טוב, אז נכון שאמרתי שאני בפגרה ונכון שאני במבחנים, אבל מה לעשות שגם בתקופות יבשות וחסרות חיים שכאלה, דברים קורים. עכשיו... אני יודעת שמי שמכיר אותי ישפוט אותי על מה שאני הולכת לכתוב עכשיו, ושאני הולכת להישמע עכשיו כמו הילדה שצעקה "זאב זאב", אבל מה לעשות..כזאת אני, ילדה שצועקת "ידיד ידיד". אבל אולי הפעם יתכן, ורק יתכן, שהזאב באמת כאן..? לא יודעת, אבל זה קצת מרגיש ככה.

אז עכשיו הזאב הוא יואב. 

אז רקע קצר- אני ויואב, חבר טוב מהלימודים, נורא התקרבנו לאחרונה כידידים. הכל התחיל כבר לפני איזה חודש תוך כדי הסאגה עם דניאל מהפוסטים הקודמים, שאולי עברה כל כך מהר גם בזכותו של יואב. 

זה התחיל מזה שבמשך כל שבוע האבל מדניאל, יואב חיבק אותי וניחם והקשיב, מה שכבר קנה אותי. האמת היא שזה בדיוק קרה בתקופה שהתחלנו להתקרב, והוא קלט שאני עצובה ומבואסת והיה שם בשבילי כשהייתי צריכה. מעבר לזה גם הוא הכין לי ארוחת ערב עם סלמון בתנור כדי לעודד אותי :)

זה המשיך עם שיחות טלפון במשך כל יום, מפגשים כמעט כל ערב, שיחות של לילה טוב לפני השינה, חיבוקים מאוד ארוכים כל פעם שאומרים שלום, נשיקה קטנה שהתפלקה לי על הפה שלו כשהייתי שיכורה ביום הולדת שלי, ליטופים שלו על הגב שלי ועוד. ולקינוח- מקודם קפצתי אליו לדירה כשהוא ועוד חבר שלנו למדו ביחד. לא היה לו כוח אז הוא הלך לשכב במיטה שלו ואז הצטרפתי אליו ושכבנו מחובקים כפיות במיטה שלו ושוב קיבלתי ליטופים נעימים בגב.

עכשיו, תגידו מה שתגידו, אולי זה נכון שכל ידיד טוב שלי נגמר בתקלה, אבל האם פה המקרה הוא שונה?

אחרי כל הסאגה עם דניאל, ועם עמרי שלפניו, ועם א', וכל אלפי הסיפורים הלא מוצלחים או הסתם מיותרים שהיו לי עם ידידים שלי, האם גם כאן המצב הוא כזה? או שזה באמת שונה הפעם ועד שיש באמת פוטנציאל למשהו רציני, אני כבר לא מאמינה לאינטואיציות של עצמי?

האם זהו הזאב האמיתי הפעם או שוב קריאות שווא שלי שמגיעות סתם מהמחשבה על זאב?

כי מצד אחד, ארוחות ערב, שיחות לילה טוב, חיבוקי כפיות וכו' לא מגיעים יש מאין וגם,

יש בו משהו שונה מהטייפקאסט הרגיל של הגברים שאני תמיד נופלת עליהם, לטוב ולרע. אז אולי התוספת הרעה יותר היא הכרס הזאתי שלו. אבל התוספת הטובה היא הרצון שלו בחברה רצינית והיחס הטוב שהוא נותן לי. שינוי מרענן אני חייבת לציין, אחרי כל ערימות הגברים עם הקוביות בבטן והסרטים בראש. 

מהיכרות ומהרבה שיחות עם יואב, הוא בחור יציב ורציני שמחפש חברה רצינית. והאמת היא שעם בנות הוא בערך מפחד מהצל של עצמו. יש לנו הרבה שיחות על זה, שהוא כבר לא היה עם מישהי שנה והוא נורא מבואס מזה. 

עכשיו בעיקרון, כבר הגעתי איתו למצב שאני די מרגישה שזה יכול לעבוד. החיבור הוא ממש טוב, אנחנו כל הזמן רוצים להיות ביחד, יש משיכה ויש הכל. התזמון קצת פחות טוב. 

לא רק שעכשיו אנחנו בתקופת מבחנים ואין לנו זמן לנשום בערך, אלא שגם עוד שבועיים אנחנו מסיימים והוא טס ל-3 שבועות להצטרף לחברים שלו שמטיילים בארה"ב. והוא מדבר הרבה על כמה שהוא צריך עכשיו את הפורקן הזה, של הטיול והחופש והבנות והעניינים. אז אני יודעת, שמבחינת התזמון זה לא מתאים. 

אז אולי בכל זאת, אני שוב סתם צועקת.

כנראה שרק הזמן יגיד..

המשך יבוא..