צטט: חכמת הכסף מיכל ליבנה 2010-06-27 14:54:39

מתי נשים מתחילות לחשוב על כסף?
מתי נשים מתחילות לחשוב על כסף ? סיפור אמיתי מהדוכן בשבוע הספר  

מאת: מיכל ליבנה

  בשבוע הספר שהתקיים החודש בכיכר רבין פגשתי את ורדה ונעמה. ורדה ניגשה אלי לדוכן הספרים העסקיים של הוצאת מטר, הושיטה את היד אל רב המכר שכתבתי, "בורסה, יקירתי", ואמרה בצחוק מתגלגל:

 "היי, זו את שכתבת את הספר הזה על הבורסה?" 

"כן", אמרתי לה, "כבר קראת את הספר?" 

"קראתי?", היא צחקה, "לא סתם קראתי. טרפתי בעמידה בסטימצקי, ובאתי לכאן במיוחד, בעקבות הידיעה בפייסבוק של saloona, כי אני חייבת לספר לך איך זה קרה. את לא תאמיני". 

"ספרי לי", ביקשתי כמעט בצעקה, כי הדוכן התמלא באנשים וכולם התחילו לדבר על כסף והצלחה עסקית בדיוק כשהכרוז הודיע שמאיר שלו חותם על ספריו בדוכן של עם עובד. במשך כל השיחה הזאת נעמה עמדה בצד. לאט לאט הבחנתי שהיא מקשיבה לנו ומחייכת. אבל בשלב הזה היא עדיין לא אמרה מילה.  

ואז ורדה התחילה: "את בטח יודעת בעצמך שאנחנו לא כל כך 'ייעוּציות'  בענייני הבורסה ושוק ההון. קשה לאתגר אותנו, ובכלל נדמה לנו שזה גברי ומסובך, כמו לנהוג על סמיטריילר".  

"כן", אמרתי, "אני מזהה את הגישה הזאת אצל הרבה נשים, אם כי בשנים האחרונות נשים התחילו 'לפתוח את התריסים'". 

"גם אני כזאת, אבל לא מזמן נכנסתי לסטימצקי", היא המשיכה, "וביקשתי ספר על שיווק ומכירות. הפנו אותי למדור 'עסקים וקריירה'. הושטתי את היד להוציא ספר שסיקרן אותי ופתאום הספר שלך, "בורסה, יקירתי", גלש מהמדף, נפל לי על הראש ונחת על הרצפה". 

 "אוי, סליחה". "להפך", היא צחקה, "את לא מאמינה מה שזה עשה לי. התכופפתי, הרמתי את הספר, החזקתי אותו ביד וחשבתי לעצמי: מעניין ממתי הבורסה היא פוּצי-מוּצי? מה פה כל כך 'יקירתי'? ואז פתחתי באיזה עמוד מקרי וראיתי את האיור הזה". 

היא דפדפה בזריזות בספר שהחזיקה והראתה לי את הציור של גשם הדיבידנדים בעמוד 70               
"את שומעת, מיכל", התפקעה מצחוק, "את לא מאמינה מה האיור הזה עשה לי. אחזה אותי סקרנות אדירה, ממש נשאבתי פנימה, והתחלתי לקרוא שם בעמידה, ליד המדף של עסקים וקריירה, ולא זזתי משם עד שהסלולרי שלי צלצל ובעלי שאל אותי לאן נעלמתי. אז קניתי לי את הספר הזה וגמרתי לקרוא אותו תוך יומיים". 

"סיפור מגניב", אמרתי לורדה, ואז נעמה הצטרפה לשיחה. היא אמרה שהיא הפסיקה לכעוס על בעלה.

ורדה שאלה אותה "למה בכלל כעסת עליו?" 

נעמה התקרבה אלינו ואמרה: "בעלי הוא שף במסעדה יוקרתית בתל-אביב. לעתים קרובות הוא נוהג להיכנס לחנויות ספרים ולקנות שני סוגים של ספרים: ספרי בישול וספרי בורסה והשקעות. על ספרי בישול אין לי טענות, כי אני מתייחסת לזה כאל ספרות מקצועית. אבל תמיד כעסתי עליו שהוא מבזבז כסף על ספרים בנושא הבורסה וההשקעות, כי הרי אין לנו מי-יודע-מה כסף להשקיע בבורסה". 

ורדה הקניטה אותה: "אולי יש לכם ואת לא יודעת?" 

"לא", היא אמרה לה, "אין לנו. אבל תשמעי – לפני חודשיים בערך הוא שוב הגיע הביתה עם שני ספרי בישול חדשים וספר בורסה אחד. אני כבר ממש התרגזתי עליו ואמרתי לו, 'מה אתה עוד פעם קונה לך את השטויות האלה על הבורסה? חבל על הכסף'". 

"ואז", נעמה לקחה מידיה של ורדה את הספר שלי, "הוא החזיק ביד את הספר הוורוד הזה, הוריד לי כאפה קטנטנה על הראש ואמר לי: 'זה לא בשבילי, זה בשבילך, יקירתי. תקראי את זה. עכשיו. אני יוצא עם הילדים לסיבוב בפארק הירקון'. והוא קם, לקח את הילדים והלך".

 "נו, ורדה התעלקה על נעמה, "נו, נו, קראת?" "כן. קראתי וקראתי עד הסוף. ואת יודעת מה? הרגשתי שאני כבר לא כועסת על בעלי. הבנתי שאני מתחילה לחשוב איך כסף-עושה-כסף. זה סיקרן אותי. ניגשתי לספרים הישנים שלו והתחלתי לקרוא גם אותם, והיום באתי לחפש את הספר החדש על וורן באפט". 

בשלב הזה ורדה כבר התעניינה בספר הגדול על וורן באפט, אבל היא לא יכלה לשתוק. היא הרימה את העיניים והכריזה: "מיכל ליבנה, הנה לך הסבר לא רציונלי ולא מדעי: נשים מתחילות להתעניין בכסף אחרי שהן חוטפות זבּנג על הראש..."