0
|
הוא פשוט הופיע שם לפתע ביום שישי בבוקר. באמצע הצומת של מחלף השלום מתחת למגדלי עזריאלי בתל אביב. עמד לו במרכז הכביש על ארבע רגלים רזות והתבונן משועמם בתנועה סביבו. הוא לא התרגש מהמהומה והצפירות של המכוניות שניסו לעקוף אותו ובכלל לא שמו לב שהוא לא סתם חמור אפור ורגיל. אבל לאט לאט החל להווצר שם עומס תנועה רציני ופקקים החלו להשתרך לכל הכיוונים כמו זרועות של תמנון צבעוני שמתארכות להן ונשלחות לכל עבר, מבשרות את הידיעה על החמור. הוא עמד שם וחיכה. בתוכנית המקורית הוא אמור לחכות עד שיגיע המשיח. עניין של כמה דקות. ככה היה תמיד בתרגולים שהיו עורכים שמה למעלה לחמורים של המשיח. התרגול תמיד היה מתחיל באות קריאה כזה, "זמן משיח", "שחר כתום" או אפילו פעם היה "עץ הדעת" אבל הנחש קלקל את זה שפיתה את חווה והחליפו את זה במשהו בנאלי כמו "טעם החיים". ואז, הוא היה אמור להעמד בדיוק בסימן מגן דוד שלו שסימנו לו על המגרש אימונים, ביחד עם שאר החמורים, שרובם בכלל לא היו לבנים אלא אפורים. אחרי כמה דקות המשיח היה בא, תופס לו איזה חמור תורן ובאופן מתודי מכריז על ביאת המשיח. אחר כך היו משחררים אותם לגינה לבלוס איזה גזר. אבל עכשיו, הוא כבר עמד שעתיים ואף אחד לא הגיע. גם המשטרה לא למרות שקיבלו עשרות טלפונים מנהגים זועמים ועוברי אורח אכפתיים. הוא לא ידע ששמה למעלה היתה ישיבה דחופה רגע לפני שנתנו את האות. מלאך האוצר הופיע מלווה בפמליה של מלאכונים נעריים בחולצות לבנות מכפותרות שהסתירו את הכנפיים הקטנות הקצוצות שלהם ומכנסי בד, והודיע שאין תקציב למשיח. "פשוט, גמרנו את הכל על ניסים ונפלאות בשנה שעברה, וגם היו הרבה ספינים שצריך היה לממן", הוא הודיע ליושב בראש שאין לקרוא בשמו. "מה זאת אומרת?" קראה המלאכית הממונה על חגיגות המשיח "הרי קיבלתי הבטחה מפורשת לתקציב מיוחד מחוץ לתקציב". דנו קצרות והחליטו שבכל זאת למען הסדר הטוב ישלחו הפעם רק את החמור ואיכשהו בעזרת השם, זה יסתדר בהמשך עם מימון ביניים, אבל בינתיים שהחמור כבר ירד כי חבל"ז, לפני שיהיה מאוחר מדי שמה למטה ולא יהיה למי לשלוח אותו. רק מה כמו בכל מקום, שכחו להודיע לחמור על שינוי התוכניות, ושנזכרו במחדל זה כבר היה מאוחר מדיי, אז עקבו במסכי הפלסמה שלהם אחריו והתפללו לטוב. ולמטה? כמו למטה בלאגן. התקהלות גדולה מסביב לחמור שנראה רגיל למדי אבל היו לו עיניים כחולות מדהימות שכל מי שהתקרב אליו ידע שמשהו פה שונה ולא העיז לגעת בו או להזיז אותו ממקומו. ומלמעלה מהמגדל העגול של עזריאלי היה מחזה נאה של מכוניות תקועות והמוני אנשים ומעגל קטן ריק מאדם מסביב לחמור אחד מסכן ועייף. הוא כבר הרגיש די צמא ורעב ומסביב לא היה כלום לאכול או לשתות, רק אספלט שחור וחם. הוא רצה לזוז ולחפש משהו אבל זכר בתרגולים שמי שזז מהמקום שלו הפעילו עליו את שיטת המקל והגזר שממש לא בא לו עכשיו להתעסק בזה. החל להתייאש ששמע רעש סילוני חזק מלווה בחריקה מתכתית צורמת, שבאה היישר מעליו מנקודה שהלכה וגדלה. הקהל שנוכח במקום נסוג לאחור בבהלה והחל מנוסה אדירה לכל עבר ותפיסת מחסה מאחורי מכוניות ומבנים. רק החמור לא זז. עקשן משהו. על מסכי המכ"ם של חיל אוויר בקרייה נראתה תנועה חשודה של גוף לא מזוהה אבל עד שהזניקו אליו את מטוסי היירוט כבר הוא נחת ליד החמור. גם החברה מלמעלה עם הכנפיים, לא הבינו מה קורה, כי זה ממש לא היה בתוכנית, והעלו כוננות צבא שמיים למרות שלא היה ברור מה אפשר לעשות עכשיו כי היה נראה שהכל הולך להשתבש. החמור, די אדיש, נעץ מבטו בחללית האובלית המוזרה שנחתה לידו. היה לה צבע מטאלי אדמדם לוהט, וחום רב נדף ממנה לאחר שחדרה דרך האטמוספירה. מהר מאוד הצבע שלה השתנה לכתום, לצהוב ואז החל להיות ירקרק משהו. המראה שלה היה מתכתי אבל המעטה החל להראות יותר ויותר חי כמו עץ אבל ממתכת. משהו דמוי עלים קטנים וירוקים החל להופיע על המעטה, וכיסה את כולה. דלת נפתחה אבל אף אחד לא יצא ממנה. החמור, רעב וצמא, ניגש אל החללית ונתן נגיסה במעטה הירוק. "בהחלט שווה" הוא חשב לעצמו, "מזכיר טעם של עוף למרות שיש לזה ריח של ים", ניתח את הטעם והריח. הוא החל לכרסם במרץ את המעטה. בכל מקום שלחך את העלים האלה, הופיע כתם טורקיז. שכרסם את הטורקיז יותר לעומק, צבע כחול הופיע דומה מאוד לצבע עיניו של החמור. החללית החלה יותר ויותר להראות מנומרת בכתמים כחולים יפים, אבל מהר מאוד הם דהו באור השמש לצבע סגול. מהחללית יצא יצור רזה ודק שפנה אל החמור בשפה שרק הוא הבין. הוא הציע לו לבוא איתו לכוכב שלו ולא לחזור לכאן לעולם יותר. החמור היה מאוד נרגש. זו הזדמנות של פעם בחיים. וממש לא התחשק לו לחזור לשמה למעלה למגרש המסדרים אחרי שככה השאירו אותו לבד במערכה. אבל פתאום הרגיש שהוא רוצה להשאר פה לסיים את העבודה. הוא המשיך ללעוס את החללית. היצור הדק, שראה איך החללית שלו הופכת כחולה וסגולה מרגע לרגע, נתן עוד מבט אחד בחמור והבין שזה עוד מוקדם מדיי, גם לחמור וגם למשיח. מיהר לחזור פנימה, הניע את המנועים והסתלק בשבריר שנייה. והחמור, נשאר שם עומד כמו קודם, מחכה למשיח. אבל על גופו החלו לצמוח עלים קטנטנים ירקרקים עם גבעולי טורקיז, מכסים על עורו שהכחיל מנומר בכתמים סגולים... * * * * * * שבת שלום! (פורסם ב-16 במאי 2008 בבלוג שלי בתפוז) |