כותרות TheMarker >
    ';
    0

    הוא כבר כאן, החופש הגדול - יש לנו שתי ברירות...

    34 תגובות   יום חמישי, 1/7/10, 08:32

     

    כשאני חושבת על החופש הגדול של הילדים, אני מהרהרת בנו ההורים. לא באותם יחידי סגולה, שהגעתו מנפצת על לבם גלים של אושר ושמחה, אלא דווקא יותר באלו המיוסרים, שמתייחסים אל החופש הגדול כאל סיוט חם, מיגע ומתמשך. ה"עונש הגדול" השנתי, שמעלה את הצורך למצוא סידור לקטנים, חובה מצפונית להקדיש ימי חופש להתחככות מיוזעת בחום של 40 מעלות עם אלפי ילדים קופצניים וצרחנים המבלים עוד יום מהביל עם הורים מיוסרים אחרים, מצטופפים בפארקי מים, בלונה-פארק, בבריכות שחיה, בגני-חיות....

    ולצד הקטנים, מנהלים ילדינו הבוגרים סדר יום עשיר ומניב במיוחד, שנע על-פי-רב בין שינה עד לשעות הצהריים, גיחה למטבח לנשנוש קל, כמה שעות העשרה של face book וטלוויזיה, בין לבין שיחות טלפון אינסופיות, מקלחת, התייפייפות לקראת יציאה, סרט, בית-קפה, מפגש בבית פנוי של חבר/ה ובעיקר מה שזמין וזול, בילוי לילי  בגני השעשועים עד לשעות הבוקר הקטנות.

    ועדיין לא הזכרנו את הדאגות שמתעצמות בתקופה זו בכל הקשור באלכוהול, עישון ואלימות ו...את הקשר בין החופש הגדול לתזרים המזומנים....

    אז בימים שבשגרה, בהם אני לא מגיעה לקצה של עצמי, אני מהרהרת ביני לביני, (כשתחושה קלה של ספק סיפוק ספק זחיחות הדעת מתגנבת למחשבותיי), שעם השנים מצאתי לעצמי מקום טוב באמצע, מצליחה לחיות איתו, עם החופש הנצחי הזה, די בשלום. לא מאוימת מתכניו ולא מיואשת מאורכו. אפילו מוצאת בו פה ושם יתרונות (אף אם הם עדיין זעירים למדי), בוחרת בילויים יומיים ונופשים משפחתיים שאני מצליחה לעמוד בהם, משתדלת לצמצם תסכולים וכעסים אל מול בטלת נוער אינסופית, משכנעת את עצמי שיש בזה גם טוב, שזה לא לנצח ובעיקר שהחשוב ביותר הוא שכולנו נצלח אותו בריאים ושלמים. ואם אפשר עם חיוך ושמחה, הרי זה משובח.

     

    אני מצרפת באהבה ובחמלה סיפור של מחבר אנונימי אשר קבלתי במייל, סיפור שעשוי לעזור בהתמודדות עם משבר רציני כמו גם עם אירועים יומיומיים, ולעניינינו כרגע, החופש הגדול, הארוך, הקולני והמיוזע, זה שלעיתים מרגיש, בשבילנו ההורים, כמו עיר ללא הפסקה, אלא שלא אנחנו המבלים העליזים בעיר הזו.

     

    ג'רי הוא מנהל מסעדה. הוא תמיד במצב רוח טוב. כשמישהו שואל אותו מה שלומו, הוא תמיד עונה: "אם הייתי יותר טוב, הייתי תאומים".

    רבים מהמלצרים במסעדה שלו התפטרו כשהוא החליף עבודות, ועברו איתו ממסעדה למסעדה כדי שיוכלו לעבוד תחתיו.

    יום אחד ניגשתי לג'רי ושאלתי אותו: "אני לא מבין! אף אחד לא יכול להיות חיובי כל הזמן. איך אתה עושה את זה?"

    ג'רי ענה: "בכל בוקר כשאני קם, אני אומר לעצמי שיש לי שתי ברירות היום. אני יכול לבחור להיות במצב רוח טוב או שאני יכול לבחור להיות במצב רוח רע.

    אני תמיד בוחר במצב רוח טוב.

    כל פעם כשקורה משהו רע, אני יכול לבחור להיות הקורבן או לבחור ללמוד מזה.

    אני תמיד בוחר ללמוד מזה. 

    כל פעם, כשמישהו בא להתלונן בפני, אני יכול לקבל את תלונתו או להצביע על הצד החיובי שבחיים. אני תמיד בוחר בחיובי".

    "אבל לא תמיד זה קל", מחיתי.

    "זה כן", אמר ג'רי. "החיים מלאי בחירות. כשאתה מוציא את כל הדברים חסרי הערך, כל מצב הוא בחירה. אתה בוחר כיצד להגיב למצבים. אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב רוחך. זו בחירתך כיצד לחיות את חייך".

    מספר שנים אחר-כך שמעתי שג'רי עשה משהו שאסור לעשות בעסקי המסעדות. הוא השאיר את הדלת האחורית פתוחה. בבוקר הוא נשדד על-ידי שלושה גברים חמושים. כשג'רי ניסה לפתוח את הכספת, ידיו, שרעדו מעצבנות, פספסו את הצירוף הנכון. השודדים נלחצו וירו בו. למזלו, הוא נמצא במהרה והוחש לבית-החולים. אחרי 18 שעות ניתוח ושבועות של טיפול נמרץ, ג'רי שוחרר מביה"ח עם רסיסי כדורים בגופו.

    ראיתי את ג'רי שישה חודשים אחרי התאונה. כששאלתי לשלומו הוא ענה: "אם הייתי יותר טוב, הייתי תאומים. רוצה לראות את הצלקות שלי?"

    סירבתי, אבל שאלתי אותו מה עבר לו בראש בזמן השוד.
    "הדבר הראשון שעבר לי בראש היה שהייתי צריך לסגור את הדלת האחורית", השיב ג'רי, "ואז, אחרי שהם ירו בי, כששכבתי על הרצפה, נזכרתי שיש לי שתי ברירות: לבחור לחיות או לבחור למות. בחרתי לחיות".

    "לא פחדת?", שאלתי.

    "הפרמדיקים היו נהדרים", הוא המשיך, "הם המשיכו לומר לי שאהיה בסדר. אבל כשלקחו אותי לטיפול נמרץ וראיתי את הבעת פניהם של הרופאים והאחיות, התחלתי ממש לפחד. בעיניהם קראתי "הוא איש מת". ידעתי שאני צריך לעשות משהו".

    "מה עשית?", שאלתי.

    "ובכן, הייתה שם אחות שצעקה לכיווני שאלות", הוא סיפר. "שאלה אם אני אלרגי למשהו".

    "כן", עניתי.

    "הרופאים והאחיות הפסיקו לעבוד כשחיכו לתשובתי".

    "נשמתי עמוק וצעקתי: "כדורים!".

    כשהם צחקו, אמרתי להם: "אני בוחר לחיות. אנא נתחו אותי כאילו שאני חי, לא מת".

    ג'רי חי תודות לכישורי הרופאים, אך גם תודות ליחס המדהים שלו. למדתי ממנו משהו.

    בכל יום יש לך בחירה ליהנות מהחיים או לשנוא אותם. רק אתה בוחר איך להגיב. הדבר היחיד שבאמת שלך ושאף אחד לא יכול לשלוט בו או לקחת ממך הוא הגישה שלך. אז אם אתה יכול לדאוג לכך, כל שאר הדברים בחיים הופכים להיות פשוטים יותר.

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/7/10 21:31:
      אכן כן, מוכר וידוע, בכל גיל יש לחופש הגדול את ההשלכות וההשפעות שלו. שמחה שאת מצליחה להכנס למצב רוח טוב יותר....
      חופשה נעימה וקלה.
        20/7/10 20:27:
      אני יותר מוטרדת למצא פתרונות לפני שהחופש מתחיל, כיוון שהילדה שלי בגיל גן ועדיין זקוקה לתפעול...
      דווקא כשהחופש מתחיל אני נכנסת למצברוח רגוע יותר, איכשהוא (:
        20/7/10 14:28:
      תודה על תגובתך.
      אני מאוד מקווה שלא... (שלא נצטרך להמתין כל-כך הרבה),
      ונמצא דרך להפנים את דרכו של ג'רי.
      יש לס. יזהר סיפור שנקרא "אצל הים", הסיפור נכתב בימים בהם כבר בא בימים וכתב על חייו באופ מפויס . הוא כבר ידע לפרוט את חייו במנגינת החרטה, המליץ לעצמו להירגע ולהניח לחרדות ולעוועווים, לשנות קצב. להאט ולהינות מן הדרך. כשאני חושבת על מה שכתבת על ג'רי, אני מוצאת הקבלה למקרים רבי בהם אנחנו, אני ואחרים, אינינו מתפנים לרגע של נחת, לפסק זמן, לחשיבה חיובית, לבחירת הטוב המצוי בשפע ביקום.
      האם עלינו להגיע למקום ו כמעט יבדנו את חיינו? או לשיבה? כדי להבין ולהפנים את טיבם וטעמם של חיים נכונים?
        18/7/10 20:27:
      בחירה נהדרת,
      תודה וערב נעים,
      רונית
        18/7/10 19:13:
      ואני בחרתי לחייך :)
        17/7/10 15:42:
      אישה1 היום 9:48:
      תודה לך על התגובה.
      גם לי יש בבית בנות בנות 15 וכמעט 19, וכן קטנצ'יק בן 7.
      אכן, מסכימה איתך, שולחים לנו סיפורים כאלה על-מנת שנחזור וניזכר שהכל בסופו של דבר תלוי בנו.
      לא קל, אך בהחלט משהו לשאוף אליו.
      שבת נפלאה לך,
      רונית
        17/7/10 15:39:
      דני טל - Danny Tal היום 7:41:

      תודה דני וד"ש לסין הרחוקה... (בייחוד מבעלי)
        17/7/10 09:48:

      הבנות שלי כבר גדולות יחסית (19, 15), ובמבט לאחור אני יכולה לומר בוודאות שצלחנו בהצחלה את "אימת החופש הגדול", אם כי אולי זה גם קשור לעובדה שאני מורה בתיכון, והייתי חופשיה וזמינה להיות, לבלות ולעמוד לרשותן (דינה הסעות בע"מ קריצה).

      כמובן שגם העובדה שהן לא רק אחיות אלא גם חברות טובות, שהעסיקו זו את זו, תרמה לכך שהחופש הגדול לא היה אצלינו בבחינת "הסיוט הגדול".

      ובאשר לחשיבה החיובית, אני חושבת שכדרך חיים זה נהדר, אך האמת שזה לרוב נשמע טוב יותר בסיפורים מאשר במציאות. i'ts easy said than done...לא סתם שולחים לנו את הסיפורים הללו למייל.

      אשרי האיש שאכן מצליח לחיות כך, ולא רק בתיאוריה, בעולמינו המטורף.

      חופשה נעימה וקיץ רגוע לכולנו.

        17/7/10 07:41:
      סיפור יפה.
      אני אלרגי לפוסטים חכמים, זה מוציא ממני כוכבים
        15/7/10 08:41:
      ראיתי, חופשת קייץ אמיתית. מקסים.
        15/7/10 06:27:
      ראי אצלי בבלוג עבודות לחופש
        15/7/10 03:03:

      רונית

      יופי של פוסט וסיפור...

      תמיד לבחור בדרך החיובית והנעימה

      את הולכת לצלוח בגדול את החופש הגדול...קריצהחיוך...

      להרבה הנאה ושמחה*

      מהדס.

       

        14/7/10 17:13:
      תודה רבה והמשך יום שמח.
        14/7/10 17:07:
      שולחת לך את החירות שבשמחה!
        12/7/10 13:09:
      תודה, גם אתה.
        12/7/10 09:06:
      תהני מהדרך
        10/7/10 20:49:
      תודה לך ורד,
      מחשבות חיוביות ושבוע מקסים לך,
      רונית
        10/7/10 20:40:
      אהבתי את הסיפור המקסים.
      אני בעד המסר- לחשוב חיובי.
      כי חשיבה שלילית לא מובילה אותנו לשום מקום...
        10/7/10 20:39:
      תודה לך ושבוע טוב.
        10/7/10 09:33:
      תודה שהבאת ...אני בוחרת בחיי החופש הגדול....
        5/7/10 21:51:
      תודה על תגובתך. ובעניין הלמידה, תמיד עדיפה למידה מתוך הנאה. צריך לנסות לנתב את הקטנים ללמידה גם בחופש במינון נמוך ומבלי שזה ירגיש כמו בשנת הלימודים. עם הגדולים, לפחות מבחינתי, זה לא בשליטתי וזה די אבוד.
        5/7/10 20:35:

      פוסט מקסים ומחכים:-) - ומי שילדודס צעירים עוד מסתובבים בביתו, מוזמן להציץ גם פה

        5/7/10 16:48:
      אכן נכון לכל מצב.
        5/7/10 01:18:
      חשוב תמיד לנסות להוציא את הטוב מכל מצב. החופש הגדול הוא אתגר בפני עצמו וכל המרבה להתמודד איתו בחן , בסבלנות ובהשקעה כספית לא קטנה הרי זו התשובה.
        2/7/10 00:28:
      בבקשה. כולנו זקוקים לה שוב ושוב.
        2/7/10 00:18:
      פשוט ונכון, תודה על התזכורת (^:
        1/7/10 22:04:
      דבי, אכן אנחנו שוכחים פעמים רבות. חופשה נעימה גם לך.
        1/7/10 22:00:
      צמתים... הכל בסופו של דבר מתנכז לתקשורת...
        1/7/10 21:33:

      בכל יום יש לך בחירה ליהנות מהחיים או לשנוא אותם.

      רק אתה בוחר איך להגיב.

      הדבר היחיד שבאמת שלך

       ושאף אחד לא יכול לשלוט בו או לקחת ממך

      הוא הגישה שלך.

      אז אם אתה יכול לדאוג לכך,

      כל שאר הדברים בחיים

      הופכים להיות פשוטים יותר.

       

      גישה מאוד נכונה לחיים,

      רק שלפעמים אנחנו שוכחים,

      חופשת הקיץ היא דבר נפלא.

       

      שתהיה חופשה נעימה

      דבי

       

      (לא הייתה היום אספקת ***)

        1/7/10 21:12:
      תודה על תשובתך היפה. אני מסכימה בכל לבי לעניין היותנו רועה עם מקל שמנסה לנווט את דרכם של ילדינו, אלא שלעיתים קרובות אנו שוכחים זאת, עם נטייתנו לשליטה, לדאגנות... ועושים הרבה יותר מאשר רק לנווט בעדינות. תודה לך.
        1/7/10 20:11:
      גם על החופש הגדול אפשר לבחור איך להסתכל,לא להיות יותר מדי טרוד ומודאג ו,רוצה למלא את כל יומו של הילד. כי הילד -גם הוא עושה את בחירותיו. ו אנחנו רק רועה עם מקל קטן מנסים לנווט את העדר הקטן,קצת ימינה קצת שמאלה עד שיגיע אל השוקת וישתה לבד,לא צריך לשאת את העדר על הכתף אל השוקת. תודה ,אהבתי,הרחבתי דעת
        1/7/10 09:57:
      תודה רבה לך איריס וחופשה נעימה גם לך.
        1/7/10 09:24:
      פוסט נהדר! תודה ששיתפת! שתהיה לכם חופשה נעימה ותוציאו ממנה את המיטב! איריס

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      רונית דורון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין