חודשיים חלפו מאז ניצחנו במלחמת ששת הימים, אך שמוליק עדיין נלחם את המלחמה הפרטית שלו להשתקם ולחזור לעמוד על הרגליים. חשבתי שקצת מוזיקה טובה תעודד אותו וגם תעורר בו חשק עז

לפזז על הרגליים. העמסתי את הפטיפון ואת התקליט החדש שקניתי לפני כשבוע אך עדיין לא שמעתי אותו , הוא עדיין עם הניילון , את האמת אני לא יכול לשמוע את זה ,לבד, בלי שמוליק , הוא היה שותף שלי למוזיקה, החיפושיות , האבנים המתגלגלות , הצלליות , הם כולן היו שלנו ,אז כמובן שגם שאלבום חדש של להקה אנגלית בשם" פינק פלויד", ששמו של האלבום הוא "החלילן בשערי השחר" ויש להם אפילו שיער ארוך יותר משל החיפושיות והם מנגנים גם על סינטיסייזר עם מנהיג להקה הזוי ששר על טקסטים מהחלל, שהמוכר בחנות התקליטים אמר שמעבר לים זה "להיט" וזה מה שהולך עכשיו, "תשמע לי, אני שמעתי כבר הרבה דברים בחיים שלי , אבל זה לא דומה שום דבר אחר שאתה יכול לדמיין" ,אך אני דימיינתי כל הדרך לבית החולים , כבר התנגנו במוחי המנגינות ולא יכולתי לחכות יותר לרגע שאני אכנס לחדר של שמוליק ונשמע יחדיו את חריקות המחט על הויניל ואת הצלילים הראשונים.

נכנסתי לחדר של שמוליק , שכהרגלו שרוע על מיטה עם חיוך ענק מרוח על פרצופו והתלתלים השחורים ,שהתארכו לו בזמן שהוא כאן בשיקום, מקפצים מצד לד כאשר הוא מניד את ראשו, זורק לאוויר מבלי להתבלבל " ראיתם מה זה חברים, הוא לא חשב שאני אחזיק כל כך הרבה זמן אז הוא בא לרקוד על הקבר שלי" ושנינו התגלגלנו מצחוק. "זה תקליט חדש של להקה בשם "פינק פלויד" , עדיין לא שמעתי אותו , לא יכולתי לשמוע בלעדייך, אתה יודע" , "כן , כן , אני יודע יאללה נו, שים לנו לשמוע משהו " שמוליק ענה חצי בציניות וחצי בהוקרה ומתוך הבנה שגם הוא מרגיש  בדיוק את אותו הדבר.

ואיך שהתקליט החל להסתובב והחלו לבקוע קולות האסטרונאוט, הצלילים ההזויים והגיטרות המייבבות – התאהבנו. "בוא'נה אריק , שמע שיחקת אותה עם התקליט הזה , איך שאני עומד על הרגליים , אני ואתה טסים לאנגליה להופעה שלהם , לא מעניין אותי , כמה שיעלה, יעלה".

שמוליק לא לא חזר לעמוד על הרגליים כל כך מהר , תהליך השיקום התארך הרבה יותר ממה שציפו המומחים , שלוש שנים חלפו מאז הביקור ההוא עם הפטיפון בבית החולים ובינתיים ערימת התקליטים של "פינק פלויד" החלה להיערם "צלוחית מלאה בסודות " , פסקול לסרט צרפתי בשם "מור" – "יותר" , "אומה גומה" ,שאומרים שהם הקליטו בזמן שהם נעלו את עצמם באולפן ונטלו כמויות אדירות של אל. אס .די , ואת "אם לב האטום" עם העטיפה של הפרה שכל כך אהבתי , כנראה בגלל הזיקה לקיבוץ ולרפת.

שמוליק חזר לעבוד במשק אך לא חזר להיות שמוליק השמח של לפני המלחמה ונדמה ששכחנו שפעם עוד רצינו לטוס לאנגליה לראות את "פינק פלויד" בהופעה חיה.

באחד הערבים שמוליק קפץ אלי לחדר ושמענו קצת מוזיקה , "גי'מי הנדריקס" , "הדלתות" וכמובן " פינק פלויד , שמוליק ביקש ממני להגביר , הגברתי. כל הקיבוץ עכשיו שומע . בקיבוץ יש חוק בלתי כתוב שכמעט תמיד מתקיים, והוא אומר שאיפה שתמצא את המוזיקה הכי  טובה , אתה תמצא גם את המתנדבות הכי יפות עם ה"חומר" הכי טוב . וגם הערב בקיבוץ כמו בקיבוץ, למרבה הפלא מופיעות בחדרי , אמה וסנדרה שעובדות איתנו ברפת וגם אוהבות את " פינק פלויד" ומכירות כבר בעל פה את כל הסיפורים שלנו על המוזיקה , המלחמה וכל מה שביניהם , בתרגום לאנגלית קלוקלת כמובן.

באחת הפעמים שהשתורר קצת שקט בחדר כאשר נגמר הצד הראשון של התקליט והיה צריך להפוך צד , אמה שלפה פתאום משום מקום וללא שום הכנה מוקדמת את הפרט השולי והקטנטן ש"בן דוד שלה עובד באולפני " אבי רואד" האגדיים והוא טכנאי הקלטות של " פינק פלויד ועוד כמה להקות והוא בטח יכול לסדר לנו לפגוש אותם בלי בעיה" . שמוליק הסתכל אליי וחזר לחייך כמו שלא חייך כבר שלוש שנים ואני קופץ מאושר , מחבק ומנשק את כולם , יוצא מהחדר וצורח אל השמיים " אנחנו טסים לאנגליה, " פינק פלויד" אנחנו באים".

שבוע לאחר מכן עם טופס טיולים ביד אחת וכרטיסים ודרכון ביד השנייה , אני , שמוליק , אמה וסנדרה ממתינים בשער הקיבוץ למישהו שיצא מהקיבוץ לכיוון המרכז ויקח אותנו טרמפ לאזור שדה התעופה , לא חולפות חמש דקות ואנחנו מועמסים על הטנדר של חיימ'קה שיקח אותנו עד לשם כי " שמעתי לאן אתם נוסעים ואני אוהב לשמוע על אנשים שהגשימו את חלומם , ואין אדם שישמח יותר ממני לעזור לכם להגשים את חלומכם, אני טיפוס רומנטי , אתם יודעים, לא? "

בשעה טובה ומוצלחת המראנו מהארץ המובטחת אל עבר החלום , " פינק פלויד" בהופעה חיה , אך כאשר נחתנו בשדה התעופה החלה להתברר התמונה. לאמה וסנדרה המתינו בשדה פיוטר ומיקאל החברים הבלונדיניים משבדיה , לא בן דוד, לא טכנאי ולא נעליים , אמה מיהרה להסביר לנו שזה שום דבר אישי דווקא הם מאוד שמחו להכיר אותנו , פשוט העבודה בקיבוץ זה לא בשבילהן והן לא סבלו יותר את העבודה ברפת , ובגלל שהם היו חתומות על הסכם עבודה של שלושה חודשים , הן היו חייבות מישהו מהקיבוץ שיעזור להן , ושבלעדינו אף אחד בכלל לא היה מוכר להן כרטיס טיסה ושוב היא חזרה על כך שזה לא אישי ואנחנו מאוד נחמדים וכל זה , אבל " תנסו להבין אותנו, להתראות".

שמוליק עמד להתחרפן , אני ראיתי זה בעיניים שלו , ולא רציתי לסיים את החוויה הזו כל כך מהר וגם לא רציתי לסיים אותה במעצר,הייתי חייב להתעשת ,אין זמן להתבאס עכשיו. צעקתי לעבר שמוליק " שמוליק , שים את התרמיל על הגב , אנחנו ממשיכים בטרמפים, לאן שיקחו אותנו ,אתה שומע אותי, אנחנו את " פינק פלויד" נראה בהופעה חיה , אם זה פה באי הבריטי , בצרפת או בגרמניה , אנחנו שם .

אני ושמוליק צועדים אל עבר הכביש היציאה הראשי מן העיר , לכיוון מרחבים פתוחים ומוריקים יותר שאולי ירפאו במקצת את האגו הפגוע. שמוליק מתישב על תרמילו , אני מניף את האצבע ,אולי מישהו  יואיל בטובו לעצור לנו , הרי אומרים שהבריטים מנומסים אך האם  הם גם ידועים בעזרתם לזולת? הזדמנות טובה לברר , משאית ענקית עוצרת ומן החלון נשמע קול נמוך עם מבטא קוקני כבד "קפצו מאחור , ותיזהרו לא לשבור שום דבר , יש שם המון חרא יקר" .

במבט הראשון עוד לא היה ביכולתי אפילו לדמיין את אשר עומד לקרות , טונות של ציוד הגברה, כבלים , כלי נגינה ושלל מכשירים שונים ומשונים ממיטב הטכנולוגיה עומדים מסודרים שורות על גבי שורות. במבט השני כבר יכולתי לנחש באיזו משאית אנחנו נמצאים , מגבר מנורות " מארשל" ועליו רשום השם באנגלית , באותיות לבנות ובוהקות " דיוויד גילמור" . צרחנו מאושר , ידיים באוויר אך החדשות הטובות באמת עוד לפנינו – אריק ושמוליק הופכים לחלק רשמי ומשמעותי בצוות הדרכים של להקת "פינק פלויד" האגדית במהלך מאחת מהקלטות הטובות ביותר של הופעה חיה בהיסטוריה של המוזיקה המודרנית,  " פינק פלויד – הופעה חיה בפומפיי".