סיפורי מסע
סיפור מסע.
הסיפור שנמצא לנו בתוך החור שבנשמה ,הסיפור שאנו רוצים לעשות ,ולא מעיזים לקרוא תגר על המוסכם והרגיל והצפוי
הספר שאתה רוצה לכתוב וקשה לך.
הטיול בלי סוף, שאתה חושב חושב אבל לא מעיז.
האהבה הענקית שאתה בטוח שמגיעה לך .
סיפור של מסעות סיפור של דרכים ,סיפור בלי סוף ,ובלי התחלה, סיפור של אהוד בנאי כואב ועצוב
סיפור משפחתי
סיפור של ילדות
סיפורי מסע שיש לבצע אותם בתוך הנפש בתוך האין סופי שיש בך ,מה המחיר שלהם?
זה קורה בטח ,ואז השמים קרובים קרובים.
פוסטים אחרונים
- ספר חדש. ימים חדשים. ילד מקולקל 5/5/16
- שורף 15/5/14
- ריח 26/4/14
- צייר 7/4/14
- מילים 30/3/14
- סן פרנסיסקו 7/1/14
ארכיון
ישן שיט
אלה רגעי המילים הארוכות, מילים שיש להם נפחים שלמים, אני מתאמן לבאות, טיפוס מאומן. זה אוקי להיות ככה, מעין אישיות שצוברת את המיומנות שלה לדרכים לא ידועות. אני ישן שיט, תהליך החידלון של שעות השינה בנוי כנראה בצורת ההתכנסות הפנימית שלי שיש בה סוג של פרמטרים שונים של מחשבה . לפעמים נראה לי שרק זקנים שמחכים לבוקר כדיי ללגום את מנת היום ואני ישנים ככה, אולי בעצם גם אני זקן, או אולי גם אני רוצה ללגום את מנת היום. לפעמים אני יכול להרגיש איך הלב שלי כאילו מתנוסס כלפי מעלה תוך כדי שינה הוא יוצא לטיול פרטי מתוך הגוף שלי ,ואז שאני קם ומתעורר מחפש חזרה אחרי הלב שלי, אני נשאר מעין תלוי על פינות מחודדות ולא ברורות. אני מתעורר מזיע, חושב לרגע היכן אני, נזכר שאני לא היכן שאני צריך להיות,מזדעזע קלות ואז אני נכנס לקיץ המלא תשוקות של חום קילפתי, כמו עובר השט בסגנון חתירה מלאת עזוז ברחם אימו. המאוורר מאוורר אותי מעל, דורש את תשומת ליבי בשאלה בסיסית הי איש מגודל, איך אתה ישן בלילה ? כנראה ככה היה המסע של הוביטים לתוך הרי האבדון, בדיוק ברגע המדהים שסם גורר את פרודו עמוק עמוק לתוך ההר ,להיות או לא להיות, אתה מרגיש איך קומות שלמות נופלות עלייך, נופלות ,ושוב נופלות. הפכתי יוסף פותר החלומות. אני קם ברבע לחמש בבוקר, כי אני מחויב למרתון עצבני שמתבצע אי שם בשלהי ספטמבר בברלין. התחיבות שגורמת בצורה אוטומטית לפציעה בשריר התאומים של רגלי הזכוכית שלי, כוסית אמרנו... אני קם במצב של הלם תמידי ורבע שעה יושב המום בסלון סופג את הצלילים של ההשכמה המאולצת לעצמי, נאבק בשדונים הקטנים שממררים את חיי,ודורשים ממני בהתמדה לחזור חזרה למיטה. רבע שעה של בדידות מרוקנת ,היא כמעט כמו רגע של חסך אמיתי ,אל תאמינו לכול הזנבות שאומרים שלקום בבוקר מוקדם בשבילם זה סוג של פאקינג פיסות קטנות ופשוטות. זין אחרי רבע שעה של מאבק אני שותה קפה ואז עוד אחד, לובש את הבגדים המנדפים שלי(עוד חרטה של ספורטאים גלובליים) מניח את שעון הדופק, נושם, שותה כוס מים ושוב יושב.מורח את משחת הפלא שאמורה להקל על הכאב הקבוע בשריר מורח ומקלל. עוד רגע קטן של משבר. אני צועד לאוטו שלוקח אותי למקום המפגש שם נמצאים חברי שיש להם כנראה סוג של אנרגיה אחרת, לא יודע איך לומר את זה, פשוט יש להם כוחות אחרים כנראה, עשויים מחומרים טובים מהזן המשובח. רצים ,אני מרגיש את הכאב שיושב לי על הוריד ,מזיין לי את אונות המוח על הכאב המודלק, אחרי שתי ק"מ דואבים, אני יודע ש סוג של רווחה, הגוף מתחמם ונותן לעצמו את החופש הפנוי והפרטי שלו, אני מרחף כמה שאפשר לרחף, הכאב מתנדף לרגעים ,עכשיו אנחנו רצים. יש חוקיות מדהימה לבוקר המזוין(למי שאמרה לי להפסיק לקלל כי זה פוגע באיכות המילים שלי ...איזה טיפוס חרא אני ,בחיי) הזה . חוקיות של שמש שנכלמת מול העננים,מתאוששת ומציאה קרניים מענגות בצבעי פסטל מרהיבים שמלטפות את הגוף ברכות . החמניות בשדות בוערות באש כתומה והם כורעות מולנו לאות חברות ואחוות מטורפים. השבילים בין השדות עדיין ספוגים בטל של בוקר שמניב ריחות שונים של עוצמת טבע מדהימה. ידעתם שלבוקר יש מוסיקה, יש סימפוניה שלמה של פרטים מובחרים,שבילים כמו פיתולים בתוך סרט טבע בערוץ נידח. ציפורים מקננות בשמים ועל חוטי חשמל, ימים שלמים של שמחה עצלה ,שמחה יומית של חיות מתפרצת. אנחנו רצים, מתעופפים על הדרך סוחבים את הזמן עבור עצמנו, אני רץ עם אמנון או דויד תענוג גדול, מקדימה רצים חבורה משובחת של אצנים נפלאים. לצערי בסוף הישוב שאני מתגורר בו, תמיד תחכה לי עלייה מתישה שסופחת את הכוחות האחרונים, כמו אהבה על טהרת שנאה, יחסי סאדו מאזו משובחים. ימים מורכבים בצוקי האבדון של שר הטבעות, ההוביטים דוחפים קדימה,הטבעת בהישג יד. אני לא ישן טוב משהו דפוק בתוך הסיסטם של החיים, דברים נבנים בצורה מיוחדת,(הייתי חייב לחזור על המשפט על מנת להזכיר לי משמעיות שונות) אני חוזר למילים הארוכות ,מתענג במילים הארוכות, שלום לכם הייתם חסרים לי.
הספר הדרך מאת מקורמק מקארתי אפילו אני שמתהדר בקריאת ספרים (כמה טיפשי זה)לא יכול לעמוד בשלוות נפש סטואית למול הכאוס הגאוני, המארג המדהים שנבנה, טירוף אפוקליפטי הזוי בתוספת חמלה אנושית מופלאה . גורם לי דמעות הספר הזה. פשוט תקראו את הקטע המופתי המעורר את נקבוביות הגוף, תרגישו את עוצמת הכלום,רגעי הייאוש שקורעים את העור ממך. לא לוותר על הרגעים האלה שאין בהם כלום, ספר מופלא שמעמיד בנו יסודות שלמים . אוף, אוף, אוף. אני נושם בריצה, אני נושם בחיים, אני נושם .
|
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הבוקר מדהים יובל
אתה יודע שככה
והחום...אח שלי אוהב .לא יכול להסביר
עם שניכם לא נראה לי שאני צריך להוסיף... זה רק יקלקל לי
ודרור, בחום הזה תרוצו אתם ...
על הזין שלי כוכבים
חבר משובח בהחלט
אה. אתם מכירים?
יופי
2חברים שלי במכה אחת
אח שלי אתה רץ אדיר
והיה יופי שככה באת השבוע בבוקר
יום שני חמש וחצי מחכים לך
חוץ מזה
איזה יופי שקראת
זה יופי
שבת שלום
שבת מבורכת
עכשיו זה בדיוק הרגע של הבוקר
שרגלי הזכוכית יוצאים לערפילים
בדיוק עכשיו
רגעי התבוננות פנימית באור היקיצה,
אהובים עלי במיוחד.
ערפילי הבוקר מתבדרים בהתעוררות
חידודי חושים נושמים חיים.
שבת שלום לנסיך רגלי הזכוכית
השרירים כואבים בחיי
תודה
סיפורים קשים לפעמים חושפים לנו אמת שקשה לגלות מתחת למילים שמחות
תודה
שבת טובה
לפעמים הדרך יותר מאתגרת במצבי אי ודאות, ודיכוטומיות של רגשות.
לבטח, הבחירה היא בדרך של הקצנות ושל משברים.
הדרך שלנו היא מעשה ידינו, ליבנו, החלטות.
בקשר לספר......
קשה לי עם סיפורים עצובים וקשים מתחברת לרוח על המים
http://www.youtube.com/watch?v=kCfOh56o-88
כתוב טוב ומעורר מחשבה
שבת מעולה
ספר מהדהד ומערער