שמעו סיפור מדהים שקרה לי לפני שבוע...

יום שישי ... ממש לפני שאני סוגרת את  דוכן המעצבים שפועל בימי חמישי ושישי בדיזנגוף ת"א.

מגיע גבר מבוגר כבן 70-80, לבוש בחליפה נאה כשעל זרועו תלויה בחורונת יפיפייה ובלונדינית (כמובן). הם עוברים בין הדוכנים כשלבסוף הם מגיעים אלי. אני שומעת את המבוגר אומר לילדונת: "זה נראה לי המקום. הבגדים הכי יפים והכי יקרים... תבחרי מה שאת רוצה וכמה שאת רוצה... " אני התבוננתי בבלונדינית שפניה קרנו באושר בלתי ניתן לתיאור. היא נמרחה על המבוגר ואמרה לו : "הוי כמה שאני אוהבת אותך... אתה מקסים מקסים מקסים" ונתנה לו נשיקה מצלצלת.

היא לקחה מספר שמלות... את כל המחוכים מהעור היקרים (שקיוויתי שאף אחד לא יקנה אותם)

והחלה למדוד. האמת ? היא הייתה פצצה והבגדים הלמו אותה כולםםםםםם.

כל בגד שמדדה המבוגר אמר לה : "קחי... זה שלך".

הם חזרו עם ערמת בגדים ... והיא הייתה מאושרת.

אני כמובן התמוגגתי.

א. בגלל שהרגשתי שעשיתי קופה נאה

ב. כי אהבו את הבגדים שלי והם באמת נראו נפלא עליה. 

ואז השתנו פניו של המבוגר והבלונדינית שזיהת את העצב על פניו שאלה :"מה קרה?"

והוא ענה : "שכחתי את כרטיס האשראי שלי" אבל אני רוצה שהבגדים המקסימים יהיו שלך ...

הוא רשם צ'ק ואני... שלא מוכנה לקבל צ'ק על סך אלפי שקלים בלי לבדוק אם יש לו כיסוי ... סירבתי בעדינות (עם כל הצער בדבר). המבוגר חשב רגע ואמר לי: "קחי את הצ'ק ותשמרי על הבגדים וביום ראשון נבוא לקחת אותם".

ביום ראשון רצתי לבנק וגיליתי שלצ'ק אין כיסוי ואין לו בכלל כסף...

הרמתי טלפון (שהיה רשום על הצ'ק) ואמרתי למר כהן שלצ'ק אין כיסוי...

ואתם יודעים מה הוא ענה (המניאק)?

שהוא יודע ואני יכולה לקרוע את הצ'ק ולהחזיר את הבגדים לקולב...

והודה לי על הוויקנד הכי נפלא שהיה לו מזה הרבה שנים...

מניאק.

מסקנה : עדיף ציפור אחת ביד מ 100  ציפורים על העץ...

סליחה... עדיף שמלה אחת ביד מ 100  שמלות על הקולב...

ואת זה למדנו שתינו גם אני וגם הבלונדינית.