0

בגד או בגידה? (פוסט שני בסדרה)

64 תגובות   יום חמישי, 1/7/10, 14:47

פורים היה חג משמעותי ביותר.

בפורים נחשפתי לראשונה לאופציה שאפשר אחרת...

אפשר לבחור מה ללבוש.

 

ביני לביני הרגשתי שאינני מתחפשת - אלא מתלבשת כפי שמתאים לי.

בפורים הבנתי לראשונה שבשאר ימות-השנה בגדתי בעצמי, בגדתי במאוויי:

מה לי ולמכנסיים? מה לי ולנעליים גבוהות? מה לי ולחולצות צווארון מכופתרות שהיו בעיני גבריות?

 

שבועות רבים לפני החג הייתי נתונה לתכנון ועיצוב התלבושת (לא תחפושת!).

 

לא חשוב היה לי איזו הגדרה תינתן לתחפושת, שהרי הדגש היה על:

מה בא לי ללבוש?

 

בא-לי לבן, בא לי מלכותי.

לאמא היה נוח יותר עם הגדות.

בעיני רוחה עלתה אסוציאציה ממחוזות ילדותה ברוסיה: גולשת על קרח.

אני רציתי את המלכות.

מצאנו את עמק השווה: מלכת-הגולשות-על-הקרח.

הנה התוצאה.

  

''

  היה לי חלום להיות רקדנית. מאוחר יותר הגשמתי אותו.

(בפוסט הבא אכתוב על הגילויים המרעישים בקשר שבין גוף, תנועה ובגד)

   

''

 אמא הציעה שאתחפש לצוענייה. מה זה "צוענייה"? – שמלות ארוכות. הרבה צבע, תכשיטים...

 

בדיוק אני!  

   

''

גדלתי בבועה מנותקת מהעולם-הגדול ומאופנה.

פורים פתח בפני שני חלונות חשובים:

האחד -  הלגיטימציה לפנטז תלבושות.

והשני – הבטחה לעצמי: כשאהיה גדולה אלבש בכל ימות-השנה מה שנכון לי.

 

לא יכולה להתאפק. אני עושה קפיצה קטנה מהנוסטאלגיה של שנות ה-50 לקיץ 2009.

אביגיל מדגמנת את הסגנון המועדף עלי ב"כל ימות השנה".

 

 

''

 

 

 

 

דרג את התוכן: