0

9 תגובות   יום שני, 28/6/10, 22:42

סופ סופ מצאתי את עצמי עם ספר ביד ולא כדי לקטלג אלא ממש לקרוא...

לקחתי את הספר 'הביתה' (אסף ענברי, 2009 הוצאת משכל).  לרוב, אני משתדלת לא לקרוא ביקורת על סיפורת כי הרי כל אחד וטעמו, מחשבותיו, העדפותיו, ציפיותיו הוא, אבל כשיצא הספר קראתי כמה ביקורות בגלל הסקרנות, ומרובן עלה מרמור, או מסקנה כאילו יש במחבר איזשהו כעס על הקיבוץ, אכזבה ועוד אי אלו תובנות. אולי זה מה שהרחיק אותי מהספר כי כמה עוד אפשר לשמוע על כל העוולות וכל הדברים הרעים וכמה רע היה בקיבוץ פעם - זה לא מוזר שאף פעם לא כותבים כמה טוב היה אלא רק  כמה רע?  (ואולי רק לסובלים יש כישרון התבטאות - מחשבה שעולה כרגע)...

התחלתי לקרוא.  ומצאתי סיפור.  לא יותר לא פחות.  אמא שלי, שקראה את הספר לפני, אמרה לי שהשמות בספר אמיתיים, האירועים אכן קרו, ז"א שמדובר בעצם בתיעוד תקופה...איפה הביקורת ואיפה הנגד?  אדם מספר סיפור של תקופה...

 

מצאתי קטע שהעלה אצלי חיוך, מקווה שגם אצלך

"..הקיבוץ נבנה לאט, אבל התמסד מהר.  החברים כבר לא הסתפקו בוועדה הכלכלית.  המציאו ועדות לכל דבר ועניין. ועדת עבודה, ועדת חברה, ועדת חינוך, ועדת תרבות, ועדת דירות, ועדת בריאות, ועדה לעזרת קרובים, ועל כל אלו - ועדת הצעות, שתפקידה לנקוב בשמם של חברים המתאימים בעיניה לכהן בשאר הוועדות ובכל תפקיד במשק..." (עמ' 106-107)

 

...מי אמר ש'מבצע סבתא'  זה רק סרט...

דרג את התוכן: