מטרת העבודה המנטאלית והרוחנית על עצמנו  היא שינוי דרך החשיבה.

שליטה מוחלטת בהכרה (כלי החשיבה)  – דרכה מושגת גם שליטה בגוף הפיזי.

במישור הקוגניטיבי הנפשי והרגשי פסיכולוגיה ופילוסופיית המזרח מציעות דרך ל"חינוך העצמי" המפתחת את החכמה והתבונה הפנימיות ומכוונת את האדם ליצור חיבור בר קיימא  בין חיי החומר והרוח. 

למרות שתהליך העבודה כולל בתוכו הנחיות לאיפוק וריסון עצמי, משמעת עצמית, שליטה בחמשת החושים, ריכוז, התבוננות ועוד – אנא מכם, תנו לי עוד דקה מזמנכם.

זה ישתלם. 

נשמע מפחיד נורא?

האם כך הוא?

בואו ונראה.

אני מזמינה אתכם למסע מפתיע. 

בחרתי להמשיל את השיטה בעזרת נושא שדומני כי ברמה זו או אחרת מעסיק את כולנו. 

נתחיל מ"ריסון ואיפוק עצמי". כאשר אנחנו חושבים על מילים אלה בהקשר לדרך לשיפור ושינוי החיים, ועוד נגיד אחת מזרחית - ברור לנו מאוד כי אין מצב: לחיות חיי פרישות מבלי ליהנות ממנעמי החיים? חבל לכם על הזמן. 

אלא שכאן נכנס לו בזחילה ערמומית המושג "דיאטה". אני מניחה שלפחות חלק מכם מכירים אותו,  איך נאמר, די מקרוב... 

ממה הוא מתחיל?

נכון מאוד, מריסון ואיפוק עצמי.

ומה עם גמילה מעישון, מאמץ תמידי לצאת מהמינוס, וויתור על דייטים אבודים מלכתחילה? ונהיגה זהירה כבר אמרתי? ונימוסין והליכות, ולא לקטוע דבריו של אחר ומה עם הבוס? והחותנת? וחברות של אשתך? וחשבון הקניות החודשי שלה?  והממשלה? 

למעשה, אם נתבונן על חיינו מהצד לא נמצא תחום בו לא נדרש מתי שהוא ובאיזה שהיא מידה לנהוג בריסון ואיפוק עצמי. 

כך  גם משמעת עצמית – מה עם חדר כושר, לקום בשש בבוקר להוריד את הכלב, להביא את הילדים לבית הספר בדיוק בזמן תוך שבתיקי האוכל שלהם עטופים סנדוויצ'ים מושקעים עשויים באהבה. ומה עם הדד- ליינים בעבודה? ולימודים באוניברסיטה? 

ללא ספק, ריסון, איפוק ומשמעת עצמית הן תכונות מאוד נדרשות במקומותינו. 

מה עוד היה לנו שם?

שליטה בחמשת החושים?

או, זה דיי פשוט להמשיל. בואו נעבור חוש - חוש. 

עמדתם פעם באוטובוס ליד זה עם גופיה ובלי דאודורנט? 

ואינסטלטור-ביקר פעם אצלכם במטבח - הוא והחריץ? או - באותו החוש עסקינן - מה עם לבוש התיכוניסטיות ביולי אוגוסט? 

ומה עם איחולי הנהגים בכביש? נכון, לרוב יש מזגן, אז לא שומעים, תודה לאל, אבל אתם יודעים, לפעמים, בשעות הארבעים, נגיד, בסוף אוקטובר? נוסעים עם חלון פתוח...

וחוש המישוש? את זה נראה לי כי בכירי המשק הביאו לדרגת אומנות של ממש. ולא, הלוואי והיה מצחיק... 

מה נשאר לנו?

וואלה... טעמתם פעם לחם טרי שממש הרגע יצא מהתנור? עם כרום קשה, שרוף קצת, זרוע מלח גס ואולי גם קצת עלי תבלין, עם חמאה ואיזה כמה זיתים בצד? או, להבדיל, פיתה בלי כלום מאתמול, כאלה שהאמהות הפולניות מוכנות להסתפק בהן? 

גם ריכוז והתבוננות הם חלק בלתי נפרד מחיינו העמוסים. חשיבותו של הריכוז בוודאי שברורה-נהיגה, עבודה (רופאה, נגר, ברוקר או רוקח-כולם זקוקים לתשומת לב בעבודתם), השגחה על תינוק, לימודים. 

והתבוננות, שבלעדיה אין סיכוי לבנות שום מערכת יחסים בריאה ומודעת בתוכה יכול האדם לשפר את דרכיו ולגשר על פערי דעות, גיל או תרבות - לא עם ילדינו, ולא עם חברים או בני זוג וגם לא בעבודה. 

אנחנו הופכים יותר ויותר "מפונקים". התפתחות טכנולוגית מפנה לנו הרבה יותר זמן פנוי מבעבר, ואנחנו מתעקשים על איכות. סדנאות מודעות, העצמה ואסרטיביות נעשו ללהיטים בכל מתנ'ס שכונתי.

ואין זה מפתיע. אדם מחפש משמעות לקיומו. 

חשיבה מקדמת מאפשרת בדרכה הפשוטה והיעילה כל כך למצוא את המשמעות בעזרת אותם כלים כבר אלפי שנים. למצוא – וליישם.

זוכרים את הפרסומת המעולה של "yes" – חיילים מתפסים על קיר, מנסים לעבור אותו?  נופלים, מזיעים, מקללים, מנסים שוב? ואז מתרחב הזום  ורואים כי הקיר הוא תפאורה בלבד, כולו שלושה מטר על ארבע. ואפשר פשוט לעקוף אותו מהצד.  

ולא, אין צורך לעמוד על הראש וגם לא לשנן מילים בסנסקריט. צריך רק להסכים לפתוח עצמך לשאלות. להסכים להטיל ספק. להסכים למצוא תשובות. להסכים לבטוח בקיום כל הפתרונות- כאן עכשיו ותמיד -  וכך לאפשר להם להתגלות.

להסכים לחשוב אחרת.

לשם שינוי.

ומה זה מבטיח לי?

או, זה תלוי כמה אומץ יש לך.

חופש פנימי. אהבה. שמחה. חדוות היצירה. שחרור מחשיבה מקובעת ומקבעת, פתיחות רגשית, יכולת מנהיגות במקום קורבנות, פריצת דרך בכל תחום בחייך. 

שחרור מכבלי הסבל. 

כי מספיק.

וכמו שצבע סגול הוא ה"שחור החדש"- כך גם "ייסורי הנפש"

עודכנו מזמן  ל"מצווה גדולה לחיות בשמחה".

בטוח שמעתם...