משיכת קולמוס
0
כשהורה של ילד מהשכונה, נפטר
לציביה, אמא של שרה וצביקה, את, שהיית האימא אווזה של כל ילדי השכונה, שהבית שלך היה הבית בו שרצנו כל העת, שבבית שלך גדלנו, שיחקנו, רבנו ואהבנו. שבבית שלך, שמענו את התקליטים עם החור, ובעיקר את השיר הזה , "בין הגבעות הכחולות", מתוך הסרט "שמונה בעקבות אחד". את, שניצלת מאושוויץ בהיותך ילדה רכה שמחלת הטיפוס נתפסה בה, את, שאכלת מפחי הזבל בפולין ו  את, שפיטמת אותנו בעוגות, סופגניות ולביבות, את, שפרשת כנפיך על כולנו באהבה וחמלה אין קץ, לך ציביה, שאתמול, בהלוויה שלך, ליכדת, לרגע קט, את כל השכונה, את כל האהבות הראשונות. |
תגובות אחרונות
-
הנץ דואה
בתגובה על רִיק ואימה
-
גלי?פטר
בתגובה על - - - - -
-
פלג קטנה
בתגובה על צ'יקיטיטה - לאחותי הקטנה
-
טומי טומי
בתגובה על The lonely shepherd
-
שיחה עם עצמי
בתגובה על אם החתן
-
יוסיפור
בתגובה על קראו לזה חלה
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
התודה היא לך.
תודה דפנה.
ריגשת אותי תודה
אם מחיר המשך זרותנו בעולם התופעות הוא
שמירת אבותינו ואימותינו רחוקים מאלה המחוזות,
באהבה גדולה אקבל את הדין..
היי חבר
לידיעתך הרגע חזרתי משם - שוב הקפצה עם אמא שלי.
צר לי לשמוע שאתה שוב חוזר לשם.
כנראה שעד שלא ניפגש בקפיטריה שם
מחול השדים הזה לא יגמר..
רפואה שלמה לאביך
ואמן שיהיה רק בשמחות.
ספרנית.......יו כמה ערגה יש רק לשמע המילה הזאת
תודה לך.
כן, הספדתי אותה ספונטנית בע"פ.
הכתוב לעיל נכתב למחרת, בהשראת וברוח ההספד.
בכל מקרה את מומלצת אצלי בפייסבוק
אם יגיע איזה חתיך..
אל תודיעי לי
"והנה המוות בא להזכיר"
כל כך נכון.
כן, היה שם מוות
מוות שהפיח לרגע, חיים.
תודה איריס.
לא, אני לא בפייסבוק, בפרנציפ.
התגובה שלך, ההיזון החוזר שלך, שווה לאין ערוך מכוכב.
ממש כך.
אני יכולה לכתוב מגילה שלמה על מה שהתרחש אתמול והתחולל בליבות כולנו -
(אנו, שנאספנו אתמול מכל קצוות הארץ וממרומי גילנו
והפכנו שוב לילדים הצברים המחוספסים עם מכנסי ההתעמלות הכחולים ו......אם אתחיל אני לא אסיים..)
כשהתכנסו סביב גופת האישה הצדקת הזאת,
שבד שחור, שעליו סמל מגן דוד, כיסה אותה ואת היד שלה,
היד שלה שמספר כחול צרוב בה,
היד שסביבה היה כרוך טלאי צהוב עם סמל מגן דוד.
הוספת תגובה
לא מבינה למה הוידאו נתקע באמצע הטקטס
עד שאני אבין את פלאי השידורג........