כותרות TheMarker >
    ';

    בלוג אישי

    ארכיון

    0

    טעימות אסורות - סיפור

    27 תגובות   יום שבת, 3/7/10, 13:31

    בשעת בוקר מוקדמת מאוד, עוד לפני שהשמש הפציעה, יצא מוצ'ו כהרגלו מהביקתה וצעד ברגליים יחפות לכיוון החוף, מגע החול מתחת לרגליו נעם לו מאוד, בכל פסיעה יכול היה לחוש איך החול עוטף את כפות הרגליים בזו אחר זו ומעניק להן חיבוק חמים. בתחילת הדרך החול היה עדיין חם מהיום הקודם, אבל ככל שהתקרב לקו המים הרגיש את הקרירות הלחה מעבירה בו צמרמורת קלילה. הוא המשיך לפסוע עד שהרגיש את מגע מי הים החמימים ברגליו.

    ברגע הראשון הוא לא הבחין בפיירסי שהיה עסוק בתיקון רשת הדייג. הם חייכו זה לזה בשתיקה. מוצ'ו ניגש כדי לאסוף את הציוד האישי שלו לתוך הסירה. השניים תפסו את מקומותיהם זה לצד זה בסירה הקטנה ויצאו אל המרחבים האינסופיים כמו בכל בוקר, ללמוד שיעור נוסף באמנות הדייג. למרות שפיירסי הקשיש ששימש כמדריך הקבוע שלו היה שתקן גדול, הוא ידע להעביר לו בסבלנות ובחוכמה את התורה שתשמש אותו בבגרותו כדייג עצמאי מיומן.

     

     

    ''

     

    העננים שכיסו את השמיים לא הפריעו לפיירסי לנווט את הסירה בשעה היעודה בחזרה אל החוף. אחרי שקשר את הסירה למוט העץ שהיה תקוע סמוך לקו המים, פסעו שניהם עם השלל היומי לכיוון האוהל המרכזי של הכפר ששימש חדר אוכל מרכזי.

    מוצ'ו הצעיר ניגש אל המגשים הגדולים שניצבו במרכז האוהל, ובחר לעצמו מנה גדולה של בוקלוק (כרוב ממולא באורז, עגבניות ובשר פיל טחון) ואילו פיירסי לקח כהרגלו צלחת של תפוחי אדמה אפויים בחמאה והתיישב לאכול בסמוך לתלמידו האהוב.

     

    אתמול בחרת לזניה ברוטב עגבניות, שלשום בחרת סטייק עגל, בשבוע שעבר אכלת מרק ירקות, אבל אתה צריך לחשוב על העתיד, אמר המורה לתלמידו, אתה צריך להחליט מה אתה רוצה בחיים. בעוד ימים ספורים נערוך לך את  טקס הבגרות, ואז תצטרך להכריז בפני כל נכבדי העדה ובני הכפר על המאכל האהוב עליך ביותר.

     

    אף אחד לא יודע לומר מתי כל זה התחיל. קשישי הכפר מספרים שהיה זה שוגהה, מנהיג דתי ששלט בכפר לפני מאות רבות של שנים והוא האיש שקבע את החוקים הקיימים בו עד עצם היום. אבל עבור אנשי המקום היו אלה חוקים קשיחים שאין לערער עליהם, ואף אחד לא ניסה מעולם לתהות מדוע ולמה, אף אחד גם לא ניסה מעולם לבדוק אם זה טוב או לא טוב, כולם קיבלו את הכללים כחוקי אלוהים. ככה זה וזהו זה.

     

    לפני שאני מחליט, עלי לבדוק את כל המאכלים שיש לנו בכפר, ההחלטה לא קלה, אני יודע שהבחירה שלי תלווה אותי בסופו של דבר למשך כל חיי, זה באמת לא פשוט, אני עדיין אוהב גם בוקלוק, גם לזניה, גם מושט על האש ואפילו חומוס עם טחינה... אני עדיין לא יודע מה לעשות? אבל כנראה שבסופו של דבר אבחר בשבלולים ברוטב קוקוס.

    לאחרונה, הוסיף מוצ'ו, שמעתי שמרכלים על דוגה הסורגת, שבלילה היא מתגנבת למטבח כדי לטעום מאכלים אחרים אסורים, ידעת על זה?

    אני רוצה לספר לך משהו, אמר פיירסי הקשיש לתלמידו. לפני מספר שנים פגשתי בנווד שהגיע בטעות לכפר שלנו, והוא סיפר לי שאי שם מעבר להרים, קיימת תרבות אחרת, שונה לחלוטין מזו שיש לנו. שם, גם כשמגיעים לגיל בגרות, מותר לאנשים לאכול כל יום מה שמתחשק להם ואפילו לבחור כל יום מאכל חדש.

     

    מה באמת? שאל מוצ'ו, וואו איזה כייף להם... אז למה שלא נחיה שם?

     

    זה אולי יתרון לא קטן, אבל בכל זאת, הרגיע פיירסי את תלמידו, המצב אצלנו הרבה יותר טוב מאשר אצלם. בתרבות הרחוקה ההיא מרשים אמנם המנהיגים הדתיים שמותר להם לאכול מה שהם רוצים. אבל כשהנערים שלהם מגיעים לבגרות, כל גבר לוקח לעצמו אשה אחת בלבד, הם קוראים לזה "חתונה", ואחרי שהם מתחתנים, ואסור להם בשום אופן לטעום מהנשים האחרות של הכפר.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/7/11 17:58:
      חייכת אותי.... :)) סיפור נהדר!
        30/10/10 21:32:
      ָָָָָָָָָָ
      ָָָָָָָָָָָָָָ
        20/9/10 12:16:
      ואני כבר קנאתי בו כשצעד מהבקתה אל החוף ברגליים יחפות ...
        19/9/10 13:27:
      תודה לכל המגיבות והמככבות
      שבוע נפלא וחג שמח
        19/9/10 00:51:
      פרי אסור מתוק מתוק
        17/9/10 11:16:
      אדיר:-))
      על טעימות אסורות, גבולות, וקודים תרבותיים....
        9/9/10 12:41:
      לכיוון האוהל המרכזי של הכפר ששימש חדר אוכל מרכזי., איש, זו אלגוריה על הקיבוץ?

      אחרי שהם מתחתנים, ואסור להם בשום אופן לטעום מהנשים האחרות של הכפר.
      מדוע לא מספרים לילד האומלל הזה את האמת? הרי גם בתרבות ההיא טועמים מכל הבא לפה, (היד?) אבל בסתר
      כתיבה יפה מאוד איש. שנה טובה וחג שמח ותודה ו*
      לאה
        9/9/10 07:43:
      איש יקר
      סיפור מופלא מעורר שאלות, נגע בנקודה רגישה
      למה בני זוג חיים יחד 400 שנה
        30/8/10 09:20:

      צטט: גרייס ל 2010-08-28 18:19:50

      לבחור כל יום מאכל חדש,,לא הייתי טורחת כל כך בענין אוכל,יותר מזון לנשמה,הרבה יותר מזין,,

       

      נכון, גם "מזון לנשמה"

      חשוב שיהיה מגוון ומעניין

       

      האוכל שבסיפור, כמו שאת מבינה, הוא רק אלגוריה.

        28/8/10 18:19:
      לבחור כל יום מאכל חדש,,לא הייתי טורחת כל כך בענין אוכל,יותר מזון לנשמה,הרבה יותר מזין,,
        27/8/10 11:44:

      צטט: קלועת צמה 2010-08-26 19:14:18

      אכן התלבטות. הנפש מורכבת. בליל רגשות ורצונות.
      וכבר יש ששמו אצבע על האגו כמפר שמחות.
      ועד שיפתר הענין, נמשיך להתרגש, להתפעם וגם לכאוב.
      מירה

       

      תודה לך מירה יקירתי

      על שבקרת אצלי ועל תגובתך

      אני מזמין אותך לקרוא את תגובתי האחרונה ליהודית.

      שבת טובה לך

        27/8/10 11:42:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-08-26 08:49:18

      הגעתי אליך נטולת כוכבים, אך בתום התגובה אשיג לך כוכב משפחתי. עד הפיסקה האחרונה הבנתי שמדובר בבחירה שאדם בוחר לעצמו בחייו. לא תמיד הבחירה היא בחירה יכולה להיות גם בריחה. הבריחה היא ההשתוקקות למאכל הנבחר דהיינו לאשת החלומות שתבשל מאכלים מובחרים לאהובה.
      הטקס הזה עליו אתה כותב, מזכיר לי טקס חניכה לראות עולם של מאכלים ולפתח את האישיות. משמעו להתמקד בבחירה. הבחירה במאכל שונה כל יום מפתחת את חושי הטעם,איש יקר, מרחיבה את המטבח הקולינארי של הבשלנית. הטעימה מהעולם הגדול או שכן או שלא תהיה קצרת מועד לגבי הבחירה באשת החלומות. מה שיש בכפר האחר אסור שיהיה פה. כאן יש חוקים נוקשים ועליך לבחור אישה אחת שתבשל לך את המטעמעם שהיכרת בעבר. סיפור יפה העוסק בבחירה שאדם בוחר לעצמו. הבחירה היא דרך חיים.

       

      אין ספק שהבחירה היא דרך חיים, כל יום אנו עושים בחירות: מה ללבוש, מה לאכול, מה לעשות, עם מי לדבר, מה לומר...

      "הבחירה במאכל שונה כל יום מפתחת את חושי הטעם" את כותבת

      ומה מפתחת הבחירה בסביבה חדשה בכל יום, באנשים חדשים בכל יום, בבת או בן זוג, ברכב אחר, בעבודה שונה?

      נכון שאילו היינו מתחילים כל יום כאילו הוא היום הראשון בחיינו ובוחרים בחירות חדשות - היינו משתגעים

      אבל כל בחירה חדשה (במינון אישי מתאים) בעצם מפתחת משהו אחר, חושים אחרים, רעיונות חדשים, חוויות חדשות.

      בחירה חדשה באה מתוך בדיקה חדשה, האם מה שבחרתי אתמול מתאים לי גם היום?

      הסיפור הזה נכתב בכוונה ללא הבעת דעה, כי אם כחומר למחשבה, עובדה היא גם שכל אחד מהקוראים לקח את העלילה למקום שהיה קרוב לליבו, וכל אחד התייחס לדברים שונים בסיפור.

      אבל חייבים להודות גם, ממש באותה נשימה, שיחסים עם אוכל ויחסים עם אשה לא באים באותו מישור, אנשים לא מפתחים בדרך כלל קשר ריגשי לשקשוקה, או לצלעות כבש.

      יחד עם זה ישנם לא מעט אנשים שמרגע שעשו בחירה, הם לא זזים ממנה למרות שהם עצמם השתנו, ההעדפה שלהם השתנתה, הם בכלל לא אוהבים כבר צ'ולנט אבל בגלל שזה מה שהם בחרו לפני 10 או 20 שנה, הם יסבלווימשיכו לאכול צ'ולנט. כך גם לגבי בחירת בני זוג, ואת וודאי מכירה לא מעט גברים או נשים שתקועים בקשר שכבר מזמן מזמן לא מתאים להם, אבל נשארים שם בגלל כל מיני סיבות טפשיות.

      תודה על הגיוס המשפחתי ועל הכוכב שהעניק לי הבן, תודה לך בן, שבת שלום לכם.

       

        26/8/10 19:14:
      אכן התלבטות. הנפש מורכבת. בליל רגשות ורצונות.
      וכבר יש ששמו אצבע על האגו כמפר שמחות.
      ועד שיפתר הענין, נמשיך להתרגש, להתפעם וגם לכאוב.
      מירה
        26/8/10 08:56:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-08-26 08:49:18

      הגעתי אליך נטולת כוכבים, אך בתום התגובה אשיג לך כוכב משפחתי. עד הפיסקה האחרונה הבנתי שמדובר בבחירה שאדם בוחר לעצמו בחייו. לא תמיד הבחירה היא בחירה יכולה להיות גם בריחה. הבריחה היא ההשתוקקות למאכל הנבחר דהיינו לאשת החלומות שתבשל מאכלים מובחרים לאהובה.
      הטקס הזה עליו אתה כותב, מזכיר לי טקס חניכה לראות עולם של מאכלים ולפתח את האישיות. משמעו להתמקד בבחירה. הבחירה במאכל שונה כל יום מפתחת את חושי הטעם,איש יקר, מרחיבה את המטבח הקולינארי של הבשלנית. הטעימה מהעולם הגדול או שכן או שלא תהיה קצרת מועד לגבי הבחירה באשת החלומות. מה שיש בכפר האחר אסור שיהיה פה. כאן יש חוקים נוקשים ועליך לבחור אישה אחת שתבשל לך את המטעמעם שהיכרת בעבר. סיפור יפה העוסק בבחירה שאדם בוחר לעצמו. הבחירה היא דרך חיים.

      *מאמא שלי, קראתי את הסיפור המעניין שכתבת, אהבתי מאוד את המחשבות של אמא, לא הייתי מגיע אליהן אלמלא הציעה כיוון מרתק להבנת סיפורך. תודה

       

      הגעתי אליך נטולת כוכבים, אך בתום התגובה אשיג לך כוכב משפחתי. עד הפיסקה האחרונה הבנתי שמדובר בבחירה שאדם בוחר לעצמו בחייו. לא תמיד הבחירה היא בחירה יכולה להיות גם בריחה. הבריחה היא ההשתוקקות למאכל הנבחר דהיינו לאשת החלומות שתבשל מאכלים מובחרים לאהובה.
      הטקס הזה עליו אתה כותב, מזכיר לי טקס חניכה לראות עולם של מאכלים ולפתח את האישיות. משמעו להתמקד בבחירה. הבחירה במאכל שונה כל יום מפתחת את חושי הטעם,איש יקר, מרחיבה את המטבח הקולינארי של הבשלנית. הטעימה מהעולם הגדול או שכן או שלא תהיה קצרת מועד לגבי הבחירה באשת החלומות. מה שיש בכפר האחר אסור שיהיה פה. כאן יש חוקים נוקשים ועליך לבחור אישה אחת שתבשל לך את המטעמעם שהיכרת בעבר. סיפור יפה העוסק בבחירה שאדם בוחר לעצמו. הבחירה היא דרך חיים.
        12/8/10 23:23:

      צטט: דניאלה סגל 2010-08-12 19:32:21

      יפה אתה כותב איששש
      ואני תמיד שואלת את עצמי למה "או" "או"
      ולא "גם" ו"גם"
      (אגב, מאד יעזור לי אם תשלח לינקים לסיפורים שלך)

       

      הסיפור הזה נכתב בעקבות פוסט של אחת החברות

      שהעלתה קושיה בדבר הצורך של גברים וגם נשים ל"גם"

      במקום לענות לה שם, בחרתי לכתוב סיפור, וזה מה שיצא

      כן, גם אני שואל את עצמי בדיוק את אותה שאלה...

      אני שמח שהסיפור הוביל אותך לנקודת המוצא שלי

       

        12/8/10 19:32:
      יפה אתה כותב איששש
      ואני תמיד שואלת את עצמי למה "או" "או"
      ולא "גם" ו"גם"
      (אגב, מאד יעזור לי אם תשלח לינקים לסיפורים שלך)
        26/7/10 01:35:
      בין העננים מציצות המילים שלך, תענוג (-:
        14/7/10 23:31:
      אולי יש ומגיע יום בו ההלך מעדיף לצעוד על החול המוכר, ורשרוש הגרגרים, המתחככים בעור כפותיו ובין אצבעותיו, יכול לשמש כמוסיקת ליווי לדרכו אל שולי המים הנוגעים כשמלה של אישה המתלטפת בנגיעות רכות במרבד החול.
      אולי יש יום בו עייף ההלך מלטעום כל יום בלי דעת מה מחר.
      יש וההלך, כמו רבים מגברי הכפר, נותר לבד אחרי שטעם ואכל, שכֵּן- זו שהיתה מותרת אחת ויחידה, הלכה גם היא על החול החם עד שהתקרר ונגע במים והיא המשיכה, הרימה ידיים ושובל שמלתה שקע ואט אט גם היא במרחקים ויותר לא היתה.
      והוא ממשיך כל ערב ויורד אל החוף. רשרוש הגרגרים בעורו...
      ועדיין תוהה בדרכו.
        11/7/10 18:12:
      תודה רבה רבה על התגובות כולן
      זה מעניין איך כל תגובה לקחה את הסיפור למקום קצת אחר זו מזו. ועוד יותר מעניין הוא שהתגובות מחזירות אותי לקרוא את הסיפור פעם נוספת.
        11/7/10 01:28:
      ואתה רק מוכי לנו.....
      הדשא של השכן תמיד ירוק יותר.......
        10/7/10 07:12:
      "בוקלוק (כרוב ממולא באורז, עגבניות ובשר פיל טחון)"

      כך או כך- אם הייתי צריכה לבחור מנה אחת (של ארוחה או של חתן) אני יכולה להבטיח לך- שזה לא היה פיל !

      משעשע ביותר :-))



        8/7/10 20:03:

      באמת מוזרה התרבות הרחוקה הזאת!

       

      תודה, אהבתי

       

      מיכל קלעי היל

      http://www.tesha-bamautikshoret.com/

        4/7/10 20:44:
      שאפו על היצירתיות האינסופית שלך, איש יקר, אין ספק שאני אשקול עם עצמי מה עדיף..(-:
        4/7/10 00:18:
      איך הולך השיר של אריק אינשטין .. "בעולמנו המר .. בין האסור למותר .. אומרים שיש עוד תקווה .. קוראים לזה אהבה .." לא יודעת עם דייקתי .. אבל זה מה יצא .. הכי ספונטני לסיפור היפה הזה .
        3/7/10 20:52:
      באמת לא יודעת מה עדיף. איך אוכל להשוות? יופי של רעיון.
        3/7/10 14:10:
      מצויין ומעורר תאבון :)