חזרנו אתמול מטיול, באריקיפה, נקראת גם העיר הלבנה. מאוד הזכירה לי את ירושלים, אבל באוירה צעירה ולא של "חולצה לבנה"....

היה ממש כייף, היינו שלושה לילות והיה נהדר, הילדים היו כבר בשלים, כמונו, לטיול, והעובדה שטסים במטוס, אבל נשארים בפרו היתה לא קלה לעיכול לשניהם אבל עברנו את זה ("אמא, איזה יופי, גם פה רואים מונדיאל").

בכל אופן החלטנו, נחום ואני שנשלב טיול עם מונדיאל , טיול רגוע.

כך קרה שיצאנו מלימה ב 03:00 כי היתה טיסה זולה משמעותית, טסנו (שעה וחצי), מצאנו מלון, ראינו משחק אחד, היינו בשני מוזיאונים, שתי מסעדות ובערב יצאנו לראות ריקודים פרואנים מקומיים.

חזרנו עם עדי בידיים שלי (עירנית כאילו ישנה שעתיים.... בעצם ישנה שעה),

איה בידיים שלו (ישנה), ויוקי בהליכה סהרורית.

למחרת, ארוחת בוקר, משחק כדורגל, מוזיאון אחד עם המומייה האחרונה שהתגלתה (הילדים לא רצו לראות אז נשארו בחוץ), ארוחת צהריים בעמידה, כי כרגיל מאחרים, וכרגיל חושבים שהאוטובוס יצא בזמן, וכרגיל לא יוצאים בזמן) סיור של 4 שעות באוטובוס פתוח כולל קיטורים של יוקי, (עד שנתתי לו את המצלמה שלי והיה שקט והוא נהנה מאוד), מסעדה (בכל זאת, זו פרו) והכנה לטיול למחר....

ביום השלישי, הילדים, כבר לבד בנוהל ארוחת בוקר, הפסדנו משחק כדורגל (אבל התעדכנו תודות לטכנולוגיה), יציאה לטיול של יומיים לקניון קולקא לראות קונדורים.

היה נהדר, למעט העובדה שהיה צפוף מאוד, וארוך (טוב, את זה ידעתי מראש, ובכל זאת). כיאה לטיול שנתי, האבסנו את הילדים בממתקים (גם סוכריות קוקה, שהן מעולות לגבהים. אבל גם. לא רק....), ישבנו במושב האחורי, והתחלנו לעלות לגובה בסיבובים נוסח עליות סדום. העפלנו לגובה רב 3900 מטר, ואז איה ראשונה, ואחריה יוקי ועוד חברים באוטובוס הקיאו. עדי התנהגה למופת, ואפילו לא ממש נרדמה...

בערב הגענו למלון די בסיסי, ומייד יצאנו (במסגרת הטיול הרגוע) למעיינות חמים – היה ממש קפוא בחוץ (אני לא נכנסתי) אבל הילדים ונחום היו מאושרים, ולהפתעתי היה ממש נקי (החוויות הקודמות היו מלוכלכות). ואז, כדי שהיום יהיה מלא ומספק, הלכנו לערב פולקלור (עדי ישנה יופי מתחת לרמקול) ממנו זחלנו כולנו על ארבע לחדר שכבר לא היה משנה אם הוא בסיסי, וישנו ממש עד השעה.... 05:00 (ובשלב נזה היא קמה במצב רוח ככ טוב, שהיא לי לא נעים להשכיב אותה בחזרה..)

בכל אופן היה ממש קר, ובבוקר התעוררנו, ונסענו לקניון קולקא, השני בגודלו בעולם (הפרואנים הם עם גאה) והיה מרשים מאוד!! כבר כמעט הלכנו הביתה בלי לראות קונדור, ויוקי שעדיין אחז במצלמה, צילם את הגלויות שמוכרים שם, ואני כבר כתבתי לי את הבלוג בראש (איך טסנו לאיקיטוס לראות דולפינים ורודים ולא ראינו, ואיך...) ואז בדרך לאוטובוס, הם הגיחו במלוא הדרם! ענקיים ומרשימים!

הילדים, אנחנו, כולם התרשמו והיה מרגש לשמוע אנשים מכל העולם, בכל הגילאים צועקים "וואו" בכל פעם שקונדור מופיע.

לי אישית היה נראה, שאחד הקונדורים התרגש מהעניין, והופיע כמה פעמים, תוך שהוא מתקרב לאנשים באופן חשוד...

זהו, ואז התחלנו את החזרה הרגועה באוטובוס הצפוף בחזרה לאריקיפה, ולהפתעתי אף ילד קיטר (רק נחום ואני). עדי ישנה רוב הדרך, מה שהיה מאוד נוח, כי היא לא מפסיקה לזוז כשהיא ערה, וגם מדאיג, כי זה ארך כ-3 שעות. בכל אופן, כשירדנו לגובה "נורמלי" היא חזרה לעצמה, ורציתי לבקש מהנהג שיעשה סיבוב...

ואז, היות שהיתה לנו טיסה הביתה באותו יום מאוד מאוחרת, תכננו לקחת חדר לשעתיים, שלוש, אך לא היה פנוי, אז.... יצאנו לרחוב, ראינו משחק כדורגל בשידור חוזר, אכלנו, ונסענו לשדה התעופה.

בסוף הגענו הביתה הביתה בשעה 01:00.

בהחלט עייפים ומרוצצים!

היום הוכרז כיום רגוע ונחום תיכנן:

שיעור טניס

לעזור להורים

לסדר כמה דברים בבית

לקחת את הילדים לסרט.

אני תכננתי לא לעשות כלום. ואכן לא עשיתי כלום, חוץ מכביסות, כי טמפורה ביום חג (חג הדייגים, אם להיות מדוייק, שחוגגים אותו יום לאחר יום הסביצ'ה), ומחר היא לא תספיק את הכל....

הילדים לא רצו לצאת מהבית, להפתעת נחום המתוסכל, ויצאו רק ב 17:00 להורים של נחום

בסוף נחום נכנע וגם היה בבית רוב היום (ותודה למונדיאל J)

זהו, בחודש הבא, יש חופש של שבועיים, אז אנחנו חושבים על טיול רגוע....