
קורה לכם שאתם מכינים שניצל ולאט לאט מצטברת לכם על היד שכבה אחר שכבה של פרורים/קמח/ביצה, עד שכף היד שלכם נראית כמו רגל של סממית? (יש כאלה שלא אנקוב בשמן, די אם אומר שזנבן הולך אחריהן, שאוהבות לאכול את הדבר הזה). אז הפתרון שניתן לי לבעיה על ידי מורי ורבי שף מוריס הנדלר הוא פשוט: יד אחת טובלת ברטובים (ביצה) ומניחה ביבשים והיד השניה היד "היבשה" מצפה בפרורי לחם. כך לא מצטברות הגולות האלה של עיסה על היד. |
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נראה לי נכין את "ספר הטיפים לשניצל"
יגאל, הכנתי שניצלים (עם קמח בהמלצתך)
וחשבתי שגם לי יש מה לתרום
אז כשאני דופקת אותם, כי אנחנו אוהבים דקים
אני מכניסה את החזה עוף לשקית נילון ודופקת
ע"מ להמנע מליכלוך של נוזלי העוף
אני ישר מראה לכליון את הפוסט הזה.
כטבח הראשי במרתף הוא בטח ישמח לשמוע טיפ חשוב שכזה.
נצחוני מנצח מוצלח. השום בתוך הביצה נראה לי (לילדים לא...).
למה אמרתי יין אדום מתוק ? כי אני מזפתת את השניצלים בפלפל שחור
גרוס, על כן היין המתוק מרככך את החריפות של הפלפל וזה יוצא טעים
השילוב בין שניהם.
לכלוך נכנס גם מתחת לצפרניים קצוצות. מנקים עם מברשת!
אצלנן חייבים לתבל בפלפל שחור שום ופפריקה, אחרת הילדים מחזירים למטבח...
שווה ניסוי. אני מעדיף אדום יבש ואפשר באותה הזדמנות גם לתבל בקורנית.
אף אחד לא מנקה אחרי את המטבח והרבה פעמים נכנס לי לכלוך מתחת לציפרניים!
קמח, ביצה עם תבלינים, פרורי לחם עם גרידת שום.
תנסה כך ותשתדרג, ברור בקמח לפני הביצה אחרת
זה יוצא סתם שניצל.
עוד שדרוג אציע לך, אם יש לך זמן ואתה אוהב מתובל
לתבלן רק בפלפל שחור ערב לפני ולשים בצלחת או
כערית ולכסות עם יין מתוק פשוט לקידוש ללילה.
סנה
לא ידעתי אתה כזה רגשני.
להכין אוכל אצלי אלה רגעים של התרוממות רוח.
הוא אשר אמרתי ליגאל. לגברים אין בעית התלכלכות כי שום דבר לא נכנס להם מתחת לצפורניים. וחוץ מזה לגברים יש תמיד נשים שמנקות את המטבח אחרי היצירתיות הגברית.
שום חוסר חיבור. גם עם כפפות וגם אם הייתי עצבנית בזמן הבישול, יוצאים לי דברים חלומיים. ואני דווקא אוהבת להתלטף בלי שום בגד באמצע, בהקשר אחר.
וואלה? מפחיד האזבסט. גם לי הפוליאתילן לא נצמדת אבל עדיין עדיפה על התלכלכות.
בטח שאתה אוהב להתלכלך בבישול כי אין לך צפורניים ארוכות של אישה, והגי'פה לא נכנסת לך בצורה מעצבנת מתחת לצפורניים.
אני חובשת כפפה, טובלת בביצה, בפרורים, ושוב בביצה ובפרורים את החתיכות שחתך לי הקצב בדקיקות ובלי להחטיף לחזה עוף מכות מוציאות נוזלים ועסיסיות, שמה מעט מלח בתערובת הפירורים, בלי תבלינים מיותרים ובלי פלצנות מיותרת
- ויוצא לי שניצל חלומי


המתכון שלי הוא, קודם כל להכין מהלב, אם אין את זה לא משנה מה תתבלנו ובאיזה סדר,
יש תווך של מידות ויכולת "להכנה מהלב", כשהמגע הפיזי הבלתי אמצעי עם מוצרי המזון הגולמי, הם הביטוי החזק ביותר
של היכולת להכין מהלב. זה כמו ההבדל בין ליטוף על עור חשוף, לבין ליטוף על הבגד.
הימנעות ממגע, ומהתלכלכות, אפילו אם רק ריגשית, מבטאת מידה מסויימת של חוסר חיבור.
טוב קיצי,
הטיפ לא מיועד לאושיות אוכל שכמותך. לא חשוב איך תכיני את השניצל, אצלך הוא בכל מקרה יצא מצויין!
אני בכלל לא נוגעת בידיים נועצת מזלג בשניצל
טבילה בביצה טבילה בפרורי הלחם והופ למחבת (:
תנסה ......
היי רות
ההבדלה בשימוש בין הידיים קיימת גם אצל ההודים...
המתכון שלך מרגיש לי נצחוני, פשוט הילדים שלי התרגלו שאת התבלינים אני מפזר על הבשר לפני כל הטבילות.
אני מעדיף בלי כפפות כפפת לטקס? מכילה בתוכה בדרך כלל טלק (שפעם הכיל אסבסט) וכפפת פוליאתילן (ניילון עאלק) לא נצמדת ליד וזה לא נוח לי.
בקיצור אני אוהב להתלכלך בבישול!
ההבדלה הזו בשימוש בין הידיים נמצא כבר ב"שולחן ערוך"
אלא ששם ידיים מבדילות בין מה שנלקח מהשולחן ומה שנולד כתוצאה מעיכולו.
אני טובלת ב- קמח מעורב עם מלח ופלפל,ביצה שמעורבב בה שום כתוש, ולבסוף פירורי לחם
כל הדרך עם מזלג
שעל שיניו נוטה להדבק עיסה
כוס מים בצד הצלחת- מסירה את הנדבקת תוך כדי ריצה מצלחת לצלחת
ריקי
אם קודם תטבלי בקמח ואז בביצה הביצה "תתפס" יותר על השניצל. יוצא יותר טעים!
(נ.ב. לא קמח תופח כמובן)
אני מכינה שניצלים
עם קודם ביצה ואח"כ פירורי לחם
ושוטפת את הידיים
בין לבין
טעיםםםםםםםםםםםםםםםם
את טובלת בקמח לפני הביצה?
זה טיפ של שפים שעושים עשרות שניצלים ביום.
אני עושה את זה עם המזלג בצורה כל כל אלגנטית
שכמעט ולא נשאר לי כלום על הידיים הידעת?
אגב עושה את זה מהר מאוד.