0
לציביה, אמא של שרה וצביקה, את, שהיית האימא אווזה של כל ילדי השכונה, שהבית שלך היה הבית בו שרצנו כל העת, שבבית שלך גדלנו, שיחקנו, רבנו ואהבנו. שבבית שלך, שמענו את התקליטים עם החור, ובעיקר את השיר הזה , "בין הגבעות הכחולות", מתוך הסרט "שמונה בעקבות אחד". את, שניצלת מאושוויץ בהיותך ילדה רכה שמחלת הטיפוס נתפסה בה, את, שאכלת מפחי הזבל בפולין ו את, שפיטמת אותנו בעוגות, סופגניות ולביבות, את, שפרשת כנפיך על כולנו באהבה וחמלה אין קץ, לך ציביה, שאתמול, בהלוויה שלך, ליכדת, לרגע קט, את כל השכונה, את כל האהבות הראשונות. |