כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    רישיון להרות

    18 תגובות   יום שבת, 6/10/07, 12:06

    שני ההורים שלו פסיכולוגים.

    על פסיכולוגיה התפתחותית, למרבה האירוניה, אבא שלו מרצה ב"עברית", ואמא שלו מטפלת בעלת שם בירושלים.הם נחשבים מבריקים, כל אחד בתחומו. 

    הוא עצמו בן חמש עשרה. היה בן עשר כשהם התגרשו.לפני שהודיעו לו ולאחותו, דריה, שהם מתגרשים הם ערכו איתם שיחה שהיום הוא יודע שהתנהלה בדיוק ביי דה בוק, ובמהלכה ניסו להרגיע אותם שהשינוי יהיה עדין, הדרגתי, שעדיין יש להם שני הורים שאוהבים אותם ושהגירושים אינם באשמתם.והוא בכלל לא חשב שהגירושים באשמתם. 

    בשנים הראשונות היו צעקות. כל הזמן צעקות.

    בשנים האחרונות היה בעיקר שקט מקפיא כזה.

    אבא שלו השקיע את עצמו בעבודה והיה חוזר הביתה מאוחר מאוד. אמא שלו התעמקה בקורסים של מודעות עצמית שעזרו לה לגלות מה היא רוצה ולמצוא את הפוקוס שלה, או לפחות זה מה שהיא הסבירה להם. 

    הוא חוזר הביתה כל יום מבית הספר היוקרתי שבו הוא לומד אל ביתם שבשכונת ניות ומכין לעצמו ארוחת צהריים. דריה כבר התגייסה והוא עדיין לא התרגל לבדידות שעוטפת אותו בכל פעם שהוא חוצה את מפתן הדלת. עדיין, זה עדיף מהצעקות, חשב בינו לבינו. לפעמים מנסה להאריך את הדרך הביתה – עצירה בחנות ספרים פה, ליווי חבר לשליחויות שונות שם. זה לא הופך את החזרה הביתה לקלה יותר, רק מקצר במעט את פרק הבדידות היומי שלו. 

    בימים שבהם הבדידות כבדה מנשוא הוא מתקשר לסבא שלו. "סבא אני לבד" נישאת פשטות מילותיו דרך רשת סבוכה של חוטים וננעצת בליבו של היקה בן השמונים וחמש אשר ממהר לצאת ולמלא את חובתו כאב חלופי לבנו הממאן.  

    לפני חודשיים עברו לגור בבית האבן הקטן שבמורד הרחוב זוג חדש עם כלב לברדור יפהפה, כזה שתמיד רצה אבל אמא שלו סירבה בכל תוקף לשמוע על כך.על שלט העץ עם האיור המשעשע נכתבו באותיות עגולות ושמנמנות השמות עומר, יעל ומישמיש. אפילו השם של הכלב נשא חן בעיניו. לא רקס או איזה שם אמריקאי נדוש אחר, מישמיש. כל כך כתום וישראלי. 

    הוא הספיק לפגוש אותם במספר הזדמנויות במהלך טיול במורד הרחוב או בשכונתית הקטנה. תמיד נראו מחויכים, נינוחים. לפני שהספיק לתהות לגביהם כבר נפוץ המידע במודיעין האזורי, שמוקם, למרבה הנוחות, בשכונתית, שיעל (35, מאיירת ספרים) ועומר (38, תכנת מחשבים) נשואים 6 שנים ללא ילדים – בעיות פוריות, הטעים המודיעין טון מהוסה ומשתתף אך לא השמיט את פרט המידע האינטימי הזה.  

    חבל, חשב בפעם המי יודע כמה בינו לבינו, נראה שהם יכלו להיות הורים נהדרים.הוא לא ידע אם היתה זאת האהבה הגלויה ביניהם, זו שהרעיפו על מישמיש, שנראה כמו כלב הפוסטר לחיים כלביים מושלמים או משהו חמקמק אחר שלא הצליח להגדיר בצורה מדויקת, אבל הוא פשוט ידע. אם לא היה מתבייש היה קופץ מעל שער העץ הקטנטן שבפתח החצר שלהם, מקיש בדלת ושואל אם הם עשויים להיות מעונינים באימוץ ילד מוכן בן חמש עשרה.הוא חזר על פירוט ההצעה במוחו עשרות פעמים אפילו שידע שאף פעם לא ישתמש בה באמת.אנשים רוצים לגדל ילדים מההתחלה ולא לקבל מוצר מוגמר, למרות שחלק מהאנשים כנראה חושבים שהם רוצים לגדל ילדים ובדרך מתחרטים, מחשבותיו נדדו לאביו שמלמד סימסטר שני באוניברסיטת אוקספורד שבלונדון ולאמו שמעבירה סדנת טרנספורמציה לאנשים שרוצים לשנות את חייהם. הוא כבר לא כעס עליהם יותר רק חש עצבות עמוקה. אותה עצבות שהרגיש במפגשים המשפחתיים, כשהסתכל בלי מפריע בדינמיקה המשפחתית הרועשת של דודתו, בעלה ושלושת ילדיהם והרגיש שהשקט שהביא אתו מהבית צורח בראשו. 

    לפעמים אני רואה אותו מביט בעיניו העצובות תמידית ותוהה בפעם האלף אם הגישה הפאשיסטית שלי, שמחייבת קורס ורישיון לפני שהופכים להורים לא עדיפה על הליברליזם הנאור של הוריו אשר ממצים את עצמם בהצלחה כמה שיותר רחוק מהילד עם העיניים העצובות שרק במקרה חולק את הגנים שלהם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/10/07 07:27:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-08 13:24:58

      אין רשיונות והאמת גם אין נכון. אני מאד משתדלת ועדיין בטוחה שמדי יום אני יוצרת לבנותיי בלגנים חדשים להמשך. הנפש, הרגש והחיים ביחד הם ערבוביה לא פשוטה. מקווה שהוא יצא טוב.

      ואם יש לו שקט - הוא מוזמן אליי - יש הרבה יותר מדי רעש.

      תגובה בדיליי, אני יודעת, אבל השורה התחתונה היא שכולם עושים טעויות כי בסופו של יום הורים הם בני אדם ובני אדם לעולם אינם מושלמים. אלא שיש כאלה שהדרגה שבה הם מתעללים בילדים שלהם - גם אם לא פיזית, ושיהיה ברור שמדובר בתופעה שחוצה מחיצות סוציואקנומיות וכיוב', פשוט גורמת ללב להיחמץ. אני אישית מכירה כל כך הרבה דוגמאות שאני תוהה אם זה לא היה הגיוני לבדוק קודם אם מישהו באמת כשיר להיות הורה. וברור שכשיר לא אומר מושלם.

       

      אה, ואלכסנדרוביץ' - איכשהו אין לי ספק שהילדות שלך לא נכללות בקטגוריה. נקרא לזה תחושה מבוססת.

      אין רשיונות והאמת גם אין נכון. אני מאד משתדלת ועדיין בטוחה שמדי יום אני יוצרת לבנותיי בלגנים חדשים להמשך. הנפש, הרגש והחיים ביחד הם ערבוביה לא פשוטה. מקווה שהוא יצא טוב.

      ואם יש לו שקט - הוא מוזמן אליי - יש הרבה יותר מדי רעש.

        8/10/07 11:47:

      סיפור עצוב.
      רשיונות אפשר להנפיק.
      חבל שאי אפשר להנפיק לב חם ואוהב...

        8/10/07 09:38:

       

      צטט: סנונית 2007-10-07 10:53:59

      בדיוק אתמול ראיתי את הסרט הנפלא running with scissors. הפוסט שלך הזכיר לי אותו. מעורר מחשבה.

      קראתי את התקציר. נשמע מעניין.

      איזו ילדות יוצאת דופן...

        8/10/07 09:07:

       

      צטט: tomer rotlein 2007-10-06 19:52:46

      ברונטה,

       

      העלת כאן חתיכת סוגיה שבסופו של עניין קשה לעמוד על פתרונה.

      משום מה עלה לי מייד סרט ילדים (משפחה) חביב בשם צ'ארלי וממלכת השוקולד - המשמעויות (לפחות שלי) מייד מתחברות לחלק גדול מהעניין...

      סתם בשביל הדיון, תנסי לחשוב על המושג: רשין לא להרות... - אבל עד הסוף ובאמת... אולי כדאי להתחיל משם ?!

       

      הטקסט הזה שלך יכול להפוך לדיון עמוק ומתפזר להרבה מאוד כיוונים, ואני מעדיף להצמד לאיכות הכתיבה הזורמת ולאיכות הכותבת.

       

      תותחית.

        

      המממ... אני אוהבת שאתה נצמד לאיכות הכותבת... לשון

      ואתה כל כך צודק.

      רשיון שלא להרות (או להורות) - זה מדהים, כל מי שאני אומרת לו שאני לא בטוחה שאני רוצה ילדים מסתכל עלי כאילו אני מטורפת, מגיב בפטרנליסטיות של "כשתגדלי תביני" או מניח שאני סוג של קרואלה דה-ויל. ואני לא. אני פשוט חושבת שאם הורים - אז עד הסוף, אי אפשר "קצת" להורות כמו שאי אפשר להיות חצי בהריון. ואני לא בטוחה שאני מוכנה לזה או מעוניינת בזה. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות בחיים שרק המחשבה על משהו שאני מחויבת לו בצורה כל כך אבסולוטית ו(חייבים להודות באמת)שמגביל את צעדי באופן קיצוני גורם לקוצר נשימה.

       

      אני יודעת, אני יודעת, זאת אהבה מטורפת שאתה לא מרגיש לשום יצור חי אחר.... אוקיי. מצד שני, זאת גם מחויבות שאין לך לשום יצור חי אחר.

       

      אבל זה כבר חלק מפוסט אחר שנקרא "ילדים זה שמחה".

        8/10/07 08:58:

       

      צטט: nymiria 2007-10-06 19:42:40

       

      אחותי, כמו שדיברנו, להיות הורה בלי לחשוב על זה קודם יכול להפוך לפשע שהחוק לא מכיר בו לצערי, רק אם הוא מגיע לקצה העקומה. אני רואה כל כך הרבה הורים דפוקים וכל כך הרבה זוגות שרוצים נואשות ולא יכולים. האמת כנראה, אי שם באמצע... צבועה באפור.

      את כותבת פצצות. כבר אמרתי לך?

      לא זוכרת שאמרת לי, אבל אני קצת סנילית בימים אלה.... חוץ מזה שמחמאות תמיד כיף לקבל. האם אני אמרתי לך שחוץ מעלות הגרירה יש עוד קנס, כוס אימם הצולעת???

      אח, תל אביב, תל אביב...

        8/10/07 08:51:

       

      צטט: איירבוס-max 2007-10-06 15:20:45

      גישתך אינה פאשיסטית, Bronte.

      ואם ההיפך הוא ליברליזם -

      אז ממש תודה רבה, לא תודה!

       

      בשביל לגדל אופניים,

      או לתחזק חתול

      צריך רשיון, לא?

       

      צועק

      או, מישהו שמבין עניין! מחייך

        8/10/07 08:50:

       

      צטט: natural blues 2007-10-06 14:32:29

      יקירתי,

      הלוואי שרישיון כזה היה עוזר, אולם הסיפור העצוב שכתבת, רק מעיד על כך שרישיון שכזה, הוא לא ערובה לאושרו של הילד, בהמשך הדרך. הזוג הזה, כפסיכולוגים, ללא ספק היו מקבלים רישיון בקלות. להבדיל, הרי לא כל מי שמקבל רישיון נהיגה, הופך לנהג טוב אוטומטית.

      בשום מקום לא מלמדים אותנו להיות הורים וישנם כאלו שההורות לא באה להם באופן טיבעי. חבל שהילדים צריכים לשלם את מחיר הטעויות.

      נדמה לי שבילי קריסטל אמר פעם, שכשילד נולד, כדאי להתחיל לחסוך עבור טיפולים פסיכולוגיים.....

       

      לא יכולתי להגיד את זה טוב יותר בעצמי.

      ובילי קריסטל הוא ללא ספק אחד מהאהובים עלי בציטוטים.

      קנית אותי, לוק סטוק ובארל.

        8/10/07 08:46:

       

      צטט: bronte 2007-10-08 08:30:57

       

      צטט: idoangel 2007-10-06 12:22:22

      קורס בלהיות אנשים. מי שלא יעבור קורס כזה, לא יעבור שום קורס הורים. כל כך הרבה אנשים לא אוהבים את עצמם, סנדלרים יחפים, או סתם חסרי נעל. הבעיה היא שאת הקורס בלהיות אנשים מעבירים ההורים.

      אני לא בטוחה שאני מסכימה... יש כאלה שהם בסדר גמור כאנשים אבל כשלון גמור כהורים. אולי חוסר מוכנות להקרבה הנדרשת מהורה או חוסר יכולת להרעיף אהבה, לא יודעת.

       

      ולגבי המדריכים - יש גם הורים טובים, אפילו נפלאים. אנחנו הרי לא מחפשים שלמות. אין הורים מושלמים באותה מידה שאין אנשים מושלמים, והרי כבר הגענו לגיל המופלג שבו אנחנו מבינים, למרבה התדהמה, שהורים הם גם בני אדם, ומגרעותיהם ככאלה מתבטאות גם בפונקציה ההורית שלהם, לא?

      אני חושב שהכשלון כהורים עדיין טמון באיזשהו כשל אנושי. גם אלה שהם "בסדר גמור" כאנשים וכשלון גמור כהורים - משהו באיך שהם עצמם חוו את ההורים שלהם לא עובד. ויכול להיות שזה מתבטא רק אצלהם כהורים, אבל סביר מאד להניח שלא. זה בדיוק מה שכתבת בפסקה השניה. הורי הם בני אדם, והמגרעות האנושיות שלהם מתבטאות בפונקציה ההורית שלהם. ולכן, קודם כל, בני אדם צריך.

        8/10/07 08:44:

       

      צטט: חיה b 2007-10-06 12:26:57

      מאד עצובה בדידותו של הילד. לגבי הזוג עם הכלב - זה שאין להם ילדים לא עושה אותם ל"הורים" טובים יותר או פחות, אנחנו לא יודעים עליהם דבר.

      תודה, אני שמחה שהצלחתי להעביר את התחושה. הבדידות שלו מקננת בי כבר זמן מה. ולגבי הזוג - ברור, ברור, זאת רק התחושה שלו כשהוא רואה אותם.

      כמישהו שחסר את המרכיב הזה, של הורים אוהבים ועוטפים, הוא מרגיש שיש לו יכולת לראות טוב יותר מאחרים למי "יש את זה", את הפוטנציאל ההורי.

      עדיין, לא אומר שזה נכון.

        8/10/07 08:30:

       

      צטט: idoangel 2007-10-06 12:22:22

      קורס בלהיות אנשים. מי שלא יעבור קורס כזה, לא יעבור שום קורס הורים. כל כך הרבה אנשים לא אוהבים את עצמם, סנדלרים יחפים, או סתם חסרי נעל. הבעיה היא שאת הקורס בלהיות אנשים מעבירים ההורים.

      אני לא בטוחה שאני מסכימה... יש כאלה שהם בסדר גמור כאנשים אבל כשלון גמור כהורים. אולי חוסר מוכנות להקרבה הנדרשת מהורה או חוסר יכולת להרעיף אהבה, לא יודעת.

       

      ולגבי המדריכים - יש גם הורים טובים, אפילו נפלאים. אנחנו הרי לא מחפשים שלמות. אין הורים מושלמים באותה מידה שאין אנשים מושלמים, והרי כבר הגענו לגיל המופלג שבו אנחנו מבינים, למרבה התדהמה, שהורים הם גם בני אדם, ומגרעותיהם ככאלה מתבטאות גם בפונקציה ההורית שלהם, לא?

        7/10/07 10:53:

      בדיוק אתמול ראיתי את הסרט הנפלא running with scissors. הפוסט שלך הזכיר לי אותו. מעורר מחשבה.

        6/10/07 19:52:

      ברונטה,

       

      העלת כאן חתיכת סוגיה שבסופו של עניין קשה לעמוד על פתרונה.

      משום מה עלה לי מייד סרט ילדים (משפחה) חביב בשם צ'ארלי וממלכת השוקולד - המשמעויות (לפחות שלי) מייד מתחברות לחלק גדול מהעניין...

      סתם בשביל הדיון, תנסי לחשוב על המושג: רשין לא להרות... - אבל עד הסוף ובאמת... אולי כדאי להתחיל משם ?!

       

      הטקסט הזה שלך יכול להפוך לדיון עמוק ומתפזר להרבה מאוד כיוונים, ואני מעדיף להצמד לאיכות הכתיבה הזורמת ולאיכות הכותבת.

       

      תותחית.

        

        6/10/07 19:42:

       

      אחותי, כמו שדיברנו, להיות הורה בלי לחשוב על זה קודם יכול להפוך לפשע שהחוק לא מכיר בו לצערי, רק אם הוא מגיע לקצה העקומה. אני רואה כל כך הרבה הורים דפוקים וכל כך הרבה זוגות שרוצים נואשות ולא יכולים. האמת כנראה, אי שם באמצע... צבועה באפור.

      את כותבת פצצות. כבר אמרתי לך?

        6/10/07 15:20:

      גישתך אינה פאשיסטית, Bronte.

      ואם ההיפך הוא ליברליזם -

      אז ממש תודה רבה, לא תודה!

       

      בשביל לגדל אופניים,

      או לתחזק חתול

      צריך רשיון, לא?

       

      צועק

        6/10/07 14:32:

      יקירתי,

      הלוואי שרישיון כזה היה עוזר, אולם הסיפור העצוב שכתבת, רק מעיד על כך שרישיון שכזה, הוא לא ערובה לאושרו של הילד, בהמשך הדרך. הזוג הזה, כפסיכולוגים, ללא ספק היו מקבלים רישיון בקלות. להבדיל, הרי לא כל מי שמקבל רישיון נהיגה, הופך לנהג טוב אוטומטית.

      בשום מקום לא מלמדים אותנו להיות הורים וישנם כאלו שההורות לא באה להם באופן טיבעי. חבל שהילדים צריכים לשלם את מחיר הטעויות.

      נדמה לי שבילי קריסטל אמר פעם, שכשילד נולד, כדאי להתחיל לחסוך עבור טיפולים פסיכולוגיים.....

       

        6/10/07 12:26:
      מאד עצובה בדידותו של הילד. לגבי הזוג עם הכלב - זה שאין להם ילדים לא עושה אותם ל"הורים" טובים יותר או פחות, אנחנו לא יודעים עליהם דבר.
        6/10/07 12:22:

      קורס בלהיות אנשים. מי שלא יעבור קורס כזה, לא יעבור שום קורס הורים. כל כך הרבה אנשים לא אוהבים את עצמם, סנדלרים יחפים, או סתם חסרי נעל. הבעיה היא שאת הקורס בלהיות אנשים מעבירים ההורים.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין