לפני שנים מעטות, הייתי במקום קצת אחר, שחלק קטן אך משמעותי ממנו, השתנה ללא הכר.

מה שמעניין בשינוי הזה, שמבחינתי הוא רק בראשיתו, הם הפרספקטיבה והמניע שגרמו לו.

יש כביכול מורכבות אדירה בסיפור, אבל מה שיצר את השינויים הוא בחזקת מדע של ממש.

סיפורנו מתחיל עם בלבול. לגבי דברים ספציפיים ולגבי מטרת החיים.

אני שייך לדור ה-X. שזה הדור המבולבל ביותר שהיה עד היום, הלא כן?

מה שאנחנו רוצים, זה מה שהתרבות אומרת לנו שאנחנו רוצים. לכשעצמו, זה לא נראה לי חדש, אבל התרבות עם הזמן מעבירה יותר ויותר מסרים, פחות ופחות שפויים.

ואם אתה במיינסטרים, ואתה חכם, אתה עלול להתייאש מהחומרנות ומהקפיטליזם וכל השאר.

גם נפשית, גם פיזית וגם רוחנית.

ומה אתה עושה כשאתה מתייאש מהחומרנות ומהקפיטליזם?

מחפש פילוסופיות אלטרנטיביות. ומה אתה מוצא? אני מצאתי בודהיזם-ניואייג'י, והיה לי יותר נחמד. אבל נראה לי שזה גבה את המחיר שלו: "היאוש נעשה יותר נוח" - כי הוא כבר אפילו לא "שלי" והוא בלאו הכי "חולף".

זה הקל קצת את הלחץ מאיזושהי "בלוטה" אבל מעבר לזה, לא הביא למוכנות שהייתה דרושה להתמודדות אמיתית עם החיים.

ואז אחרי ספיגה תודעתית פסיבית של חומרים רבים, שונים אבל דומים, מגיע לינק יוצא דופן - למורה רוחני שמכיר באותו מימד שהתאהבתי בו וכאילו אומר לי "כן, המימד שמצאת הוא חשוב, אבל בכלל בכלל בכלל לא המטרה. המטרה היא לחיות, להתפתח, ללכת קדימה, להתמודד עם אתגרים, להוביל, לשמש דוגמה. ההכרה במימד הטרנסדנטלי מכינה אותך לחיים ועוזרת ליצור נקודת מבט נכונה, אבל בכך מסתכמת התועלת האמיתית שלו".

זה מדעי, כי זה הוביל ומוביל לשינויים פיזיים, לפעולות חדשות, היענות אמיתית לאתגרים. סדר עדיפויות שונה.

ועדיין, על כל שאלה שנסגרת, שתיים נפתחות.