| לפנות בוקר עכשיו. בערך ארבע. החלטתי לכתוב – מהר, בלי לחשוב, בלי למחוק. לכתוב ולשלוח. לא בטוח אפילו למה. זה לא מכתב שמחייב תגובה. כנראה יותר בשבילי מכל דבר אחר. חזרתי לפני איזה שעה מאדווה. בחורה חמודה – חייכנית וטובת לב. גרה בנאות אפקה, עובדת בחברת תרופות. יצאנו כמה פעמים. ארבע, חמש, לא ממש זוכר. אני משתדל בכל כוחי להיפתח אליה. למצוא עניין, ליצור קשר. ורגש. אבל הראש והלב כל הזמן חוזרים אליך. אני רואה את היד שלה מונחת על החזה שלי – יד עדינה ורזה. וכל מה שאני מצליח לדמיין זה את היד שלך נוגעת באותו מקום. ומיד הלב פועם מהר יותר. אני מסובב מעט את הראש ומריח לה את השיער. ריח נעים. אבל כל מה שאני רוצה זה להיזכר בריח שלך. ריח שהולך ומתעמעם. אני מותש. מותש מגעגועים אהובה שלי. |