מתי מסכמים שנה ? מתי עשור ?

לפי תאריך ישראלי, לועזי, לפי עונות ...?

החלטתי למסגר את השנתיים האחרונות שלי לפי הופעות, או לפי הקשר המוזיקאלי שלהן.

איזה מקבץ ... אני שמח.

(לא אכלול כאן את ההופעות הקטנות, הופעות "עשן הזמן" ,  הופעות "ותודה על הכרטיס" וכאלה -, כי זה משהו אחר)

נניח שאני מתחיל עם פול מקרטני.

היתה הופעה אדירה. לכל הדיעות (של 50 אלף הצופים שהיו שם).

זכור לי הדיון הציבורי , ללכת או לא ?, "יקר מדי" ... "הוא לא חיפושיות" ... "עבר זמנו" ... הכל שטויות.

בין כל ההמונים מסביב, היו הרבה איים אינטימיים. הופעה אינטימית בתפזורת. אבל גם היו סממני הופעת פארק.

הסאונד היה מעולה, מקרטני בכושר, השירים ... כמובן ..., אני קיבלתי שם את פול מקרטני. לא חלק מהחיפושיות, את פול מקרטני. כל מי שמכיר, אבל מכיר מכיר , את המוזיקה של פול, נניח לפחות עשרה אלבומים פרט להיי ג'וד, יודע שקיבל אותו שם. פול מקרטני יישות עצמאית. גם ללא התקופה עם להקת כנפיים, גם ללא חיפושיות.

ברור שאני עוקב אחרי פול מקרטני מאז 1973 , כולל אלבומי הסולו הנפלאים שלו. הבעיה, שכל המאזינים ה"מעודכנים" שומעים מוזיקה לפי שנתון הלידה שלהם, וככה נשארים תקועים על איזה דבנדרה בנהרט מיותר שכזה לדוגמא. הבת שלי (16) ששומעת מוזיקה, לפי אוסף של צלילים, בלי שום מידע מוקדם, גילתה את פול מקרטני מגיל 12, מדענית פול מקרטני. אני בטוח שהיא תעדיף אותו על דמיאן רייס, סופיאן סטיבנס, דויד באזאן, בוני פרינס, ספארקל הורס או איזה קשקוש אקוסטי טרנדי מעודכן להיום. (מצטער על ההערה/מוטיב .... שיחזור על עצמו)

לטומי עמנואל, נגן הגיטרה הפנומן, הגעתי ישירות מסינגפור. הטיסה היתה ארוכה. גם במסלול קצר, הטיסה מאוד ארוכה. אני עוד הגעתי דרך פאריס, אז בכלל, נוספו לי עוד כ 4 שעות.

כרטיס אחד הזמנתי מראש לבן שלי ורק אחרי שהתבררו לי מועדי הטיסה והחזרה מהפרוייקט ההוא בסינגפור, קניתי את הכרטיס השני. למזלי מקום ישיבה צמוד לכרטיס הראשון.

משדה התעופה ישירות לתל אביב. הבן הגיע מבאר שבע. נפגשנו, ראינו ההופעה, וחזרנו לבאר שבע.

מסע ארוך.

ההופעה היתה מצויינת, מעונבת. בישיבה. בסוף ההופעה, הבן שלי הצליח להחתים אותו על רצועת גיטרה שלקחנו איתנו.  עשינו את היום.

טומי עמנואל, וירטואוז שגם יודע לתת שואו.

כל מי שמחשיב עצמו מוזיקאי, יגדיר אותו בציניות כ "בדרן". צודק אותו "מוזיקאי". שמעתי כמה כאלה, במיוחד היום, שחשוב להיות "אתה עצמך", להיות "אמיתי", ומהבטן.  מי שמנגן טוב, או מעולה, או מדהים, נחשד כעסוק בשואו אוף, טכנאות, ולא בדבר האמיתי.

קשקוש.

בלובי ניתן היה לראות את כל נגני הגיטרה, המי ומי בישראל.

אני מעריך שלפני יוטיוב, אף אחד לא הכיר אותו.

להופעה של ג'ו בונמסה, הגעתי  ישירות מטיסה מפראג. התמונה של אחד שיורד מהמטוס, רק טרולי קטן נגרר אחרי על גלגלים, תיק מחשב לפטופ מעוצב על הכתף , היא נכונה בהחלט.

ההופעה בעמידה, בנמל בתל אביב. הרבה רוסים היו שם. הופעה אדירה, wild , פראית ומשוחררת. שלושה מטר מג'ו בונמסה. עוד נגן אדיר. (שלא כמו טומי עמנואל, גם יוטיוב עדיין לא הכיר אותו כל כך לישראלים)

הפעם חשמלית בעיקר. הרבה גיטרות חשמליות. גיבסונים מעוצבים.

גו' , הוא מן שילוב של ג'ימי פייג', מרטין בר, הנדריקס, קלפטון, גרי מור, סטיב וואי, ובעצם כל אלה שהוא חקר לעומק. ללא ספק, נגן אדיר, ועוד ללא ספק ... זמר גרוע. אני והבן שלי, שלושה מטרים ממנו. בסוף השיר הראשון, זרק את הסלייד לקהל.

הופה ... משהו קורה פה, אולי תרגיל החתימה על הרצועה יחזור ?

וואלה, כן. בסוף קטע נגינה היחיד על גיטרה אקוסטית, הוא פשוט זרק אותה לקהל.

הקהל הזה היה מטר חצי ימינה ממני. איזה דיכאון ירד עלי. פיקששתי הגיטרה.

האירוע הבא, אינו הופעה של מישהו ידוע, אבל משהו מוזיקאלי קטן.

יום אחד, עניין של מהיום למחר, מצאתי את עצמי בנוריץ' שבאנגליה (3-4 שעות נסיעה, צפונה מלונדון).  אני נמצא בשטח, בכביש, תאורת כביש, שליטה אלחוטית בתאורה, זה התחום שלי. ממש ליד המרכזייה, 10 מטרים בפינת הרחוב – פאב אנגלי. חיכיתי שם לחשיכה, על מנת לבדוק את התאורה בכביש וכיו"ב.

לפאב הקטן, הגיע אנגלי צעיר, עם גיטרה. דיברנו, ואז ניגנתי לו שיר אחד בעברית.

בהמשך כשהגיעו למקום כ 20 אנשים, הוא הופיע, ואז אמר להם שיש לו פה חבר, כאילו שאנחנו מכירים כבר כמה שנים. מצאתי עצמי מנגן להם 4 שירים. 3 בעברית, אחד באנגלית.

בשבילם שפת אם.

בשבילי - שפת הם.

לפחות השתייה היתה און ד'ה האוס.

את ההופעה הבאה, ראינו, שוב אני והבן שלי, בבאר שבע.

אל דימיולה.

נתחיל מהסוף : ההופעה הכי טובה שראיתי בחיים שלי. כלומר המיצג המוזיקאלי הכי מדהים (מדהים במובן הכי פשוט של המילה) . חבורת נגנים יוצאת דופן. שוב, ישבתי מרחק 4 מטרים מהבמה.

זו פעם רביעית שאני רואה אותו. פעם ראשונה שראיתי אותו מופיע גם עם חשמלית. מה שהיה פעם גיבסון לס פול, הוחלף ב פי אר אס, סיגנאצ'ור על שמו.

גם טומי עמנואל, גם ג'ו בונמסה, הגיעו עם הסיגנצ'ור על שמם.

אל דימיולה, לא ניגן בהופעה הזו על אקוסטית אוביישן, שהיא הסמל, והסאונד שלו. הפעם עם קלאסית.

טומי עמנואל מנגן שירים, וקטעים מוגדרים, עם אילתורים באמצע, הוא מסוגל לנגן וללוות את עצמו בו זמנית. פולק, אמריקנה, קאנטרי, בום צ'יק. ג'יפסי.

ג'ו בונמסה, שר, ואז מפנה מקום לסולואים המסורתיים. רוק בלוז, מגובה בלהקה.

אל דימיולה, כבר לא עסוק בסולואים, אלה באריגה של הנגינה שלו בסיפור של הקטע המוזיקאלי המנוגן. מהר, לאט, ווירטואוזי, רך, עדין, אגרסיבי, אימפולסיבי.

אחד הנגנים החשובים אי פעם.

גם הוא סובל מ "הערכת יתר", של כאלה שמחשיבים עצמם מוזיקאים. אלה שהמשוואה עבורם היא

מהר = טכנאי.

גם אצלו, קניתי כרטיס אחד. לא היה ברור מתי הטיסה שלי לפרוייקט בחו"ל. אירלנד הפעם.

בסוף זה הסתדר.

בסוף ההופעה, דימיולה סיפר שזו הפעם הראשונה שלו בבאר שבע. היה מופתע. אמר שיהיה בלובי, על מנת לחלק חתימות וכו'.

הלכנו לשם, החתמנו, הצטלמנו כתף אל כתף מחובקים. סחבקס.

הלאה,

יום או יומיים לאחר אל דימיולה, עפתי לאירלנד. עם אוהב מוזיקה אלה. פטריוטים שההיסטוריה והתיעוב שלהם מהאנגלים בדם וזה בולט במיוחד. סיבוכיות קלה במטרת הנסיעה גרמה שאאריך את השהייה שם בעוד שבוע.

אז הייתי שם שבועיים. במערב אירלנד, "אירלנד האמיתית" כפי שהם אמרו לי לא פעם. הם ואני גילינו מיד את העניין המיוחד שלנו במוזיקה, ושלי במוזיקה אירית מסורתית עתיקה, בפרט. אז לקחו אותי לכפרים , לפאבים. היתה הרבה מוזיקה, ובירה (הם שותים אלה) .

באחד הפאבים, בסוף שבוע, בעיר קטנה שנקריאת בלינה, היתה שלישייה שניגנה רילים ,ג'יגים, ובלדות. בוזוקי, אקוסטית ואקורדיון כפתורים. כולם מעל גיל 40. מנגנים קטע. שותים. מביאים עוד פיינט גינס או בירה רגילה. נחים 5 דקות, ואז לקטע הבא.

עלה לשיר גם איזה אחד, מעל גיל 60, ועלתה לשיר גם אחת בת 17.

וגם אני. אפילו ניגנתי להם קטע אירי בן 350 שנה.

הם דרשו שאשיר בעברית, וכמובן ביקשו הסבר לכל שיר ושיר. קיבלו 3 שירים מקוריים שלי ואת "יום שישי חזר" של מתי כספי.

מיותר לצייין ששירו של מתי כספי, הנגינה, והצליל האחר, והשפה ממש הלהיבו אותם.

עוד דבר מעניין, שמבין השירים שלי, שממילא אף אחד לא מכיר, גם פה בארץ, ניתן להבחין מה תופס יותר.

אותו השיר שבולט פה, הוא השיר שבלט שם.

הייתי בפאב בעיירה, בלמולט, כנ"ל בגאלווי (שם גם הרחובות מלאים).

לילה, ויום האחרון לשהותי למחרת, הייתי בדבלין.

בילילה היה שם מארק נופפלר. לא הלכתי !

ברחובות, הסתובבתי כתייר, כבר לא בפרוייקט. רחובות דבלין, או איזור התיירות במיוחד, מתחם הטמפל בר, מלא נגני רחוב (כינור נבל, אקורדיון וכל מיני הרכבים שנותנים מוזיקה אירית לתיירים)

חזרתי מאירלנד. לא עבר שבוע , ואני עם הבן, על המטוס ללונדון.

לראות את מארק נופפלר. זה למה , לא ראיתי אותו בדבלין.

התלבש לי בול העניין הזה של הטיסות וההופעות. מן מזל.

ההכנות בוצעו מישראל ומאירלנד (מלון, כרטיסים וכו').

כשהגענו למלון בצהריים המוקדמים, הכרטיסים לא נמצאו, והיתה אי וודאות מלחיצה בערך שעה.

ההופעה הרי בעוד 5 שעות, מה עושים?

בקיצור, הכל הסתדר. לקחנו הכרטיסים, השארנו המזוודונת, ויצאנו לסיבוב קצר בלונדון.

מאיזור הביג בן, רכבת תחתית לרויאל אלברט הול, ומיד אנחנו באווירת חג.

ההופעה של אל דימיולה היא המיצג האדיר ביותר, אבל בעיניין מארק נופפלר, החוקים והפרמטרים אחרים.

הופעה בלתי נשכחת.

אני והבן, שני דורות, שנינו מנגנים, אפילו ביחד, חולים על מארק נופפלר, ונוסעים לראות אותו בלונדון.

היו לי זוג כרטיסים טובים. אבל עדיין כ 15 מטר מהבמה. המצלמה לא מביאה תמונות טובות. ההופעה מתחילה מעולה. אמיר אומר לי, נראה לי שהוא בכושר היום. אחרי זה יש דעיכה. אמיר אומר לי , אני מרגיש שהלהקה כאילו בחזרה. אחרי זה הסאונד מן מתחיל להתאפס על עצמו.

בהמשך רצנו לקדמת הבמה.

כמעט מרפקים על הבמה כדי לצלם. ההיסטריה סביב בעיצומה.

מארק נופפלר, אבא טוב, כמעט סבא טוב. גאון גיטרה, מלחין אדיר.

איזה יופי.

בלתי נשכח. אמיר מנסה להחתים אותו על בוקס תקליטים אבל לא מצליח. (אם תראו ביו טיוב זוג ידיים  מושטות, בוקס תקליטים ופנטל להחתמה – זה זה)

שירים מכל התקופות.  כמעט לסיום, מארק בישיבה על כיסא (כאבי גב) , אני 2 מטר ממנו, והוא, נותן ביצוע אדיר לאחים לנשק. אני מסתכל לו על הציפורניים, מסתכל על נידנוד המיתרים בכל ההשלמות הנופפלריות האופיניות האלה שהוא נותן בין משפט למשפט, ומאחור עוד כמה אלפים שרים במקהלה אדירה.

כשאני שומע מארק נופפלר, או בככל, אני חושב על הקטסטרופה שעשו מכל המושג קאברים.

כל אחד נושא בסיסמא –"פרשנות אחרת" ובפועל הולך לרצוח את השיר, שאילולא הצורה המקורית שלו, לא היה מעורר צורך לקאבר אותו , וכמעט בכל המקרים  - לקבור אותו.

איך בארץ יעשו לנופפלר קאברים ? איך ? הא ? יקחו אקוסטית, ויגרדו עליה שני אקורדים וישירו בלחש. רק כי לא יכולים יותר מזה, לא כי ככה רצו.

אני יושב שם כל ההופעה, ומבחין, מרגיש, ריל טיים, איך על אותו עיבוד ידוע, ברמה המיקרוסקופית, באים השינויים היפיפיים האלה, נגיעה פה, נגיעה שם, תוספת זערורית של חליל פה, מכת מצילה שם. אני בטוח , שככה כל חברי הלהקה ונופפלר עצמו, מרגישים ערב ערב.

ככה עושים מוזיקה.

עושים בלי לחשוב. ואז השיר יוצא, קאבר, בצורה הטבעית שלו (כמו זו שרצית ולא הצלחת באופן היזום , המאולץ, האובר מודע לעצמו – וקראת לזה פאקן "פרשנות אחרת" )

גם כאן, עצוב לי, מעליב אותי, כל המעודכנים, הלא מעודכנים, שלא יכולים לשמוע מוזיקה 4 שנים פחות מהשנתון שלהם. זה מעליב, זה לא מוזיקלי. מארק נופפלר לא גמר בדייר סטרייטס, הוא התחיל, משהו מפואר , אחר. אבל פה בארץ. כלום נאדה. ביזיון ארצי.

אז למשל, וובן הנד ( מדהים שלא אוזכרו בארץ פעם אחת טרם הופעתם, פתאום באו, פתאום כל מדעני הגוגל, והרפידשייר – כן , מכירים אותם).

או קי, לעניינני , למחרת על הבוקר ,לרחוב דנמרק. שם מרוכזות רוב חנויות הגיטרות בעיר.

ההיכרות שלי עם לונדון, הוכיחה את עצמה כיעילה, וניצלנו הזמן כמו שצריך.

בלילה, על טיסת לילה, טיסה חזרה הית'רו – תל אביב.

אני ממשיך,.

קודם הערה:

מארק נופפלר היה ב 19 מאי בדבלין, היה ב 28 מאי בבורמות'-אנגליה וכן כל השבוע הראשון של יוני בלונדון.

אני ראיתי אותו ב 30 מאי בלונדון.

כל סמיכות התאריכים הזו והטיסות שלי התערבבו זה בזה.

בבורמות' הייתי אמור להיות ממש בשבוע של 28 במאי, אבל מה עם 30 למאי, מה עם הבן שלי ?

לשלב את הנסיעה עם נסיעת עבודה ... לדחות, להזיז , להקדים, כל אחד והרצונות שלו. אבל בסוף, הכל הסתדר.

הנה , שבוע אחרי מארק נופפלר בלונדון, מצאתי את עצמי שוב באוסטריה, ומשם לאנגליה, כן, לאותה בורנמות'. הנסיעה נדחתה לתאריך זה וככה מצאתי את עצמי, שוב ,שבוע אחרי עובר מאייזנשטאדט-אוסטריה  לבורנמות' דרך לונדון.

הנסיעה מלונדון לבורנמות' אורכת כ 3 שעות, תלוי איך נוסעים, והעדפתי לישון בלילה בלונדון, ואז בבוקר לצאת.

בלילה  שבין לבין, התמזל, אבל התמזל לי, לתפוס הופעה של ריצ'רד תומפסון.

אני יכול לצאת מתוסכל על הסיפור של תומפסון באותה צורה שעל כל האחרים שהזכרתי פה.

בארץ, הסקרנים אוהבים – אוקרביל ריבר. חבל, דווקא אלה, הסקרנים צריכים לגלות את הדברים הישנים.

בכל מקרה, אני "תקוע" עליו לפחות 20 שנה.

ראיתי אותו לראשונה ב 1993 נדמה לי, בבירמינגהם – אנגליה.

ההופעה הפעם היתה, אה, שוב בלונדון, בקווין אליזבט הול, קרוב לביג בן, ממש מאחורי לונדון איי, הגלגל הענק.

יצאתי מוינה כאמור, הייתי אמור להגיע להית'רו ב 7 בערב, וממש על הדקה להגיע למרכז לונדון להופעה.

המטוס התעכב, כי איזה נוסע לא הגיע, והיו צריכים לחפש ת'מזוודה שלו כדי להוריד מהמטוס.

מפאת עומס בשדה התעופה, המטוס עשה עוד לופ מעל לונדון... ככה שבטוטאל איחרתי בשעה + .

אז במקום ללכת למלון, להיפטר מהמזוודות, נסעתי ישירות לאולם. מצאתי את עצמי רץ שם ברחובות עם שתי מזוודות על גלגלים.

למזלי, מצאתי כרטיס ללייט קאמרז (לא קניתי מראש) , ועוד למזלי, היה שם מקום לאיחסון מזוודות, ואפילו בחינם.

חמוש במצלמה עליי, נכנסתי להופעה.

הפסדתי 40 דקות. זו שישבה לידי אמרה לי שהיו 2 שירים של ריצ'רד תומפסון.

להופעה קראו "שישה מיתרים". היו שם שישיה נגנים, ועוד להקה מלווה, וכולם ניגנו סולו או בקומבינציה אחרת.

ריצ'רד תומפסון הנחה את הערב.

המון בדיחות אנגליות, בצחוק מתוזמן של 800-1000 צופים באולם, הוכיחו לי שאני לא ממש מבין את ההומור שלהם, או את השפה, או את המבטא.

את הצלילים, אני בהחלט מבין.

שישה נגנים, הופעה מצויינת, קהל חם ורותח.

תומפסון ממש מדליק. נגן מצויין.

אבל אותי הדליקו שניים. האחד בתור נגן, לא זוכר את שמו.

השני, מרטין סימפסון. התגלית. זמר אדיר, נגן אדיר.

איך לא עליתי עליו בכל 30 השנים האחרונות ?

הנה שוב, אותו המוטיב, בשבילי , כל דבר חדש הוא עיכדון. ולא חשוב השנתון.

מכל הבכיינים האומללים האקוסטיים ששמעתי בשנים האחרונות, בעולם , ובמיוחד בארץ, ועוד יותר במיוחד , הישראלים האלה ששרים באנגלית, אם כבר אקוסטי, אז מרטין סימפסון.

התגלית, והעניין שלי לחודשים, לשנים ובכלל, במקביל לתגליות האחרות שיהיו, אני בטוח.

למחרת המשכתי לרינגווד, אשר ליד בורנמות' - שם הפרוייקט.

הלקוח, איש מדליק, התגלה כמנגן על קלידים, יחד איתו, מקבל הפרוייקט מטעם העירייה, גם הוא מנגן.

שניהם מנגנים בלהקה.

כריס, מהעירייה, מחזיק 24 גיטרות ! אספן גיטרות וינטאג'.

דיברנו הרבה מוזיקה.

מעבר לכביש מול המלון, שתי חנויות גיטרה מאוד איכותיות.

ישבנו שם וניגנו כל יום, מסיום העבודה ב 5 עד סגירת החנות ב 6.

אף מילה על המשט.

בסיום הפרוייקט הזה, מצאתי חנות תקליטים טובה, כשחזרתי ללונדון, לפני הטיסה חזרה.

תמיד אני מחפש תקליטים.

הפעם קניתי חבילה טובה במחירים מצחיקים.

אני משחזר הרבה תקליטים שנתתי בזמנו , ולא החזירו לי.

גם חדשים , או "חדשים" לי, אני קונה.

הסיבוב הזה הניב תקליטים (לפעמים יותר מאחד)  ושיחזורים של, פול מקרטני והכנפיים, אלטון ג'ון, רוי הרפר, מודי בלוז, ווישבון אש, ג'רי רפרטי, יס, הנסיכה הקסומה,  איגלז, כן , מלון קליפורניה ועוד.

נדמה לי שגם ג'טרו טול, ו פאקו דה לוסיה , יכלו להיכלל ברשימת ההופעות הזו, אבל הם קצת רחוקות בזמן, ופחות משולבות בנסיעות.

פעם אחרת.