כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    0

    בנות צלפחד בפרשה היו הפמניסטיות של תקופת המקרא

    0 תגובות   יום שלישי, 29/6/10, 22:53

     

    בנות צלפחד היו הפמיניסטיות של תקופת המקרא

     

    בניגוד למקובל לחשוב, הפמיניזם אינו נחלת העולם המודרני. כבר בימי קדם נלחמו נשים על זכויותיהן, על מעמדן האישי, החברתי, הכלכלי, המדיני. במאבקן של בנות צלפחד, התקיים בנוסף להיבט האישי - מאבק פמיניסטי תקדימי, שהביא לשינוי בפסיקה ולתקדים בעל השלכות ציבוריות וחברתיות.

     

    עו''ד אביעד הכהן אומר:"פרשת הירושה של בנות צלפחד היא, אולי, העדות הראשונה בתורה למעין מאבק "פמיניסטי" מובהק... ולמרות התביעה הנחרצת והחדשנית, אולי אפילו מהפכנית, הקב"ה ומשה אינם רואים בתביעת הזכויות של הנשים חוצפה או הפרה חמורה של הסדר החברתי".

     

    חמש בנות צלפחד שלפי רש"י היו חכמניות ,דרשניות וצדקניות -יצרו תקדים הלכתי לפיו בנות יורשות את רכוש אביהן כאשר אין בנים זכרים.

     

    בשנה האחרונה לנדודי בני ישראל במדבר, באו חמשת בנות צלפחד: מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה{עצם ציון שמותיהן מצביע על חשיבותן}, המוזכרות במקרא בעיקר בספר במדבר. הן מגיעות אל משה בתקופה אשר באה לאחר תקופת יתרו, בה נעשו סיווגים ותתי סיווגים לגבי הטיפול בתלונות העם.

     

    בדרישה עצמה יש תעוזה רבה: על סף הכניסה לארץ, חלוקת הנחלות בעיצומה ודי ברור שבתקופה ההיא יש לארץ, לקרקע, חשיבות כלכלית חקלאית ממדרגה ראשונה .האדמה כאחוזה נועדה לפרנס את המשפחה והשבט, וברור שהמפרנס באותם ימים הוא הגבר, הבעל.בקשתן של  בנות צלפחד נראית חדשנית ואולי על פניה אף קנטרנית (מעין דרישה פמיניסטית שוויונית מוגזמת). גם צורת הבקשה נראית בעייתית, מהפסוקים עולה כי בנות צלפחד עומדות "לפני משה - ולפני אלעזר הכהן –ולפני הנשיאים וכל העדה פתח אוהל מועד", כלומר זהו מעין דיון פנימי, שכאשר משה לא ידע או לא ענה להם, עברו לאלעזר משם לנשיאים ולבסוף הן עומדות בפומבי מול כל העדה - ומעלות את בקשתן המחודשת והמתמיהה - נחלה בתוך קהל עם ישראל.

    הנושא שלהם תקדימי:

    אביהן,צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה מת במדבר בצאת ישראל ממצרים. אלמלא מת צלפחד בחטאו, הרי שהיה נוחל בארץ, כראש בית צלפחד, ובנוסף כיורש של חפר.אחיו. לטענתן, עליהן לקבל חלק ונחלה בארץ ישראל, אף על פי שהחוק המקראי מתיר רק לבן לרשת את אביו זאת  מכיוון שאביהן מת ללא בנים לכן,על בנותיו להתחלק בירושה.

    הן נימקו את דבריהן בכך שאביהן מת בחטא פרטי שלו [חטאו של צלפחד לפי  דעה אחת, היה מקושש עצים בשבת ונענש על כך בסקילה. לדעה שנייה, היה מן המעפילים שניסו לעלות לארץ למרות שמשה אמר כי הזמן אינו כשיר לכך],ומשום כך אין לשלול את זכותו לנחלה בארץ ישראל, ולכן יש להעביר את נחלתו לבנותיו.

    בנות צלפחד, גם לו לא היו מוגנות, לא היו רעבות ללחם ועתידן הכלכלי היה מובטח אף ללא הירושה, כי בהינשאן לאחרים ממילא רכוש בעליהן היה בשימושן כפי שקרה לכלל בנות ישראל. דאגתן הייתה לכך ששם אביהם ונחלתו יוותרו בחוג המשפחה. מטרה זאת הייתה בבסיס תביעתן.

     

    משה פנה אל האלוקים, שהורה לו לקבל את טענת בנות צלפחד ולהעניק להן חלק בארץ.

     

    בנות צלפחד נטלו שלושה חלקים בנחלת א"י:

    -חלק אביהן;

    -חלקו עם אחיו של צלפחד בנכסי חפר אבי אביהן, ששניהם צלפחד וחפר היו מיוצאי מצרים ולהם נחלקה א"י;

    -חלק בכורתו.

     

    תקדים זה מיוחד במינו, בכך שהוא מהווה התפתחות תוך-הלכתית שמתוארת במקרא עצמו. בני משפחתן משבט מנשה העלו בעיה שנוצרה עם החוק החדש הקובע ,שנשים יכולות לרשת את אביהן במקרה ונפטר ללא בנים:הזהות השבטית נקבעת על פי שייכותו השבטית של האב. אם יינשאו בנות צלפחד לאנשים משבט אחר, בבוא היום תעבור נחלתן אל ילדיהן, שלא יהיו משבט מנשה וכך תיגרע נחלתו של שבט מנשה.

    ההסדר שנמצא לבסוף הוא שבנות צלפחד יחויבו להנשא לאנשים משבט מנשה  הלכה זו חלה רק עד לאחר שבני-ישראל נכנסו לארץ, כבשוה וחילקו אותה. מכיוון  שבנות צלפחד לא באו לקנטר או ללחום את "מלחמת השוויון" - פמיניזם בכל מחיר. מאחורי דרישתם עמדה כמיהה אמיתית לנחול בארץ ישראל, לכן מבקשות הן ככל משפחה אחרת, חלק ונחלה בארץ מחד, ומאידך ברגע שיש חשש שעניין זה עלול לפגוע בשבט כולו, הן מסכימות להינשא באותו מטה.

     

    טל רבינוביץ' בכתבתו מציין שתי נקודות לציון:

    • "משה לא פסק לחומרה, הוא לא נקט במיצוי הדין על הצד המחמיר, למרות שיכל לעשות כן. בלי להעמיס קושי ולסבך חיים הוא פתר את הבעיה!
    • משה לא ניסה להסתתר מאחורי מנגנונים בירוקרטים שהיו קיימים כבר אז, כאמור, לאחר פרשת יתרו - הוא לא שלח את בנות צלפחד לשופטים שמתחתיו, אלא פתר את הבעיה שניצבה בפניו באופן ישיר ומיידי".

    מכאן,אם יש מי שאומר שאין שוויוניות בתורה,יש בפרשה זו לסתור טענה זאת

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      אסתר רבקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה

      רשימה