שבת בבוקר.

אני מתעוררת לקול רעשים משונים ברחוב / בשכונה.

רעשים בלתי שיגתיים לבוקר של שבת.

מנסה להתאפס. לקלוט. להבין.

משאית? דחפור? קולות גבריים? ברזל נוגע בברזל...

מה קורה פה?

מהחלון שלי אין תצפית לכביש הראשי. לא רואה "ניצבים" בסרט.

רק קולות, רעשים, אפקטים משונים.

אני מדדה לאמבטיה. לפחות לשטוף הפנים, להתעורר,

להבין באיזה "סרט" אני נמצאת.

אופס!!!

אין מים בברז!

טלפון יחיד למוקד העירוני מסביר העניין:-

"אכן, יש תקלה, השכונה מנותקת, העניין בטיפול.  עובדים שם".

אהה...אז זהו העניין. לא חלום ולא סרט. סתם מציאות הזויה.

וזה מה שאני שומעת, את "העניין שבטיפול". 

אבוי לי.

המטבח נראה כמו אחרי פוגרום. ערימות של תבניות מוצפות במי-סבון,

זכר למסיבה מאתמול. היה כיף. חבל שלא קירצפתי ב03:00.

למי היה כח? 

אז אני פה, כותבת, וממתינה,

ש... "העניין שבטיפול" יסתיים וששיגרת השבת תשוב למעוני. 

ומקווה שהעוסקים במלאכה יסיימו היום...במהרה,

ועליהם תבוא הברכה.