכף ידי הימנית. פוטרתי מעבודתי ומאז אני שייך לסטטיסטיקה של מובטלים שלא הצליחו לחזור לעולם העבודה. עברתי אבחון התאמה מקצועי ונמצאתי מתאים ללימודים אקדמיים. הבעתי רצון ללמוד להיות שף.
    "אינך יכול לעבוד במטבח של מסעדה, כי יש סכנה שתדביק אנשים בנגיף ה-HIV."
    "... ואיך בדיוק תתרחש ההדבקה?" שאלתי בציניות "אם תיחתך בסכין במטבח למשל? והדם שלך יטפטף לתוך הסלט..."
    "כמו שאת יודעת גבירתי המלומדת... מנתח לב באיכילוב שהתגלה כנשא HIV קיבל אישור להמשיך לנתח לאחר שכל המנותחים שלו נבדקו ונמצאו ללא נגיף ה-HIV..."
    "...ממממ אני ממש לא יודעת מה להגיד, באמת?..."
    "כן באמת" עניתי בהתרסה מביע את כעסי.
    "אבל איך תוכל לעמוד שעות על הרגליים במטבח? הרי אתה נכה ברגליך..." שאלה אותי יועצת השיקום
    "אני אולי נכה אבל זה לא אומר שלא אוכל לבצע את העבודה במטבח...."
    "אני מבטיחה לך שאם תלך לרעננה לקורסים של בית לוינשטיין אתן לך קצבה מליאה של 2200 ש"ח ותלמד 8 חודשים בתחום שלך"
    "אני מסוייג איך אוכל להתקיים בסכום כזה ועוד בלי אפשרות לעבוד כי הלימודים בין השעות שמונה עד ארבע אחה"צ"
    "אני לא אוכל לאשר לך להיות טבח או שף ולהתחיל קריירה חדשה, מוטב שתמשיך את הקריירה הנוכחית" ניסתה להמשיך ולהפעיל עליי מכבש לחצים
    "ואיך בדיוק תעזרי לי למצוא עבודה? הרי את יודעת שהשוק סגור בפניי אחרי גיל 45...."
    "מחלקת ההשמה שלנו בשיתוף מחלקת השיקום יעזרו לך למצוא עבודה..."
    "ואיזה סוג של עבודה? מהסוג שאתם מייעדים למפגרים, אני הרי נשא HIV ולא מפגר או מוגבל שיכלית"
    עניתי בכעס מנסה לעצור את הדמעות שנקוו בזוית עיני.
    "אני לא אוכל לתת לך ללמוד משהו חדש לגמרי.... אתה חייב להתמקד בתחום התעסוקה שלך עד היום..."

    הבנתי שאני במבוי סתום. הבנתי שאני לא מתקדם לשום מקום. קיבלתי את רוע הגזירה. אבל לקחתי קורס במכון פרטי מוכר ושידרגתי עצמי מקצועית.
    ניסיתי לשווא למצוא עבודה אך ללא הואיל. שום משרד לא הסכים לקלוט אותי למרות שירדתי בדרישות השכר שלי ב-2500 ש"ח ממה שהורגלתי בעבר. נאלצתי להידרדר לעולם הניקיון ופשיטת רגל שעדיין לא תמה. מחכה למשפט באוקטובר הקרוב.
    בינתיים עושה הכל בשביל לשרוד. מנקה בתים, משרדים, מוציא כלבים לטיול, שומר על כלבים בזמן חופשת הבעלים. לפעמים עבודה מזדמנת במקצוע שלי. פשוט מתגלגל מחודש לחודש במאבק להשיג את שכר הדירה ולשלם חשבונות. כמובן גם לפרנס את הכלב האהוב שלי שבלעדיו חיי אינם חיים.
    אוהב אותו כמו ילד שלי. ילד שבא מאהבה...

    ממחלקת ההשמה כמו שכבר הבנתם לא באה הישועה.
    טלפון של עובד ההשמה הציב אותי במטה "הועד למען החייל" בו אני אמור לשכנע אנשים לתרום לאירגון שמחזיק את קהלני בתור מנכ"ל ואני צריך להסביר למה בעצם הוא לוקח משכורת של  עשרות אלפי שקלים...
    התחנה הבאה הייתה סקרים "האם אתה מרוצה מתוכניות הלוויין?" או שאלות כמו "מה דעתך על טיב השירות שקיבלת מהטכנאי שביקר בביתך?"
    הקול מעבר לקו עונה תשובה מפתיעה "הטכנאי היה כל כך חתיך שאם הייתי אישה בטוח הייתי שוכב איתו...."
    תשובה מפתיעה אחרת "שידורי ה"יס מקס" היו כל כך חדים ואמיתיים שרציתי לעשות אהבה עם המסך...."
    כמובן שזו עבודה זמנית ולא תמיד היו משמרות בנמצא. הרגשתי מבודד חברתית ותעסוקתית כשאני נתקל בנתוני השתכרות של אנשים מן היישוב בעלי תואר אקדמי ומקצוע ראוי לשמו. הרגשתי תלוש וחסר בסיס וקרקע שנשמטת מתחת לרגליי...

    ניסיון אחר לעבוד בו היה בבית דירות, קומפלקס שבו הייתי אמור למלא תפקיד שומר בלובי, הגעתי לראיון כשבעצם ברגע האחרון מודיעים לי שלא אוכל להתחיל לעבוד לפני שאעבור הדרכה של חילוץ מהמעלית. ראיתי את האיש השמן בלובי מדבר בטלפון עם אמא שלו ונחרדתי....
    "האם אצטרך למצוא את עצמי בניוון מוחי כזה טוטאלי?" החלטתי לנטוש את החווייה המפוקפקת הזו בלרבוץ שעות בדלפק של לובי ולהרוויח משכורת מינימום.

    עברה לה שנה. סיימתי שלושה קורסים  מקצועיים. סיימתי קורס מיכא"ל מטעם הביטוח הלאומי. כל הכלים החדשים שקיבלתי לא סייעו לי בעולם העבודה. והלכתי מראיון אחד לשני. בסופו של דבר מוצא עצמי בקורס סדנה לכתיבה יוצרת של "הועד למלחמה באיידס".
    מאז אני כותב ומשתמש בכתיבה ככלי ביטוי תירפויטי שמספר את הסיפור שלי ומוציא ממני כעסים על המשפחה וחברים שנטשו ברגע האמת...
    כתיבה שעוזרת לי להתחבר לכאב שבפנים כי אחרת אני לא מצליח לצלוח את שכבת הבצל העבה שמקיפה את נשמתי ומונעת ממני לגעת בכאב האישי שלי. לא מסוגל לבכות סתם כך. חייב לכתוב. אז זולגות הדמעות שותתות דם מתוך ליבי הפצוע.

    הטלפון צלצל. המזכירה הקליטה הודעה לאקונית "תגיע לפגישה במחלקת שיקום בביטוח לאומי לגבי חידוש הקצבה".
    הגעתי לפגישה כשאני יודע שינסו לשלול ממני את חצי הקיצבה שאני מקבל ומשלמת לי את החשבונות.
    "הרופא אומר שאתה יכול לעבוד במשרה מליאה" עובדת השיקום דיווחה
    "ואיך בדיוק אני הולך לעבוד במשרה מליאה? רק בגלל שחסר לי אחוז אחד בודד לקיצבה מליאה ועכשיו תיקחו ממני גם את חצי הקיצבה? ומה אעשה איזרק לרחוב? מה בדיוק אני אמור לעשות לחיות מנדבות? כל השנים 20 שנה שילמתי ביטוח לאומי מכיסי ולא באתי בשום תביעות לביטוח לאומי. עכשיו אתם רוצים לזרוק אותי לכלבים?"
    "אני רק מספרת לך מה הרופא אמר בוועדה" ענתה יועצת השיקום
    "אני רק מנסה לעזור לך"
    "אני חי על נוגדי חרדה ויש מכתב מפסיכיאטר שמאשר זאת. את גם יודעת שסתם לא נדבקים בנגיף ה-HIV. יש סיבות של בעיות אישיות כמו לבדוק גבולות וללכת על הקצה..." היובש בגרון לא מנע ממני להמשיך "אם הייתי אדם בריא בנפשי לא הייתי רוצה להדביק את עצמי בנגיף. לא הייתי נוהג בצורה חסרת אחריות ומקיים יחסי מין ללא קונדום. אני פשוט רציתי למות, מה אתם לא מבינים? עכשיו  אני רוצה לחיות ולשקם את החיים שלי ומה התשובה שאת נותנת לי? שאלך לעבוד בטלמרקטינג בסקרים טלפוניים שלא תמיד יש משמרות זמינות, ולהרוויח 500 ש"ח בחודש? מה בדיוק אתם רוצים שיקרה שאצליח להתאבד ואז לא תצטרכו לשלם לי קיצבה? תאמיני לי שאני לא רוצה את הקיצבה. אני רוצה לעבוד ולהתפרנס לשלם ביטוח לאומי כמו כולם ומס הכנסה ולבוא הבייתה מיום עבודה."

    "במקרה ישנה עובדת השמה של תעסוקה אחרת" יצאה ממשרדה כדי לקרוא לה שתצטרף אלינו.
    "שלום, ספר לי קצת על עצמך" פתחה את השיחה. כמובן שחשפתי את עובדת היותי נשא נגיף ה-Hiv
    "אני נשא מזה 5 שנים ומתמודד בהצלחה עם בריאותי אך איני מצליח למצוא משרה הולמת לכישוריי"  המשכתי לתאר מה אני מחפש
    "חשבתי אולי ללוות נכה צה"ל על בסיס יומיומי"
    היא מיד נבעתה מהמחשבה שאני אטפל באדם אחר "אתה לא תוכל לעסוק בעבודה מהסוג הזה בגלל הסכנה הבריאותית. אנשים המיועדים ללוות נכי צה"ל עוברים בדיקות רפואיות. וכשיתגלה שאתה נשא תיפסל אוטומטית לתפקיד" ושוב הבאתי דוגמת המנתח מאיכילוב שניתח מאות ולא הדביק
    "לא אוכל למצוא לך עבודה כזו" המשיכה בעקשנות "גם ניהול משרד לא אוכל לספק לך כי פשוט אין הצעות עבודה כאלה."
    חשבתי לעצמי "מה בדיוק הם חושבים שם בתעסוקה אחרת "נשאים הם אנשים מפגרים? או מגיפה מהלכת שמדביקה אוכלוסייה דרך האוויר?
    או שמדביקים דרך לחיצת יד או חיבוק או אפילו חיוך? מה אני אמור לעשות ללבוש חליפת חלל של נאס"א?"

    הבנתי שמהם לא תבוא הישועה. אני אמשיך לנקות בתים ולהסיר את האבק מעל הרהיטים בנסיון לאבק את הבורות של החברה הכללית שחושבת שנשאים "מוקצים מחמת מיאוס"
    אז זהו שלא, אני אדם נורמלי בדיוק כמו כל אחד מכם. אני אפילו יותר בריא מרוב החברה ה"בריאה" כי אני נבדק כל שלושה חודשים ומקפיד לקחת את הקוקטיל בזמן. אני נמרץ אני חרוץ אני ממש "סופר-מן" שחי עם הנגיף. זה כל ההבדל ביני לבין אדם "בריא".

    בקרוב יהיה משפט שיקבע אם אני זכאי להמשך הקיצבה. האם אקבל קיצבה מליאה. לא יודע. מנסה לצוף מעל המים. למרות הקשיים. מקווה למצוא את נתיב ההצלחה שוב בחיי. לעבוד במישרה מליאה ולא להיות זקוק לחסדים. רק שעוד לא נמצא המעביד שיסכים להעסיק אותי.
    עד שלא יחוקקו חוק בכנסת נגד אפליית נשאי נגיף ה-HIV בחברה הישראלית אני נידון להישאר בשולי החברה. איך אמרה ויויאן לי ב"חלף עם הרוח"
    "מחר יהיה זה יום חדש".
    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/7/10 22:45:
      ושוב תודה לנאורה המדהימה שמאירה את חיי בתגובותיה לפוסטים שלי. תודה על הערות בונות ומחזקות. תודה גם לך מיס אייג'.
        1/7/10 12:49:
      אני גם חושבת כמו הכותבת לפניי. קודם כל, כל הכבוד שאתה פעיל ועובד בכל מיני עבודות אחרות, אבל בין עבודות ניקיון לבין מקצועות שלא מאפשרים לך בגלל ששומעים שאתה נשא, יש עוד מגוון רב של מקצועות. אני גם חושבת שלא תמיד חובה לגלות את הפרט הזה. לא ברור מה התחום שלך.
        1/7/10 08:23:
      כל הסימנים מורים שאין מה לסמוך אלא על עצמך, תוך ראייה אל מול המציאות, חשוב בינך ובינך חוץ מהתחומים שעושים בהם בעיות לנשאים, במה תוכל לעבוד, שב ועצב אחרת את קורות החיים שלך בהתאם, כנס לפורום תעסוקה כאן, פרסם את עצמך, ובצקביל חשוב גם על מיתוג ברדיוס הרבה יותר רחב ממקום מגוריך, אל תספר על הנשאות אלא אם כן תידרש לכך, כדי לעבוד כמנהל משתלה למשל אתה לא צריך לציין את זה מייד, במקביל לאחר שתחליט מה מתאים לך לעבוד הוצא הודעה בעניין בכל פורום אפשרי ועיתון מקומי אל תיכנע לפקידוניות, ואל תוותר לביטוח לאומי אם צריך קח חברה למימוש זכויות שתייצג אותך מולם.

      ארכיון

      פרופיל

      Gad Candle
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין